שבות יעקב חלק א מח

חלוצ' אם עבר ונשא א"צ להוציא. וכן מבואר ג"כ בתשוב' מהרי"ט שם סי' קמ"ח בתשוב' לחכמי לועזים דדוקא בגרושה דאסור מדאורייתא יש לכופו בזמן הזה משא"כ בשבויה דרבנן נראה דמסכימי' עם דעת תשו' די מודינה דאין לכפות להוציא יע"ש וא"כ ה"ה בחליצה דרבנן בכהנה זמן הזה וחד טעמו לכולהו ואם אנו רוצין להשוו' לזה דעת הריב"ש בסי' שמ"ח והש"ע סי' וי"ו צ"ל דהם מיירו דוק' בכהני' מיוחסי' כמו בזמן הש"ס אם נמצאו כן בזמנינו אז כופין אות' להוציא משא"כ בכהן זמן הזה שאינם מוחזקים וידועים לכהנים גמורים רק מכח ספק אין להחמיר עליה' באיסור דרבנן ברם ראיתי בתשובת מהרי"ט שם בסי' קמ"ט גם בתשובת חוט השני סי' י"ז השיגו על תשובת מהר"ש די מודינה דספק זה דכהן אין ראוי לקרותו ספק יע"ש איברא אחר העיון נרא' דמשו' הא לא תברא כי לפע"ד אין דבריה' מוכרחי' וברורים כלל לדחות דברי מהר"ש וסייעתו מהלכ' והלכת' כוותי' דשמואל מדינה כי עיקר שורש ועיקר מטרין שלהם בהשגתם מהא דאמרינן גדולה חזקה במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול וכו' מהא דהחזיק עצמו בכהונה ושויא אנפשיה חתיכה דאיסורא לפסול כפסולי כהונה כמבואר בא"ה סי' ג' ע"ש דבריהם באורך ובאמת אין לדבריהם יסוד כלל כי השורש הראשון מהא דגדול' חזקה המעיין בש"ס דכתובת דף ך"ד ך"ה ובקדושין דף ס"ט שאני הכא דריע חזקייהו ופי' תוספ' כיון שלא מצאו כתבים המתיחסי' איתרע חזקתייהו וא"כ ה"ה בנדון דידן בכהני זמן הזה שאין להם כתבים המתיחסים איתרע חזקתייהו והוי רק ספק ובדרבנן להקל ואף שבתשובת מהרי"ט סי' קמ"ט בקש לדחות פירש התוספ' בזה ולתפוס דעת רש"י שפי' דריע' חזקייהו במה שאין אוכלין בקדשים ומ"ש התוספ' ולא נהירא דמ"מ איכא למיחש דאתי לאסקינהו מתרומה לקדשי' ומקדשי' ליוחסין כתב מהרי"ט שם וז"ל ותמיהא לי בדברי תוספ' אלו חדא דודאי לא אתי להתיר קדשים אפי' בזמן הבית שיש הוכחא במה שאינן אוכלין קדשים דתדירי בכל יום ורואין שאינן חולקין עם אחיהם היינו ריעותא ויוצא להם שם פסול דקלא אית לה למילתא וידעו שנגאלו מן הכהונה ותו דלקדשי' ליכא למיחש ששם היו סנהדרי גדולה יושבת ודנה את הכהונה וכדאמר לקמן בפרקין גבי אין בודקין מן המזבח ולמעל' דאי לאו דבדקינהו לא לא הוי מסקי ליה ודוקא ליוחסין איכא למיחש עכ"ל ולע"ד אין כאן אפי' קצת תימא דמ"ש דקלא אית ליה כיון דתדירי בכל יום תקשה לאותו מ"ד מעלין מנשיאות כפים ליוחסין אפי' בזמן הבית איך מעלין כיון דלית ליה לברורי שחלק בקדשי' איתרע חזקתייהו ואין מעלין אותו ליוחסין אלא ודאי דאין זו רעותא במה שאינו חולק בקדשי' בכל יום כי די אם נוטל חלק פעם אחת בשנה וכדאית' בחולין דף קל"ג גבי אביי לבר ממעלי יומא דכיפורי משקל שקול לאחזוקי נפשיה בכהני ואי לאו דאניס ליה עידנא משקל לא הוי שקול והוי סגי במה דפריס ידיה בנשיאות כפים לאחזוקי נפשיה בכהני כדאיתא שם וא"כ לית כאן קלא כלל ומ"ש ותו דלקדשים ליכא למיחש ששם היה סנהדרי גדול יושב' וכדאמרינן אין בודקין מן המזבח ולמעלה עכ"ל שותא דידיה לא ידעתי דאע"ג דסנהדרי גדולה יושבת ודנה את הכהונ' מ"מ הא התו' הקשו כל זה לאותו מ"ד דס"ל מעלין מנשיאות כפים ליוחסין וא"כ לאותו מ"ד אין בודקין מנשיאת כפי' כמו אין בודקין ממזבח ולמעלה וק"ל וכן מבואר להדיא בתו' שם בכתוב' ד"ה חד אמר מעלין גם בקידושין דף ע"ו ע"ב ונרא' שכל זה אישתמיט להמהרי"ט שם ואין בדברי התוספ' לפקפק כלל: ועוד נראה דאף לדעת רש"י מ"מ ג"כ זו מקרי ריעי חזקייהו כיון שלא מצאו כתבים המתיחסים אך שסובר שזו הוי ריעותא יותר במה שאינם אוכלים בקדשים וק"ל ועדיין אין מקום לבעל דין לחלוק דאע"ג דריעו חזקייהו מ"מ גדולה חזקה לענין זה שהרי הוא ודאי לכהונה דהרי אוכלין בתרומה דאורייתא זה אינו דהא מסיק הש"ס שם בכתובות ואבע"א השתא נמי בתרומה דרבנן אכל בתרומ' דאורייתא לא אכל והלכתא כלשנא בתרא וכמו שפס' הרמב"ם פ"ק מה' איסורי ביאה הרי דאין אוכלין בתרומה דאורייתא מטעם דריעי חזקייהו ודלא כמ"ש בתשובת מהרי"ט שם וז"ל וללישנא בתרא דהשתא נמי לא אכל אלא בתרומה דרבנן היינו משום דלא ליתי לאסקונהו מתרומה של תורה ליוחסין אבל משום תרומה של תורה עצמו לא חשו אע"פ שיש בה עון מיתה עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו כלל דמשמעות סוגיא דש"ס שם ולשנא דקרא לא משמע הכי כדכתיב אלה בקשו כתבם המתיחסים ולא נמצא ויגאלו מן הכהונה ויאמ' התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש היינו במידי דאקרי קדש שהוא תרומה (וכדאיתא שם בש"ס ללשנ' בתרא) לא יאכלו הואיל ולא נמצ' כתבים המתיחסים: והא דקאמר הש"ס וכי מסקינן מתרומ' ליוחסין לאו טעמ' קא יהיב למילת' רק לתרץ קושי' הש"ס והוא ברור ופשוט לכל מעיין שם בסוגיא ומ"ש עוד שם בתשוב' ומדסמכינן עליו לענין נשיאו' כפים דאיסור עשה לדעת רש"י זר שנוש' כפיו וכן מברבין ברכה לבטל' מוכח דבחזקתייהו קיימי ליכא ספק כלל אין זו ראיה לע"ד כלל כי אפשר לומר דאף בספק כהן גמור מותר לישא כפיו ולברך וקצת ראיה לזו מהני מתני' דסוף פ' נושאין על האנוס' גבי ספק כהן דקאמר נותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל ולא קחשיב נמי הא דאינו נושא כפיו ודוחק לומר תנא ושייר דהא התוספת מקשים כה"ג בד"ה ואין מטמאין למתים ע"ש וגם לא מצינו לאחד מן הפוסקי' להזכיר דאסור לישא כפיו אלא ודאי צ"ל אף על גב דספק הוא הוא נושא כפיו מדרבנן אע"פ דזר הנושא כפיו עובר בעשה מ"מ כיון דכהן שאינו נושא כפיו כאלו עובר בשלש עשה לכן אמרו חכמים דישא כפיו אם הוא ספק כהן וכיון דמדרבנן נושא כפיו שפיר מברך ואף אי תימא דבספק אין לישא כפיו שב ואל תעשה עדיף מ"מ הא מבואר שם בש"ס דדוקא למה שהוחזק החזיק היינו לענין נשיאת כפי' ותרומ' דרבנן אבל לא לשאר כל מילי ספיקא לכן אינו אוכל בתרומה דאוריית' וקדשי קדשים וא"כ ג"כ אין בנו כח לכפות אותו ואותה על הגט בחליצה דרבנן והשורש השני שכתב שם מהרי"ט בתשובה וז"ל ואפי' תימא שאינו מוחזק בברי לכהן אצל אחרים מ"מ לעצמו מוחזק הוא דשויא אנפשו חתיכה דאיסורא אצל נשים הפסולת לכהונה וכדאיתא ברמב"ם פ"ך מהא"ב ובטור סי' ג' אף דלכאורה לפום ריהטא דעיונא היה בדעתי לומר דלא מצינו דמשויא נפשיה חתיכה דאיסורא גבי איסורא דרבנן ולכן כתב הטור והרמב"ם והש"ע מי שבא ואמר כהן אני אוסר עצמו בגרושה זונה וחללה ולא כתב ג"כ שאוסר עצמו בחלוצה וה"ה האומר לאשה קדשתיך דאוסר בקרובותיה לא כתב ג"כ דאסור בשניות איברא כד מעיינן שפיר נראה דהא לאו מילתא היא דה"ה דאוסר עצמו בשניות במה שאסרו חכמים אלא שכתבו מה דאסורה מדינ' דאוריית' וממילא נאסר במה שאסרו לחכמים משום סייג דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכן נראה משמעות הפוסקים ובתוספת פ' הנחנקין דף נ"ד ע"ב ד"ה אמר אבי' וכו' אור"ת דמטהר יינו וכו' ואפי' היכא דלא מהימן מ"מ לדידיה אסור משום דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא עכ"ל הרי להדיא דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא אף ביי"נ בזה דרבנן ואם כן ה"ה בחלוצה. מ"מ בנדון דידן נראה ברור דלא משוי נפשיה חתיכה דאסירא כיון שהוא עצמו לא קים ליה שהיה כהן ע"פ כתב יחוסי רק מכח חזקתו וחזקת אביו הרעוע ג"כ בלי כתב יחוס רק מספיקא ככהני זמן הזה על כן לא משוי אנפשיה חתיכה דאיסורא במידי דרבנן וראי' לזה מסוגיא דש"ס ריש כתובת בסוגיא דפתח פתוח דמקשה מאי קמ"ל דמצי משוי אנפשיה חתיכה דאיסורא תנינא האומר לאשה קדשתיך היא מותרת בקרוביו והוא אסור בקרובתיה ומשני מה דתימ' התם דודאי קים ליה אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה קמ"ל והיינו י"ל דקמ"ל דקים ליה בפתח פתוח או משום דאיסור דאורייתא חיישינן דשויא אנפשי' חתיכה דאיסור' אפי' חיישי' קים לי' שפיר משא"כ באיסור חלוצה דרבנן וכה"ג היכא דהוא עצמו לא קים לי' שפיר לא משוי אנפשיה חתיכה דאיסורא כי הדרינן לכללא ספיקא דרבנן להקל כיון דאיסור חלוצה עצמו דרבנן אף שהספק הו' לענין כהונה מ"מ הוי שפיר ספיקא דרבנן כמבואר בקונטרס הספיקות שלי דין י"ט יע"ש כלל העולה דודאי אם רוצה לגרש זכור לטוב ואף כופין אותו בדברים וגוערין בו כיון שעכ"פ בניו נדחים מן הכהונה מכח במה נפשך אם הוא כהן בניו חללים מדבריהם ואם הוא אינו כהן א"כ פשיטא שבניו אינם כהנים. אבל לענין כפיה בשוטים חרמות להוציא נגד דעת מהר"ש די מדינ' וסייעתו ובפרטו' בארצו' לועז שנמשכין אחר דבריה' לא נ"ל ואף גם מהרי"ט ותשוב' חוט השני שרוצה להחמי' היינו במעש' שבא לפניהם בגרוש' דאורייתא משא"כ דרבנן מסתמא לא היו עושין מעשה בפשיטות נגד דברי מהר"ש וסייעתו אף דאיסור כהונה חמיר מ"מ קשה גירושין שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש וכ"ש גט בכפיה אך כיון הוא מילתא חדתי ומיראי הורא' אני לא אסמוך עלי למעש' עד שיסכימו איזה גדולי חקרי לב כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה צד מתלמידי הוותיק מהר"א נר"ו הנה בתשובת מהר"א ששון שאל' קצ"ו כתב וז"ל נפל קצת מחלוק' אם כשאנו אומרין אסור' לבעל אסורה לבועל היינו דוק' כשאותו הבועל הוא הראשון שאסרה לבעל אבל אם כבר היתה אסורה לבעל מחמת אחר שאסרה אם מותרת לזה הבועל השני כשיגרשנה הבעל יע"ש ולא העלה דבר ברור בזה יורינו מ"ו בירור ספק זה: תשובה אשר השבתי בימי חורפו כי נרא' דין זה נתבר' מש"ס ערוכה דסנהדרין פ' היו בודקין דף מ"א בהא דמקשה הש"ס והא יכולין לומר דלאוסרה על בועל' שני באנו וא"כ מה מקשה הש"ס הלא אינ' נאסרת על בועל שני כיון שכבר נאסרה לבעל' אלא ודאי דאין חלוק ובכל ענין נאסרת על בועל שני וכן הצעתי הדבר לפני רבותי וחבירי וקלסו את דברי גם הצעתי לפני הרב ה"ה מוהר"ר ליב בן הגאון המחבר שער אפרים והדפיס אותו בקונטרס אחרון שלו אך שהשיב על דברי בזה הלשון נלע"ד דלק"מ דיש לומר מה שאמר בגמרא והא יכולין לומר לאוסרה וכו' לאו מדינא קאמר אלא דהש"ס בעי לאשכוחי להעדים טענה דיכולין לפטור עצמן אף דלא דינ' הכי כי מאחר דלא התרו בה יכולין לומר כשבאנו לב"ד לא לחייב' מיתה נתכוונו אלא לאוסרה על בועלה שני באנו וכמו שפרשי' שם מה איכא למימר דלאו דינא הכי מצי למימר לאו דינא גמירנא ולא ידענו הדין ברור עכ"ל הרב הנ"ל הנה מלבד שהדבר דחוק מעצמו לומר שהעדים יעשו עצמן כלא ידעו רק שיכולין לומר לא לכך באנו ונתכוונו אלא שאי אפשר לומר כן בסוגיא דהתם דא"כ אכתי תקשה שם לר"י בר' יהודא באשת חבירה דא"צ התראה היכא מקטלא הא העדים לא מיקטלא דיכולין לומר שלא ידענו שיתחייב מיתה על ידינו או לא ידענו שזינתה מבועל ראשון או שהוא קרוב שלה וכה"ג כיון דעדים זוממין א"צ התראה וגם בה לא התרה כלל וה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה אלא ודאי דלאו כל כמינהו דעדים למימר הכי שלא ידעו ועדים זוממין א"צ התראה ואפ"ה מחייבו מכאשר זמם ובזה נסתלקו כל דבריו והדין ברור כמ"ש ומענין לענין באותו עבין הקשתי על מ"ש הרב רמ"א בהג"ה בא"ה סי' ך' דכל אשה שאינה חייבת מיתה על ידו אינה נאסרת על בעלה ולכן כתב הרב בעל הטורים הרבה דינים אימתי חייבים מיתה או לא ונ"מ בזמן הזה עכ"ל ואתמהא תמי' דהא משמש באבר מת אינו חייב מיתה כמ"ש הטור והוא פשוט בש"ס דיבמות דף נ"ה דכתיב שכבת זרע בראוי להזריע ובסי' קע"ח בא"ה מבואר בטור וש"ע דאפי' ע"י שחוף