שבות יעקב חלק א כט

ברמב"ם פ"ג מה' שחיטה דין י"ט והטור ס"ס ך"ז) אכן ראיתי בט"ז ס"ס ך"ז שכתב בשם תשובת אחיו מהר"י הלוי ז"ל וז"ל וגם איך יהיה אפשרות לנבילה מתה שתחזור שבריה יחד ומתרפא הבשר ותחיה אח"כ עכ"ל: מכל מקום בריעותא גדולה שלפנינו שנראה לעין שנשבר עצם המפרקת ונקרע הבשר אף בחזר ונקשר מ"מ לא יצאה מתורת נבילה מחיים דלא מצינו בש"ס ופוסקי' להכשיר אלא בטריפות שחזר ונקשר היטב להכשיר אבל לא בדבר שקי"ל שהיא נבילה מחיים אכן ראיתי בט"ז שם שהפריז על המדה במדה גדושה וכתב וז"ל וגדולה מזו נ"ל להקל דאפי' בנשברה מפרקת ורוב בשר עמה והחוט קיים שכשרה דהא כתבו התו' פ' השוחט דף ל"ב בד"ה וליחשוב וכו' וא"ת וליחשב נמי דזעירי דאמר נשברת המפרק' ורוב בשר עמה נבילה וי"ל דאינה נביל' אא"כ נפסק נמי חוט השדרה והא תני לה דנפסק חוט השדר' לחוד אסור עכ"ל תוס' הרי מוכח דאפי' טריפ' אינה בלא החוט דאל"כ לא מיתרצא קושית התוספ' למה לא חשיב נפסק השדרה בלא החוט דטריפה דהרי גם טריפות חשיב התם אלא על כרחיך דאין כאן טריפו' כלל בלא החוט ואחריו נמשך ג"כ הפר"ח שם וא"כ לפי דבריהם היה נראה בפשיטות להכשיר בנדון שלפנינו כיון שהחוט הוא בלי ריעותא כלל ועיקר טריפות תלוי בו לדעתו וגם אין מקום לחוש ולומר דלמא נפסק ג"כ קרום החוט אך שאח"כ חזר ונתרפא היטב שעלה בו קרום אחר עד שאינו ניכר וא"כ הוי קרום שעלה מחמת המכה ואינו קרום זה אינו דכיון שנתרפא הקרום ודאי חוזר להכשרו דלא אמרינן דקרום שעלה מחמת המכה אינו קרום אלא בהני שנקובתן במשהו משא"כ בהני שפסיקתן ברובו אי חזר ונתרפאו מהני וכ"כ מהר"י הלוי שם בתחלת התשובה שהביא בשמו בט"ז ס"ס ך"ז וראי' ברורה לנדון זה מבואר להדיא ברמב"ם פ"ט מהלכות שחיט' ובטי"ד סי' ל"ב דנסדק העור של חוט השדר' לארכו כשר וכתב שם בב"י ובכ"מ דנלמד מדין הגרגרת ובגרגרת מצינו בריש פ' אלו טריפות דף מ"ה ע"א אמר רב נסדקה לארכו אפי' לא נשתייר בה אלא חוליא אחת למטה וחוליא אחת למעלה כשר ופירש"י שכל מה שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הלכך הדר חלים ע"כ הרי להדיא היכי דהדר חלים שרי א"כ ה"ה בחוט של השדרה ג"כ שרי היכי דהדר חלים דהא בחד דינא איתדנו ומהדדי ילפי כמ"ש הב"י בעצמו בטעם זה לא נ"ל כלל דהרי כבר מסקינן בש"ס והסכמת כל הפוסקים דאין אומרין בטריפות זו דומ' לזו ואין מדמין בטריפות כלל כי מה ענין פסוקת הגרגר' לחוט השדר' והא דפסקו הפוסקי' חוט השדר' דכשר נ"ל שלמדו דבר זה מדתני בש"ס פסיקת חוט השדרה ברוב רחבו ולא קתני נסדק על כן אין לנו אלא מה שמנו חכמים ושלא להוסיף על דבריהם בטריפות (ועוד יש ללמוד דבר זה מהא דהלך המקל על פני כולה דמכשרינן ולא חיישינן שנסדק העור לארכו וכ"כ הב"ח בסי' ל"ב) וכן נ"ל עיקר ודלא כהב"י דלדעת הב"י א"כ הוי דמי ממש לגרגרת ה"ל ג"כ להפוסקים להזכיר טריפות בחוט השדר' אם נסדק לארכו אם יש בו חסרון מצטרף לרובו וכן בנקבים סמוכים וכה"ג ובאמת אין לנו להוסיף על הטריפו' שלא הוזכר בש"ס ופוסקים ראשונים ובחנם השיג הפר"ח בסי' ל"ב ס"ק א' וב' על הב"ח כי דבריו נ"ל עיקר בזה דלא כהב"י מ"מ לענין זה היכא דהדר חלים לפנינו ואין שום ריעותא ודאי נ"ל להכשיר ועוד מטעם אחר נ"ל להכשיר בנדון דידן כיון שאין ריעותא בהחוט אף שניכר שנשבר המפרקת ואיכא ריעותא לפנינו מ"מ לא חיישינן לפסיקת החוט דלא שכיח וכדאיתא בש"ס בא"ט דף נ"א ע"א כל זה נ"ל פשוט לדעת הט"ז והפר"ח בס"ס ך"ז (ועוד דהא קי"ל דאנו בקיאין בבדיקה של פסיקת החוט וכמ"ש הט"ז בסי' ל"ב ס"ק ד' ודלא כהש"כ שם ס"ק י"ב ומדשתיק בספרו נה"כ נראה שחזר והסכים לדבריו וא"א דחיישינן שמא חזר ונתרפא איך סומכין על הבדיקה ומשמע דאין חילוק בין שהיה זמן מרובה או זמן מועט אלא ודאי דאין חשש איסור בזה) איברא דברי הט"ז והפר"ח שנמשך אחריו לא ברירין לי דעיקר ראיה שלהם שהוא מדברי התוספ' ר"פ השוחט המעיין שם בתוספת יראה להדיא דאין כאן ראיה מוכרחת כלל מדברי התוספת (הגם הלום ראיתי בתשובת בית יעקב סי' קס"ב שבקש ג"כ לדחות שם הראיה של הט"ז במ"ש התוספת עוד שם וא"ת אמאי קשיא ליה דלחשוב דחזקיה וכו' משום דאתיא בזה הכלל וכו' ע"ש אך ורק שכתב שם שדחוי כזה חוזר ונראה אליבא דרב' ישמעאל דריש פ' אלו טריפות ושוב בקש לדחות הראי' של הט"ז שם בתשובת בית יעקב מכח מ"ש תוספ' שם בהא דעשוי גיסטרא ומתרץ עפ"ז איזה דקדוקים בתוספת יעויין שם וכל דבריו בזה אינם מוכרחים וברורים כלל דאין ענין גסטרא דנעקר צלע מכאן וצלע מכאן לנשבר המפרקת) דהתוספת לא כתבו כן אלא על קושייתם על המקשן אמאי לא פריך ולחשוב נמי דזעירי דאמר נשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבילה. לזה הוצרכו התוספת דאינה נבילה אא"כ נפסק נמי החוט השדרה והא תני לה אבל לפי מסקנת המתרץ כי קתני נבילה דלא מטמא מחיים אבל נבילה דמטמא מחיים לא קתני אם כן לא קשה מהאי דזעירי דאע"ג דמיירו כפשט' שלא נפסק החוט מ"מ לא קשיא וליחשב הא דזעירי כיון דהוי נבילה מחיים וכמ"ש הרמב"ם פ"ג ד"ה שחיט' וכן משמעות סתימות לשון הש"ס נשברה מפרקת ורוב בשר נבילה וחוט מאן דכר שמיה ) ואף די"ל דדעת התוספ' פ' השוחט לפי דעת המקש' דאע"ג דזעירי מיירי דוקא שנפסק החוט אפ"ה לא הוצרך למתני בדבריו כי כן הוא מסתמא ומילתא דשכיחא ואורחא דמלתא כל שנשבר המפרקת ורוב בשר כבר נפסק החוט מ"מ לפי מסקנת הש"ס דלא קתני נבילה דמטמא מחיים יותר מסתבר לומר דדוקא נקט זעירי סתם נשברה המפרקת ורוב בשר נבילה ואע"ג דלא נפסק החוט. ולהכי כל הראשוני' דכתבו האי דנשברה המפרק' ורוב בשר נביל' לא הזכירו כלל מפסיק' החוט וכן יש ראיה קצת לסתור דעת הט"ז מהא דאיתא במתני' פא"ט דף נ"ד ע"א ואלו כשרות וכו' נשברה השדרה ולא נפסק החוט ולא קתני יותר רבות' נשבר' השדר' ורוב בשר ולא נפסק החוט ג"כ דכשר אלא ודאי דכה"ג הוי עכ"פ טריפה ונבילה לזעירי והאי מתני' אשתמיטתיה להב"י בס"ס נ"ד ע"ש בב"ח גם לתשובת ר"י הלוי שהובא בט"ז שם סי' ך"ז והט"ז עצמו נתעלם מהם האי מתני' ודוחקים עצמם להביא ראיה להכשיר בנשבר השדרה ולא נפסק החוט (והשואל שם בתוך פלפולו טעה בדבר משנה ותמה תמה אקרא גם על הנה"כ שלא הרגיש עליהם בזה) ולכן הרמב"ם פ"ט ד"ה שחיטה ובי"ד סי' ל"ב ונ"ד כתב דנשברה השדרה ולא נפסק החוט דכשר אבל היכא דנשבר השדרה ורוב בשר אף שהחוט קיים הוי נביל' דאל"כ הו"ל למנקט יותר רבות' משמע מסתימו' דבריהם גבי האי דנשברה המפרקת ורוב בשר נבילה מ"מ בנדון שלפנינו כיון שחזר ונקשר היטב אפשר להקל בהפסד מרובה ולומר כיון שחזר ונקשר אם איתא דנשבר המפרקת ורוב בשר והוי נבילה מחיים לא היה חוזר לכשרותו וחיותא וכמ"ש תחלת דברינו וכדעת הר"י הלוי בתשובה שהובא בט"ז אלא ודאי נימא דלא נשברה המפרקת ורוב בשר עמה רק שעדיין היה מעורה רוב בשר אף שנשבר קצת המפרקת עם מעט בשר חזר ונקשר ונעשה עב כל כך עד שכח המדמה חושש וסובר שנשבר לגמרי עם רוב בשר ולא נחזיקנו בטריפה כולי האי ואולי מ"מ בנשבר המפרקת לפנינו עם רוב הבשר אף שהחוט קיים ודאי דאין להכשיר ולהחזיק בנבילה ודאי ושלא כדעת הט"ז והפר"ח כי אין להם על מה שיסמכו כי התוס' לא כתבו כן רק לפי מה דסד"א של המקשן כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה נא בגלילות אלו בשנה זו רוב הבהמות נרקבת הכבד שלהם ולא נשתייר כזית במקום שהיא דבוקה לכליות והורה המורה לאסור אך שנמצא טבח אחד חכם בעיניו ששוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים ורוצה להתיר באמרו קים לי כמ"ד כזית במקום שהי' חייה דהיינו במקום שהוא תלוי בטרפשא ילמדינו רבינו הדין עם מי: תשובה הנה על דבר הטבח אי רגיל ומוחזק בכך ראוי להעבירן ואפשר לנדותו כיון שהורה הלכה בפני רבו ומי שגדול ממנו ודלא כתשובת נחלת שבעה ס"ק ט"ו שהאריך במי שלא הגיע להוראה שהורה איזה הוראה לדמות לטבח שלא הראה סכינו קמיה חכם דמשמתי' אותו ע"ש והוא שלא לצורך דודאי הוא בכלל ך"ד דברים דמנדין אותו אך שנמנעתי מלמנות אשמתא דצורבא מרבנן) כי אין ראוי למרות פי המור' כי אין לך אלא שופט שבימיך ובפרט כי רב מובהק הוא וכבר הזהירו חכמינו ז"ל שאין ליקח בשר מטבח ששוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים אא"כ שמוחזק בכשרו' וכמבוא' בי"ד ס"ס ס"ה ומה שרוצ' הטבח לומר קים לי כמ"ד וכו' סבר' זו דחוי' מעקר' הוא דלא אמרינן ק"ל אלא בממונ' ולא באסור' וכמבוא' בח"מ סך"ה סעי' ב' כיצד יש לנהוג בהוראת איסור והיתר ועיין בי"ד סי' רמ"ב בדרכי הוראה להאחרונים ובתשובת מהרי"ק שורש קמ"ט וחוט השני סי' ך"ו וכן נ"ל מוכח קצת מסוגיא דסנהדרין פ' אלו הנחנקין דף פ"ז ע"א וע"ב א"ל רבא לרב פפא פוק תרגמה לי' כדתנן וכו' יע"ש ואם איתא דגם לענין איסור יכול לומר קים לי לא משכחת שם שום זקן ממרא דיכול לומר קים לי בהני פלוגתא דפליגי שם גם בכנסת הגדולה בח"מ סימן ך"ה בכללי הקים לי אות ז' כתב בשם הר"י באסן הטעם דאמרינן קים לי בממון ולא באיסור והרי בממון אם אין הלכה כן ה"ל גזל ביד המוחזק ואיסור הוא ותירץ דבשלמא לגבי איסור אי אזלינן לחומרא יצאנו מידי איסור משא"כ כששנים חלוקים בעסק ממון אפי' אי לא אמרינן קים לי אין אנו יוצאין מיד איסור גזל מיד השני להכי אמרינן היכא דקיימא זו תיקום עכ"ל ונ"ל עוד לחלוק דשאני גבי איסור גזל דאיתא בחזרה משא"כ באיסור ועוד נ"ל דגבי ממון לא עבדינן האיסור גזל רק בשב ואל תעשה דהיכי דקיימא זוזי תיקום מספק משא"כ לומר קים לי ולאכול ולעשו' האיסור בקום ועשה זה לא אמרינן כן כתבתי לחלק בספרי ישועות יעקב בכללי הקים לי. ואולי דעת הטבח להקל בנדון שלפנינו שסומך עצמו סמוכה בכל כחו דהיתרא על מה שכתב בתשובת משאת בנימן סי' ק"ג שכתב דדע' הפוסקי' עיקר שמקום שהיא תלוי בטרפש הלב אכן באמת דעת כל האחרונים אינו כן אלא דיש להחמיר כחומר שני הדעות וכן השיג עליו בפר"ח בסי' מ"א ס"ק ב' אכן בעפות ודאי נ"ל עיק' דאין להחמיר כלל שנשאר רק מקו' המרה ומקו' הדביקו' בלב כי נ"ל דאף למ"ד מקו' שהי' חי' היינו מקו' שהיא דבוק' לכליו' היינו בבהמה שהכבד היא דבוק' לכליו' ממש אבל בעוף בדקנו כמה פעמים שאין לה דבקות לכליות כלל כי הכבד מונח למעלה על הבטן על גבי הבני מעיים והכליות הם מונחים בתחתיו' העצם אצל האחור ואף שבתשוב' משאת בנימן כתב וז"ל ובדקנו בכמה עופות ותרנגולי' ואוזים ומצאנו שהחלק גדול סמוך למרה הוא דבוק לכליות עכ"ל גם אנכי בדקתי ולא מצאתי כי אם על ידי סרכ' וחוטין דקין שדבוק ונסרך בה מעט בשביל זה בודאי לא יקרא מקום שהיא חיה אלא דעיקר מקום חיותא מקום שדבוקה אצל הלב הכבד עצמו אבל בבהמה עיקר כדעת האחרונים להחמיר עד שנשארו שלשה זתים אכן בהפסד גדול מאוד ושכיחי היזקא כהאי מעשה דנדון דידן אפשר דהייתי מתיר אם יארע הדבר בימי תעניתם שאין העכו"ם אוכלין בשר היינו סומכין על דעת תשובת מ"ב שם וגדולה מזו מצינו בטי"ד ס"ס ל"ט בב"י שם הרבה קולות שנוהגין בסרכות הריאה דעלולה ליטרף בסאלינקו וקסטיל' ובאזמורה וליזבונא נגד דעת גדולי פוסקים לפי שבמקומות אלו אין העכו"ם קונים הטריפות ואין אוכלין בשר מישראל