שבות יעקב חלק א מט

מקנין ואשה נאסרת על ידו וכמבואר בפשיטות בש"ס דסוטה ושחוף היינו משמש באבר מת וכבר שאלתי קושיא זו לכמה גדולים ואין פותר אותם לי ובד"מ ראיתי שהביא עוד סמוכות לדין זה מנ"י פ"ב דיבמות וכו' גם משם אין ראיה דאף די"ל שדעתו שכל שחייב מיתה נאסרת על בעלה אבל מ"מ להיפך אין ראיה מדבריו ע"כ לשון תמיהתי והובא שם בקונטרס אחרון של הרב בנו של המחבר שער אפרים והשיב על דברי וז"ל ועל מה שתמ' מכ"ת על הרב המפה בא"ע סי' ך' הנה נראה לכאורה לפום ריהטא בודאי דקושיא עצומה היא ובתר עיונא בהאי מילתא אמינא לענ"ד דדברי הרב המפה נכונים דהא דבשחוף נאסר' היינו ע"י קינוי וסתירה דבקפידא דבעל תלא רחמנא וקינא את אשתו כתיב וכדאמרינן בסוטה דף ך"ו ע"ב וביבמות דף פ"ה אבל אם זינתה בעדים עם השחוף דאינה חייבת מיתה לא נאסרה כיון דלא ידענו שקפיד הבעל ע"כ תוכן דבריו שם ואינו מתרץ כלום כאשר פשוט לכל מעיין דהא דכתב דבקפידא דבעל תלא רחמנא זה הוא רק לפי מה דס"ד בש"ס דכתובות דף ק' דכל שנאסרה ע"י קינוי וסתירה מכ"ש על ידי עדים ע"ש ושוב כתב שם ששאל קושיא זו בשמי למחותני הרב הגדול מוהר"ר יששכר בערמן הלוי מפירדא זצ"ל ה"ה והשיב וז"ל ולע"ד נ' לתרץ בסי' ך' מיירו באדם שאפשר לשמש חי ומשמש מת אינו חייבת מיתה ואינו נאסרת משא"כ בסוטה מיירו באדם שאי אפשר לשמש כי אם מת הוי ביאתו ביאה ע"ש דבריו באריכות יותר והרבה בהוכחות וראיות על זה ע"ש ובאמת כבר השבתי למחותני הרב הנ"ל כמה ניירות על זה בפלפול סוגית הש"ס והתוספת וגם הוא השיב על דברי וחבל על דאבדין שבשנת תמ"ט בשריפה הגדולה דקהלתינו נשרפו גוף התשובות עם שאר ספרי וכתבי קדש אבל זכורני שלדינא הסכים לדברי מכח דברי הרמב"ם שהבאתי לו והוא בפ' קמא מה' איסורי ביאה דין י"א והמ"מ כי שם מבואר להדיא דהמשמש מת ושחוף וסריס חמה כולן דין אחד להם שפטורין ממיתה ודלא כמו שרצה לחלק מסברא דנפשיה ועכשיו שנדפס ספר בית שמואל על א"ה ראיתי שבסי' ך' ס"ק ה' כיוון לדברי דמשמש באבר מת נאסרת על בעלה והוא א' מן המקומות שאין למדין מן הכללות כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה צה מהמ"ץ דק"ק קעלין וז"ל בדבר אלמנה אחת בת קצין ולה שלש' ילדים והיא מעוברת ובן דודתה אלמן אחד הוא אמוד ויש לו הרבה קופצים להשתדך עמו אך ורק בעלה של האלמנה הנ"ל קודם מותו קרא לאשתו וגם להאלמן הנ"ל כי ראה שכלתה אליו רעות מיתה צוה שישאו זה את זו כי הוא תקנת ילדיו וילדי האלמן כיון שהם קרובי' והוא עשיר שיכול לפרנס' ונעשה דבר זה בפומבי בפני כמה עדים ועכשיו האלמן רוצה לישאנה אך כיון שצריכה להמתין ך"ד חדש עד כלות ימי מניקתה אי אפשר לו לקיים צוואת המת להמתין כל כך כי יש לו בנים וטפולו וצרכי ביתו מרובים ואין לו מי שישמשנו אם יש תקנה בדבר לישאנה אחר ימי לידתה ושלא תתחיל להניק הולד כלל רק להשכיר מינקת אחת או שתים ולהשביעם שלא יחזרו כלל וגם יד אביה ויד האלמון תקיפה שלא יכול המניק' לחזור וגם פה המניקות מרובות ועניות שאינם חוזרים כלל אדרבה עומדים ומצפים מתי שיבא שכירות כזו לידם ילמדנו רבינו אם יש לצרף כל הני צדדים להתיר להשיאה מיד: תשובה דין זה מתחלק לכמה אופנים וצדדי היתר האחד שאינה רוצה להתחיל להניקה כלל כדי שלא יהי' נכלל בתוך מניקת חבירו הב' שרוצה להשביע המניקת שלא תוכל להחזיר הג' שרוצה לשכור שני מניקות הד' שיד אביה ובעלה תקיפ' שאינ' יכולין לחזור וגם המניק' מרובות ועניות שאינן חוזרין הה' משום מצוה לקיים דברי המת בעלה ז"ל שצוה לפני מותו ליקח זה את זו' הוי"ו שיש כאן תקנת יתומים משני הצדדים על כן אמרתי להראו' פנים לכל צד ואופן כמראה האופן בתוך האופן הא' שאינה רוצה להתחיל להניק כלל דבר זו מחלוקת ישנה היא בין הפוסקים ראשונים ואחרונים וכדי לברר אעתיק לשון הש"ס דפ' החולץ דף מ"א ומ"ב דגרסינן במתני' ושאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהא להם שלשה חדשים ומקשה הש"ס שאר כל הנשים מ"ט אמר שמואל דאמר קרא להיות לך לאלהים וכו' להבחין וכו' ומקשה הש"ס היכא דקיי"ל דמעוברת היא תינשא (ופרשי' הואיל וטעם המתנ' משום ולד הוא שלא יהי' ספק כשאנו יודעים ודאי שהיא מעוברת מראשון תנשא) אלמ' תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ומשני הש"ס שמא תעשה עוברה סנדל או משום דחסה (שממעכו בשעת תשמיש) ומקשה הש"ס אי הכי דידיה נמי ומסיק הש"ס אלא סתם מעובר' קיימ' דלמא איעברה ומיעכר חלבה וקטלא ליה ומקש' אי הכי דידיה נמי דידי' ממסמס לי'בביע' וחלב' א"ה דידה נמי לא יהב לה בעל עכ"ל הש"ס הנה מבואר מתוך סוגיא זו דלפי המסקנא הטעם דלא ישא מעובר' חבירו מטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא אכן הרמב"ם פי"א מה' גירושין והסמ"ג כתבו הטעם דמזיק הולד וכבר סמכו על דבריהם מהרי"ק ומהרי"ל סי' ק"ז והכ"מ והל"מ ומהר"א שטיין ומהרש"ל בביאוריה' להסמ"ג בתשובת אמונת שמואל סי' ב' ובבית שמואל סי' י"ג וכולם לא מצאו ישוב נכון להרמב"ם וסמ"ג: וקצתם כתבו לתרץ שהיו להם גירסא אחרת בש"ס ומדחיקים ליישב קושית הש"ס וקצתם נכנסו בדחוקים אחרים ולע"ד נראה דדברי הרמב"ם וסמ"ג פשוטים ומוכרחים בש"ס כי לכאורה קשה להו לפי מה דמסיק בש"ס הטעם דסתם מעוברת למיניקה קיימא מ"מ אמאי יוציא מיד אמאי לא אמרינן דעכ"פ ימתין ויקיים אותה עד שתלד ואז יוציא כדאמרינן בהמדיר חדש אחד יקיים ואין מקום לומר דזה מטעם קנס אין זה סברא כלל כיון דעדיין לא קעבר כלל דלישא כשהיא מעוברת ליכא איסור רק דלא ישא אותה כיון דצריך לגרשה אחר כך כשתלד ותניק ודי בקנס זו דצריך לגרשה ולא מהני מעשיו אבל מ"מ קשה אמאי יגרשנה מיד לכן ס"ל הרמב"ם וסמ"ג דלהכי צריך לגרשה מיד משום טעמא דדחסה והא דמסיק בש"ס אלא משום דמעוברת למניק' קיימא היינו לתרץ אי הכי דידיה נמי לזה מסיק דהטעם משום דמעוברת למניקה קיימא וא"כ על כרחך כשתלד ותניק צריך לגרשה ע"כ חיישינן נמי לדחסה שתמעך הולד כדי שלא יהא בר קיימא ויקיים אותה לכך יוציא מיד משא"כ בדידיה לא חיישינן לדחסה כיון שמותר לקיימא כשהיא מניקה וא"כ העולה מזה דאף הרמב"ם וסמ"ג שכתבו טעמא דדחסא מ"מ היינו דוקא בצירוף הטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא ולפ"ז היכא דמותר לישא או לקיימ' כשהיא מניקה כגון במופקרת זונה גרושה וכה"ג למאן דס"ל הכי א"כ מותר לישאנ' אפי' בעודה מעוברת ולא חיישינן לדחסה נמצא דדברי הרמב"ם וסמ"ג נכונים ע"פ הסוגיא וזה נ"ל ג"כ כוונת התוספת שכתבו שם ביבמות ד"ה סתם מעוברת למניקה קיימא וז"ל ר' שמשון זקינו של הרשב"א היה אומר דגרושה מינקת מותר' לינשא משו' דלא משעבדא להניק כדאמרינן בפרק אע"פ נתגרשה אינו כופה ואין נראה לר"ת דהא למאי דהוי בעי למימר דטעמ' משום סנדל או משום דחסא לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאינו חוזר אלא מהטעם. ועוד אלמנה גופיה אי אמרה איני ניזוכת ואינו עושה או תובעת כתובתה לא משעבדא וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי ל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל ולכאורה קשה בתוספת מנלן דאינו חוזר אלא מהטעם דלמא מכולם הדר ביה וכמ"ש באמת בתשובת ר"י מינץ סי' ה' ובתשובת אמונת שמואל סי' ד' וראיתי בתשובת בית יעקב סי' קמ"ז רוצה לתרץ דברי התוספת וכתב וז"ל ולע"ד נראה להוכיח דמוכח בהגמרא הנ"ל דלא חוזר לגמרי מטעם ראשון משום דלפי מה דקי"ל כר' יוסי דאפי' בזנות צריכין להמתין ג' חדשים משום הבחנה ולהיש מקילין במניקה בזנות א"כ קשה קושית הגמרא מה דמקשינן היכא דידעינן שהיא מעוברת בזנות אמאי צריכין להמתין דליכא לשנויי כדמסקינן דמעובר' למניק' קיימא דהא מותר לישא מניקה שנתעברה ע"י זנות ליש מקילין אלא צ"ל כטעם ראשון יע"ש שהאריך וכתב ג"כ לתרץ בדרך זה דעת הרמב"ם וסמ"ג: ובאמת שותא דידיה לא ידעתי דהא עיקר קושית הגמרא היכא דידעינן דמעוברת היא תנשא מכח אלמא תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו א"כ להמקילין בזנות באמת מותרת לישא היכא דידענו דמעוברת היא ולא קשה כלל הקושיא וק"ל ואגב ריהטא לא דק: אכן לפי מ"ש לפרש דעת הרמב"ם וסמ"ג אפשר לומר שג"כ דעת התוספת כך הוא שאינו חוזר לגמרי מטעם ראשון והנה צריכין אנו עוד לברר דעת התוספת כך הוא כי יש לפרש דלדעת הר"ש דגרושה מינקת מותרת לינשא כיון דלא משעבדא להניק משמע לכאור' דהיכא דכפינן לה להניק כגון במכירה אף הוא מודה דאסורה להנשא וכ"כ בתשו' אמונת שמואל ס"ד בשם הר"ש לוצטא מווינצייא לפרש כן דעת הר"ש וכ"כ בתשובת הגאון מוהר"ר יהושיע בספר גבורת אנשים למהר"מ כ"ץ ועפ"ז מתמיה שם על הב"י וכתב וז"ל ואגב אורחין אוסיף להפליא על הב"י שכתב על הטור בסי' י"ג דלא כר"ש הזקן וכתב דהתוספ' והרא"ש והר"ן והמרדכי והגהות מיימוני כתבו שר"ת חולק וכן פסק בשאלתות וכן דעת הרמב"ם וכתב המ"מ וכן משמע מהגמר' ולזה הסכים הרשב"א ואח"כ הבי' דברי הרשב"א שהעתקתי לעיל וזה תימא דאיך השוה כל הפוסקים שהם דעה אחת והלא דעת הרשב"א היא ממש דברי הר"ש הזקן ודלא כר"ת דהא טעמא דהר"ש הזקן משום דגרושה אין כופין אבל אם מכירה דכופין א"כ לא שרי אלא באין מכירין ואיך ערב הדיעת ביחד ואצ"ל שיש לתמוה בש"ע שפסק בתחלה דבין אלמנה ובין גרושה צריכה להמתין ובסוף הסימן כתב דיש מי שאומר בגרושה דוקא במכירה וזה דעת הר"ש הזקן ע"ש שהאריך עוד שם בכמה תמיהות והכל לשטתו ובאמת זה אינו דודאי דעת הר"ש הזקן שהביאו התוספ' בגרושה בכל ענין יש להתיר לישא אותה אף שמכיר' הולד מ"מ אינה משועבד' לבעל להניק ולא נקרא מינק' חבירו רק מפני סכנת הולד כופין אותה להניק ואי תינשא לבעל ותיעכר חלבה עדיין אבי הילד שהוא קיים ממסמס ליה בביעי וחלב וכן מבואר להדיא במרדכי ואגודה והג"ה אשרי פ' אע"פ שכתבו וז"ל והר"ש הזקן ז"ל היה אומר דגרושה אין צריכה להמתין ך"ד חדש שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים עכ"ל ומדתלה הדבר הואיל ובעלה קיים משמע אע"ג דמכירה אפ"ה מותרת לישא דכמו שהאיש כופה את אשתו להניק את בנה אפ"ה מותרת לשמש משום דממסמס ליה בביעי וחלב א"כ ה"ה בגרושה דמותרת לישא לאחר מטעם שאבי הילד קיים ובזה נסתלק תלונת ותמיה' הר"ש לוצאט בתשובת אמונת שמואל על המרדכי וז"ל והלא חמירא סכנתא מאיסורא וא"כ איך אפשר שהמרדכי כתב אליבא דרס"ש דהגרוש' אפילו מכירה שתוכל להנש' כמו שהבין מהר"י מינץ בתשובה ובשביל כך מדחיק להוציא דברי המרדכי מפשטן ובאמ' לא דק כי דברי הר"י מינץ ברורין בפשט דברי המרדכי ולק"מ כמ"ש וכן מבואר להדיא מתוך דברי המ"מ פי"ג מה' גירושין שכתב דדעת החולקים על ר"ש הזקן לזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא עכ"ל מכלל דהר"ש דהתיר דאפי' הכירה קאמר דאל"כ היינו דעת ר"ת ולכן יפה כיוון הב"י בזה שהשווה דעת הפוסקים וגם בש"ע יפה כיון ונסתלק בזה כל תמיהות של מהר"י בתשובת גבורת אנשים גם בתשובת מהר"ש קאיידנבר בסי' ג' מתמיה על הב"י בא"ה סי' פ' ובאמת לק"מ כי הב"י אזיל לשטתו דסובר דגם דעת הטור והרא"ש