שבות יעקב חלק א לט

בפנקסו ותולה עצמו בתשובת מהר"מ גלאנטי יע"ש הנה באמת הארכתי בתשובה אחת לח"מ בסי' קנ"ו דכתבתי לענין שבועה ונדר הוי כמוצי' שבוע' מפיו דמי ועוד לענין צדקה אפי' לא דבר כלל רק חשב בלבו פסק רמ"א בח"מ בסי' רי"ב ובי"ד ס"ס רנ"ח דמחויב לקיים מחשבתו אפי' וכ"ש ע"פ כתבו אכן להתיר ע"פ חכם אפשר דיש התרה לשבועתו וזה הוי כפתח לנדרו כמו דאמרינן בכתובות דף ס"ג ע"א א"ל אדעתא דגברא רבה מי נדרת ויע"ש בתוספ' דהיינו ע"י התרה ועיין בי"ד סי' רך"ח סעי' י"ב בב"י ושאר אחרונים ואף אם יאמר האומר דכה"ג אין פותחין בנולד דהוי נולד דלא שכיח וכמ"ש תוספ' ופוסקי' שם לחלק מ"מ אפשר למצא פתח לנדרו ממקו' אחר ואל תשגיח במה דקי"ל שאין מתירין נדרים אלא מדוחק אם נדר לדבר מצוה כי אין זה נדר מצוה להכשל בבנ"א שאינם מהוגנים ויכול לפרנס עם זה עניי' מהוגני' לכן ברור דיכולין להתיר לו נדר זו ע"י פתח וחרט' וחכם עוקר הנדר מעיקרא ורק יתן בכל שנה לפי ערך אותן אנשי' שעדיין עומדין בצדקתן מתחלה ועד סופן כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה עג איש אחד נדר מעובר שבמעי הבהמה אי מותר להשתמש בבהמ' גופ' בעודה מעוברת אי נימ' דעובר ירך אמו הו' או לא: תשובה אף דהלכה רווחת דקי"ל עובר ירך אמו הוא וכמבואר בש"ס דב"ק דף מ"ז ע"א דאמר רבא פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופיה היא וכן הוא בש"ס דסנהדרין פ' כל הנשרפין ובש"ס דתמורה דולד הנרבע אסורה היא וולדה נרבע והכי קי"ל וכמ"ש תוספ' שם בב"ק וכמבואר ג"כ בח"מ סי' שצ"ט וגדולה מזו מצאתי ראיתי בתוס' בב"מ דף ע"ט ע"ב בד"ה השתא מניקה וכו' אפי' למ"ד עובר לאו ירך אמו לענין לשון בני אדם במו"מ חשובין הן גוף אחד עכ"ל וא"כ אפשר דאף לעניין נדרים כן הוא דאזלינן בתר לשון בני אדם מ"מ היינו דוקא שעובר ירך אמו הוא דאם היה אמו אסורה בהנאה גם מולד אסור ליהנות אבל לא להיפך היכי שמולד אסור ליהנות שיאסור גם האם בהנאה כי האם ודאי לאו ירך הולד הוא וראיה ברורה לזה מהא דאיתא בתמור' דף י' ע"ב ודף י"א ע"ב האומר מה שבמיע' של זו עולה מותר בגיזה ואסורה בעבודה מדרבנן משום כחש עובר ע"כ ואם איתא דהוי לגמרי כחד גופא א"כ מדאוריית' יש מעילה כיון שעוברה הקדש אלא פשוט דמותר ליהנות מבהמה אף שולדה קדש כי היא לאו גופא דולד היא אלא משום כחש עובר אסרוהו חז"ל ומה"ט היה נראה פשוט בבהמה מבכרת שהוציא הולד ראשו דהוי כילוד והחזירו דאסור ג"כ לעבוד בה עבודה מדרבנן משום כחש עובר ודלא כתשובת בית יעקב סי' ז' שנרא' שאשתמיטתא ליה כל הסוגי' בזו ולא דק בכל דבריו שם ע"ש ותו דליכא הנאה מולד זו בהשתמשת בבהמה דאדרבא בהמה בעצמה משובחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד דאינה ראויה למלאכה כל כך ועיין בש"ס דב"ק דף מ"ט ועפ"ז אפשר לתרץ ג"כ ולהציל בהצלה מצויה דעת הרשב"ם ממה שמתמיה התוספ' בשם ר"ת בש"ס דעכום דף ט' ע"א ד"ה אימר וכו' יע"ש די"ל דכוונת הרשב"ם ג"כ בפרה מעוברת וק"ל יע"ש. כל זה בקדשי' גזרו חכמים משום כחש עובר אבל במותר הנאה נ"ל פשוט דאין שום חשש איסור לעשו' מלאכה עם אמה כיון שאין נהנה מהולד כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה עד קהל אחד שבררו להם שבעה בעלי מתקני תקנות להוסיף ולגרע כפי שיראו להם לטובת הק"ק ועתה רוצים בעלי תקנות לתקן תקנה בענין ברירת התמניות וענייני מסים שלא יקחו לברירת' אם לא שיתן סך ידוע למס או שיהיה מכונה בשם חבר אף שלא יתן כל כך ואם יהיה למדן מכונה בשם מורינו אף שלא יהיה כלל מפורעי מס ואיזה יחידים רוצין למחות שלא לעשות תקנה כזו ויש להם על מה שיסמכו והוא בתשובת צמח צדק סי' ב' בכן ילמדינו אדוני מ"ו איזה דרך ישכון אור ישראל וקדושו: תשובה לע"ד נראה פשוט דאין טענת היחידים טענה כלל מתרי טעמי חדא דדברי תשובת צ"צ לא ברירין לי בהא מילתא כלל דודאי איכא בזה תקנת וטובת הקהל כדי שלא ימנעו העמי הארצים מליתן מסים וארנונית שעליהם מוטל הכל ויש מתרושש והון רב וכדאית' בריש ב"ב דף ח' ע"א גבי האי דמי כלילא דשדי אטבריא יע"ש וזהו חיזוק לעמוד התורה וכבוד התורה ולומדיה ובפרטות בענין מי שהוא צורבא מרבנן מכונה בשם מורינו ותורתו אמונתו שהוא פטור מדינא ממסים וארנונים וכמבואר בש"ס והסכמת כל הפוסקים וכי בשביל זה לא יקחו אותו לברירת הקהל ושאכ התמניות ואדרבה מצינו בש"ס איזה ת"ח הראוי למנות פרנס על הציבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה הרי אף שת"ח פטור ממס אעפ"כ כן הוא קודם לכל התמניות והמקרא צווח בי מלכים ימלוכו ועיקר הראיה שמביא בתשובת צ"צ שם וז"ל וראי' מהא דאיתא בחגיגה פ"ג דף ך"ב מאן תנא דחייש וכו' אמר רב פפא כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ כמאן כר' יוסי וטעמא דר' יוסי כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו הרי מבואר שאפי' עדות מקבלין מעם הארץ מפני חשש איבה כשיראו שמרחיקין אותם יבנו במה לעצמם ומכ"ש בנדון דידן אם ירחקו את עם הארץ כל כך שלא לצרף אותם אל הסכמת הקהל ודאי שיבנו במה לעצמם ומתוך כך ירבו מחלוק' בישראל ח"ו עכ"ל צ"צ ואין זו ראיה כלל דודאי בזה לא חיישינין משום איבה כיון שעמי הארצים עשירים שהם מפורעי המס המה מצטרפין להתמנות תו לא חיישינן לאיבה משא"כ אי מרחקינן כולי האי שאין מקבלין שום עדות מכלל עם הארצים הא ודאי איכ' איבה משא"כ בחילוק לענין מסים שמדאוריית' ומנביאי' ומכתובי' איכ' מעל' לת"ח שפטורי' לא חיישי חכמי' לאיב' ופטרו אותו ממס לא חיישי תו לאיב' כי גם העם הארצי' יודעין שראוי לכבד ת"ח יותר בשביל כבוד תורתו ואוריית' הוא דמוקרת ליה וכיון שאין פוסלין אותם להתמניות אם הוא עשיר ונותן מס כמסת ידו תו לא חיישינן לאיבה משא"כ אם היינו פוסלין אותו לעדות כשאר רשעים הפסולין להעיד ודאי איכא איבה ופוק חזי מה עמא דבר שברוב קהלות קדושות נתפשטו תקנות כאלו בלי שום פקפוק ומנהג של ישראל תורה היא עץ חיים למחזיקים בה ות"ח מרבים שלום בעולם ונהנין מהם עצה ותושיה להתנהג הציבור בנחת (וצ"ע קצת בש"ס דפסחים דף קי"ב ע"א בהא דצוה ר' עקיבא לר"י שאל תדור בעיר שראשיה ת"ח ע"ש) ובר מן כל דין נראה דבהא אף התשובת צ"צ מודה דדוקא בנדון דידיה שהיו מקצת נכבדי העיר רצו לעשות מנהג ותיקון חדש כזה והמון עם היו צועקין לעכב התקנה ע"כ פסק שם שיכולין למחות לפי שטתו משא"כ בנדון דידן שכבר בררו אלו שבעה מדעת כל הציבור או ע"פ רובו ככולו ונותנין להם כח להוסיף או לגרוע בתקנת כפי שיראו להם ודאי אין שום מוחה בידיהם מעתה וכבר הארכתי בענין כזה בספרי תורה השלמים שאלה א' בשם פוסקים ראשונים ואחרונים דיש כח ביד ראשי הקהל וטובי העיר שהומח' רבים עליהם מדעת כולם לכל דבר מה שעשוי עשוי בתקנת הקהל אע"פ שלא היה מנהג מקדם ואפי' יחיד שבררו מה שעשה עשוי וכן מבואר בי"ד סי' רך"ח סעי' ל"א בהג"ה דאם נתנו רשות לטובי העיר הם במקום כל הקהל וכ"כ בתשובת באר עשק סי' ג' וז"ל כל היכי שקבלו עליהם בעלי תקנת מדעת כולם יכולין לתקן בכל מילי עכ"ל לכן נ"ל פשוט בנדון דידן דאין לעכב כלל בעל מתקני תקנות אלו ובפרט בתקון כזו שהוא חיזוק ותיקון לעמוד התורה ותקנות הקהל שלא ימנע העשיר מליתן מס הרבה כדי שיבא להברירה ושלום רב לאוהבי תורתיך כנ"ל ה"ק יעקב: דיני כבוד וצדקה ומילה שאלה עה אב שתבע לבנו העשיר בעת דחקו שיתן לו דבר קצוב כדי פרנסתו והבן הראה פטורים מאביו חתום בחתימתו שכתב שעשה ק"ס ות"כ שנתן פטורים לבנו מעתה ועד עולם על כל טענות ותביעות שבעולם יהיה מה שיהיה והאב טוען שלא היתה כוונתו על מה שחייב מן התורה רק הפטורי' קאי על שאר טעניות ותביעות שיוולד ביניהם אבל אדעתא דהכי לא נתן פטורים בכן יורני הדין להלכה ולמעשה: תשובה לפום ריהטא היה נראה לכאורה דאין לאחר קנין כלום ואע"ג דקי"ל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל וחלק גבוה מי יתיר (דוגמא לדבר המקבל בקנין עליו לדון בפניהם וכמבואר בטח"מ סי' ך"ו) כיון שהושוה כבודו לכבוד המקום זה אינו דכיון דקי"ל כבוד משל אב אך אם אין לאב כופין את הבן לפרנסו מתורת צדקה בעלמא וענייך קודמין וכמבואר בי"ד סי' ר"מ סעי' ה' בהגה"ה שכן עיקר וגם קי"ל דבדבר שבממון אף שמתנה על מ"ש בתורה תנאו קיים וכדאיתא בש"ס דכתובות דף נ"ו דהאומר לאשה על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה דבדבר שבממון תנאו קיים דקי"ל הלכתא כר' יהודא וכמבואר בא"ה סי' ל"ח משום דאפשר למחול ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דלבטל מצות התורה שאני (וכה"ג כתב בתשובת מהר"א ששון סי' ס"ב בשם תשובת הגאונים ע"ש) דשאני שאר וכסות דליכ' שום מצוה לגביה וקצת און וראי' מצאתי לדבר בהרשב"ם בב"ב פ' יש נוחלי' דף קך"ו ע"ב ד"ה בדבר של ממון שאר וכסו' אבל עונת תשמיש מצוה היא וצערא דגופא היא הרי להדיא דמצוה שאני זה אינו דמשמעות סתימת כל הפוסקים דלא כהרשב"ם בזה ואפשר דגם הרשב"ם לאו דוקא נקט בלשונו מצוה) דכל שבממון תנאי קיים אף לבטל המצוה כל שכן שהוא בשב ואל תעשה וכן משמע להדיא בריש פ"ק דמכות דף ג' ע"ב גבי על מנת שלא תשמיטנו שביעית ע"ש מכל זה היה נראה לפטור הבן מכח הפטורין שבידו ברם כד מעיינן שפיר יראה דחייב לפרנס את אביו והפטורין בטילין וראי' לזה ממ"ש התוספ' בכתובת דף פ"ד ע"א ד"ה וסבר רב תנאי קיים וכו' ואע"ג דבפ' הזהב מוקי רב נפשיה אפי' כר' יהודא דעד כאן לא קאמר ר' יהודא התם אלא דידעה וקא מחלה הכא מי ידע דמחיל הכא ליכא לשנויי הכי דה"נ לא ידע דמחיל שהרי אינו ברור לו שהיא תמות בחייו עכ"ל בנדון שלפנינו דגם כן לא ידע וברו' ליה דאחיל דכל מזונתיו של אדם קצובין לו מראש השנה ואין אדם יודע במה משתכר על כן אינו ברור לו שיעני כל כך שיצטרך לבריות ואדעתא דהכי לא נתן פטורי' וגדולה מזו מבואר בא"ה סי' קי"ג דאף שאם התנה בשעת נשואין שלא יתפרנסו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו משום דאם היה רואה בנותיו היה מרחם עליהם ומשיאין כ"כ הטור בשם רב האי גאון וא"כ כ"ש בנדון דידן תנאי בטל דאיך לא ירחם הבן על האב. ובר מן כל דין היה נרא' דאף אם עלה על דעת האב ליתן פטורין גם על זה נראה דלא מהני דלאו כל כמיניה להעשיר את בניו ולהפיל עצמו על הציבור וראיה לזה ממה דאית' בכתובת דף מ"ח ע"א האומר אם מת לא תקברהו מנכסיו אין שומעין לו לאו כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור ע"כ והוא הסכמת כל הפוסקים אף דיש מקום לבעל דין לדחוק ולחלק מ"מ תבא מאירה למי שרוצה שיתפרנס אביו מן הצדקה וכמ"ש התוספ' פ"ק דקדושין דף ל"ב ע"א ד"ה אורי ליה וכו' בשם הירושלמי על כיוצא בזה אמר ר' יוסי הלואי דהווין כל שמעתתא ברירין לי כהך שכופין את הבן לזון את אביו עכ"ל ואוי להבן שיצריכו לכך לעמוד עם אביו בדינא