שבות יעקב חלק א נא

הרשב"א אינו מחליט תירוץ זה רק בלשון שמא: ותו דא"כ קשי' אמאי הוצרך הש"ס לתרץ גבי ר"א מצוה שאני שהו' דוחק כמ"ש רש"י וז"ל ומה דוחקיה לשנויי לעיל מצוה שאני וכו' אמאי לא משני ג"כ שאני ר"א דעבדו עשו לו איזה טובה והא דלא שחררו רק משום מעשה לא מקודם אין זו דקדוק כולי האי דהא והא גרמא דהרי התם שאמר אל ישתעבדו בו לאחר מותי אף שעשה לו טובה מקודם ואין להקשות לפ"ז מאי אתי לאשמעינן יש לומר לאפוקי מדר' יהושע דאמר תשעה ועבד מצטרפין כדאיתא בברכות דף מ"ז וק"ל ותו דמשמעות דברי הרשב"א לפי תירוץ זה דמה שאמ' התורה לעולם בהם תעבודו היינו דוקא בחנם בלי גמילות טובה וכמ"ש הרשב"א שם תחלת דבריו בשם הרמב"ם וז"ל והא דאמרינן מצוה שאני הקשה בה הרמב"ן נר"ו וכי מפני מצוה להתפלל נדחה עשה שבתורה ותירץ דאפשר דלא אמרה תור' אלא משום שלא ליתן להם מתנת חנם וכענין דכתיב בגוי' לא תחנם אבל כשהוא משחררו שנותן דמי עצמו וכה"ג דליכ' חנינה מותר עכ"ל וכ"כ הר"ן בשם יש מפרשים אכן כבר דחה תירוץ זה עצמו הרשב"א בראיי' גמורה וכתב וז"ל וקשיא לי דאפי' לגר אוכל נבילות מותר ליתן מתנת חנם לכ"ע וכ"ש עבד כנעני ע"כ וכן מבואר להדיא בש"ס דגיטין דף י"ב ע"א דמרחם אבני חורין אעבד נמי רחומי מרחם ואחיו הוא במצות וכן מבואר בי"ד הל' עבדים דמחויבים ישראל לפרנס עבדים עניים שבניהם ע"ש ועיקר צ"ל דלהכי דחינן עשה זו דלעולם בהם תעבודו מקמי מצות אלא כמ"ש הר"ן מתחלה משום דלאו עשה גמור הוא ויליף מהר"י מינץ שפיר דדחינן ג"כ מטעם דמופקרת תקנת חכמי' דמניק' וא"כ ה"ה בנדון דידן משום מצוה לקיים דברי המת ואף אם יאמר האומר כדעת התוס' דלא דחינן משום מצו' לקיים דברי המת העשה דלעולם בהם תעבודו. ותו ירצה לחלק ולומר דאף דבאומר שחררו עבדי שומעין לו משום מצו' לקיים דברי המת היינו דוק' בעבדו שהו' ממונו דיש לאדם רשות לעשו' בממונו מה שירצה משא"כ בשאר דברים אין לאדם כח לצוות ואין הבנים מחויבים לקיים צוואתו כמו שהארכתי בהוכחה על זה בתשובה אחת השייכ' לח"מ ע"ל סי' קס"ח רק מצד החסד לפנים משורת הדין מחויבים לשמוע צוואת אביהם ולא מצד הדין וחיוב יע"ש וא"כ ה"נ אין כח בצוואתו להגרע כח בנו הילד שלא להניקה ומ"מ כיון דאיכא כאן תקנת כל היתומים וכבר מבואר פשוט בח"מ סי' ר"צ סעי' י"ט אצל אפטרופס שאין רשאי להוציא עבדים לחירות וכתב הרמ"ה דכל זה מיירי בלא רשות ב"ד אבל רשאים לעשות כל מה שיראה להם שהוא תועלת יתומים וכתב הב"י שם שכ"כ הה"מ בסוף הל' נחלות בשם הרמב"ם והרשב"א ז"ל וכן מפורש בתוס' הרי להדיא דמשום תועלת יתומים עקרינן העשה דלעולם בהם תעבודו ומינה דמשום תועלת היתומים דחינן תקנת חכמים לגבי מינקת וכגוונ' שכתב מהר"י מינץ לענין מופקר' ומצורף לזה דאיכא עכ"פ מצוה לקיים דברי המת לפנים משורת הדין וכ"ש דלרווחא דמילתא דעת השואל לצרף עוד כמה צדדי היתר שלא להתחיל להניק כלל ולשכור שתי מניקות ולהדיר' וגם ידם תקיפה כמבואר בלשון השואל לית דין צריך בשש להתיר לישא אחר ימי לידתה והוא מילת' דרבנן אין להחמיר בה כולי האי אך באשר הוא מילתא חדתא דתווהי בה אינשי להתיר דבר שלא נזכר התירו מפורש בש"ע ואחרונים ומזקנים אתבונן שהרי מהר"י מינץ שם ס"ה לא התיר על דעתו לבד מה"ט עד שיסכימו אתו עוד איז' מורים ואחריו נמשך ג"כ בתשובת אמונת שמואל בסימ' ב' וסימן ד' תשובת הר"ש לוצאטו שאין להתיר עד שיסכימו עוד שני מורים אף שקטנם עבה ממתני בכן לא רציתי להתיר למעשה עד שהצעתי הדברים לפני איזה גדולי ההוראה ה"ה חמי הגאון מהר"ו נר"ו ובניו גיסי הרבנים שי' והסכימו לדברי והאריכו בתשובותיהם ויצא הדבר בהיתר ומ"מ לא התרתי לישאנה עד אחר ימי לידתה ואף דלפי מ"ש באופן האחד ליישב דעת הרמב"ם והסמ"ג אפילו בימי עיבורה מותר לישא מ"מ אשנויא ניקו ונסמוך כי שערי תירוצים לא ננעלו ולדע' שאר פוסקים שמיישבין דעת הרמב"ם וסמ"ג בדרכים אחרים אסור לישא תוך ימי עבורה ואין להקל נגד דבריהם כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה צו חזר השואל ושאל הנה ראיתי תשו' אמ"ו עול' הרי הרי' ויורד בקעות עד תהום רבה להורו' כח דהיתר' דעדיף והלכה כמותו בכ"מ אך הואיל ומסקנת דבריו שלא להתיר לישאנה עד אחר ימי לידתה עדיין אני שואל כשואל שלא מדעת אי מותר לשדך עמה ולילך בית משודכת בעודה מעוברת או לא: תשובה הא מילתא כבר אמורה ונודע ומפורסם מגודל החלוקה שנפל בענין זה פה בין המורים על שאלה כזו במניקה אי מותר לילך לבית המשודכת או לא והאוסרים גזרו בנידוי וחרם על המשודך שלא לילך לבית המניקת ושישבע על זה כמ"ש בחלקת מחוקק סי' י"ג ס"ק א' וס"ק ט' והמתירין רצו לדחות דברי הח"מ דדוקא גבי הבחנה החמיר הב"י משא"כ במניקת ומעוברת חבירו דקילא טפי וגם בבית הלל פסק דלא כהח"מ בזה יע"ש והאריכו בתשובותיהם וכן העידו בשם מו"ח זקיני הגאון המפורסם מהר"ש נר"ו שלא מיחה מעולם בדבר ונעשו אגודת אגודת ואני אומ' דודאי הרוצה להחמיר ולעשו' משמר' למשמרת הרשות בידו מ"מ המיקל לא הפסיד וכ"ש שלא לגזור בנידוי ולהשביע' בדוקא והמקור דין הוא מב"י שכתב כן לגבי הבחנה ומ"מ השמיטו בש"ע ואף רמ"א שהעתיק דבריו בהג"ה סי' י"ג לגבי הבחנה מ"מ לא כתב כלל שישבעו על זה רק כתב בסתם שלא יכנוס עמה בבית וגבי מניקת ומעוברת לא כתב כלל מזה כי כל זה הוא רק חומרא האחרוני' והבו דלא לוסיף עלה ואפשר דהבחנה חמיר טפי וכדמשמע מלשון פוסקים ראשונים ואחרונים אף דמשמעות קצת פוסקים להיפך מ"מ אין להחמיר בזה כלל שהוא רק חומרא בעלמא ומ"ש החלקת מחוקק ראיה לדבריו שלשדך בלא קדושין מותר גבי הבחנה וכתב שכן מבואר בתשובת הרא"ש ושם בתשובת הרא"ש איירו במניקת אין זו ראי' של כלום דודאי היתר יש ללמוד ממנו מכח כל שכן דחמיר הבחנה כמשמעות רוב הפוסקים ועיין בתוספת והרא"ש פ' החולץ ובת"ה סי' רי"ו ועיין בדברי האחרונים הב"ח ורפ"ך ונ"ץ (ותו דאף אי נימא כדעת הפוסקים דמעוברת ומניקת חמיר או דשקולים הם מ"מ הב"י לא בא ללמוד רק מדמתירין התם לשדך לפי שלשון הש"ס רק דלא יתארסו אבל שידוכין מותר ה"ה בזה אבל לאסור לכנוס לביתה גבי מינקת ומעוברת מזה לא הוזכר כלל בב"י ובש"ע השמיטו לגמרי) גדול' מזו מצאתי און שאין להחמי' בזה ממה שפסק בא"ה סי' קי"ט סעי' ח' גבי גירש אשתו ונשאת דמותר ליכנס לביתה הואיל ואינה דר שם ויש מחמירין עכ"ל והרי יש חששא איסור אשת איש דחמיר דמה"ט לא ידורו אפי' במבוי או בשכונה אחת ואפ"ה פסק שם דמותר לכנס לביתה ואפי' ליש מחמירין מ"מ עכ"פ לא ישביעו על זה ובפרטות שהחלקת מחוקק עצמו כתב שם בס"ק ד' וז"ל ויש מחמירין לא ידעתי טעם ברור לדברי המחמיר וראיות המקילין מספקת עכ"ל ק"ו כאן דאין להחמיר כלל ואף רמ"א שהחמיר כאן גבי הבחנה יש לדקדק בלשונו דבסי' י"ג כתב שלא יכנס עמה בבית ולקמן בסי' קי"ט כתב אבל מותר ליכנס לביתה ולא כתב תיבת עמה אלא דכוונתו דוק' ליחד עמה לבדה וכדרך ארוסה שביהודה כה"ג אוסר אע"ג דבלא"ה אסו' בכל משודכ' כיחוד דפנויה מ"מ כאן יש להחמיר טפי לענין יחוד אבל בלא יחוד אין להחמיר כלל וכ"ש שלא יכופו בענין הנדוי ודי לנו במה שגזרו חכמים ואף במה שגזרו חכמים להדיא בש"ס כתב רמ"א בא"ה סי' א' סעי' ג' בהג"ה שלא לכוף בענין הזווגים והטעם צ"ל שנהגו כן כדי שלא ירבה מחלוק' בישראל וכמ"ש להדיא הטעם זה בריב"ש סי' ט"ו ע"ש וה"ה כאן שאין לכוף ע"י נדוי והשבעה וכאשר אירע באמת במעשה הנ"ל שנתרבה המחלוקת ונתחלל ש"ש בדבר כידוע על כן שב ואל תעשה עדיף שלא לכוף בענין זה כלל כנ"ל הצעיר יעקב: שאלה צז מעש' שהי' כך הי' אלמנ' אחת מהמבורג שהי' לה ג' ילדי' בחיי הבעל והניק' אותם ומתו הילדים תוך ימי מניקתם ונטלה האשה עצה היעוצ' מרופאים ומנשים מומחות באמר' שיש לחוש שחלבה גורם היזק ומיתה לילדים בכן תשועה ברוב יועץ שילדה האשה אח"כ ד' ילדים זה אחר זה ושכרה להם מינק' ולא הניקה אותם כלל ואח"כ כשעדיין כריסה בין שיניה מת בעלה וכשילדה נתנה התינוק למניקת כדרכה בכן אחר ימי לידתה נשתדכה האשה במדינתינו והמשודכת קוד' נסיעתה על יום נשואין שלה עשתה שאלת חכם להרבני' המופלגים דק"ק המבורג ויצא הדב' מבית דינם הצדק להית' שתנשא תוך כ"ד חדש והנה אחר יציאתה וביאתה ליום הנישואין למדינתינו נעשה בה רושם שכנגדו חלק על הוראה זו ויצא מאתו בגזיר' כמ"ש שלא תנשא עד סוף ך"ד חדש וטעמו מבואר באורך תוך העתק תשובת האוסר כאשר יקבל מר תוך כתבו בכן יורינו אמ"ו בדעתו הרחבה להכריע ואיזה דרך ישכון אור: וז"ל תשובת החולק שאוסר הנה הדבר הזה נשאלתי ביום וי"ו העב' ואמרתי לשואלי שהיא אסורה. וכהיום הזה יום ד' יו"ד אלול תסז"ל בא אלי אחר משם על הפאשט וצווח ככרוכיא והוא בעיניהם כמתמיה כמאן דאסר להו יונה ואמר במקומו שיצאה משם פשוט הדבר להתיר ואמרתי כל כה"ג צריך להודיע מאיזה טעם דנתי ופניתי אני מכל עמלי לגודל תמיהתם ומי איכא כה"ג הורא' לאיסור ובפרטות לכבוד אבי האשה שהוא אחד מקציני ארץ ואקצר ואומר ואכתוב דברי הפוסקים בקצרה כבר נודע דברי התוספ' ביבמות פ' החולץ ובכתובו' פ' אע"פ מחלוק' ר"ש ור"ת ר"ש מתיר בגרושה ור"ת אוסר בגרושה ואליבא דר"ת משמעות דבריו שאוסר בגרושה בכל ענין בין הולד מכירה ובין אינה מכירה וכן מבואר דברי הרא"ש פ' החולץ ובריב"ש וכן מבואר בהריטב"א בחידושיו שכתב אליבא דר"ת מתוקמא הך ברייתא דנתגרשה אינו כופה בנדרה והובא דבריו בספר נתיבות המשפט דף ק"ס ע"ג ומדהוצרך הריטב"א לאוקי הבריית' בנדרה מבואר בדבריו בהדיא דס"ל להריטב"א שר"ת חולק בכל ענין אפי' אינה מכירה וכן משמעות דברי ר"ת מהראיה שהביא משמעתין דלמאי דבעי למימר טעמא משום סנדל או משו' דחסא אין חילוק בין אלמנ' לגרושה ואינה חוזר בו אלא מן הטעם בלבד וכו' אמו' מעתה לפי סברתו דאין מחלק בין מכירה לאין מכיר' דלעול' אסור' אלא שהר"ן ז"ל וההמ"מ פי"א מה"ג משמעות דבריהם דר"ת אינו חולק על ר"ש אלא במכירה אבל אינו מכיר' מודה ר"ת לר"ש כי כ"כ בפ' אע"פ מעשה בא לפני ר"ש והתיר אחר ג' חדשים כיון דקאי האב אי נתעברה ממסמס לי' בביעי וחלב אבל ר"ת אוסר אף בגרושה וכו' וכתב הרשב"א ז"ל דגרוש' דוקא שהניקה קודם שנתגרשה עד שהכיר' אבל קודם זמן הזה לא דאי בעי לא תניק כלל כדקתני בברייתא נתגרשה אינה כופה וכו' נראה מדבריו דדברי הרשב"א ור"ת דאגודא אחת היא והרשב"א מפרש לר"ת במכירה אבל אינה מכירה מודה ר"ת לר"ש וכן משמעות ההמ"מ שכתב מפרשים דס"ל דוקא במניקת שנתארמלה וכו' וכן נראה מהגמרא דמניקה דומיא דמעובר' ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב מיהו בגרוש' דוקא כשהניקה קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קוד' הזמן לא דהא אי בעי לא תניק אותו כלל ומבואר בדבריה' שמפרשי' דהרשב"א מפרש לר"ת דוקא במכירה וכו' אבל דבריהם תמוהים מאוד דראי' שהביא ר"ת משמעתין א"א לייש' לשיטת' גם דברי הר"ש אם יחלוק על ר"ת אף