שבות יעקב חלק א כז

איסורא דאפי' בכמה ספיקות אוקמינן אחזקת איסור ואסור ובסי' ך"ד סעי' י"ד ס"ק י"ז גבי טבעת שנמצא על הסכין כתב להכשיר מספק ספיקא והא הוי ספק בשחיטה וה"ל לאסור וגדול אחד השיב לי דדעת הט"ז דאין זה ספק בשחיטה ואין זה נייח לי דהא הט"ז שם הביא דברי מהרש"ל דכ' דהוי ספק בשחיט' ובזה לא השיג עליו הט"ז דלא הוי ספק בשחיטה רק דהכשיר מכח ספק ספיקא וזה אינו נכון לדעתו בסי' ק"י ס"ק ט"ו הנ"ל: תשובה הנה בודאי דברי הט"ז תמוהי' מאוד ומה שהשיב לו גדול אח' זה ודאי דבר שאין לו שחר כלל דהא להדיא איתא בחולין פרק השוחט דף ך"ח ע"א שחט את הושט ונמצאה הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קוד' שחיט' נשמט' אם לאחר שחיטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיט' פסול הרי דמקרי ספק בשחיטה (ובבואי לבית מדרשי מצאתי בתשובת עבודת הגרשוני סי' קך"ב שדחה בשתי ידים מי שרצ' לומ' כן) ועיקר נ"ל לתרץ כוונת הט"ז לפי מה דמסיק הט"ז שם בס"ק י"ז וז"ל וכדאי המה הב"י והאגור שמכשירין בכל גווני יש לסמוך עליהם בהני מילי שזכרנו עכ"ל וא"כ דעת הט"ז אף דבספק ספיקא אין להקל כיון דהספק בשחיטה עצמו מ"מ סמך בהאי דינא להקל מטעם דמסיק שכדאי המה הב"י והאגור לסמוך עליהם בהני מילי שזכרנו שנעשה ע"י גלגול הגרגרת וכי נ"ל עיקר להלכה כדעת הט"ז אף שמדברי הש"כ שם משמע שדעתו מכרעת כדעת המחמירין מ"מ כיון שבספר נה"כ אינו משיג על דברי הט"ז כדרכו נראה שחזר והודה לדעת הט"ז להקל ועיין בפר"ח איברא בתשובת עבודת הגרשוני סי' קך"ב מבואר שדעתו נוטה להחמיר אך שאין דבריו מוכרחים כלל והמיקל כדעת הט"ז בדין זה לא הפסיד כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה מז אחד שמצא פ"פ ברחוב היהודים סכינים ומצויים לצאת עכו"ם ברחוב היהודים כי הוא מקום לעבור לרבים ובפרטות ביום חגם שאז עוברין הרבה עכו"ם מה יש לדון באותן סכינים: תשובה לכאורה נראה לדמות דין זה למאי דאית' בי"ד סי' א' במצא גדייו ותרנגוליו שאבדו או שנגגבו ומצאו שחוטין במקום שרוב ישראל מצויין דמותרין ויש שם חילוקי דעות בב"י ובאחרונים אי בעינן תרי רובא רוב השוק ורוב העיר או לא וז"ל הרשב"א בתה"א דף קמ"ז וז"ל ומסתברא דאפי' בעיר שרובה נכרים וכו' אם ישראלים שבאותו עיר דרים בשכונה בפני עצמה שאין דרך הנכרים מפסקת אותו הרי אותו שכונה כעיר בפני עצמו ואין הולכין בה אחר רוב העיר כולה אלא אחר רוב שכונה ואע"פ שיש קצת נכרים דרים דהרי שכונה זו כעיר בפני עצמו ואע"פ שאין דלתות השכונה ננעלות וכדרך שאמרו גבי בשר הנמצא דאין הולכין אחר רוב עולם אלא אחר רוב טבחי העיר עכ"ל הרשב"א והרא"ה השיג עליו והרשב"א חזר ותיקן דבריו במשמרת הבית אך אין דבריו מוסכמים מכל הפוסקי' ועיין בב"י בי"ד סי' קך"ט מבואר דהרא"ש מחולק ג"כ עם הרשב"א בזה ועיין בפר"ח לי"ד סי' ס"ג ס"ק ג' האריך בהאי כללא יע"ש גם בתשובת חות יאיר סי' רכ"ח כתב שאלה כזו בסכין שנמצא ברחוב היהודים ולא רצה להתיר למעשה כיון דרוב עוברים עכו"ם ואני לא רציתי להאריך בהני כללי ולהכניס ראשי בין ההרים הגדולים ומ"מ נראה לע"ד להתיר בנדון שלפנינו מטעם אחר דאף דמידי ספיקא לא נפקא אי מישראל הוא או מעכו"ם אפ"ה יש להכשיר הסכין בלי שום הגעלה ולבון דהא מבואר בי"ד סי' קך"ב ובת"ח כלל נ"ט דין ד' בנתן הכלי לאומן נכרי לתקן ולטלו אחר מעת לעת דמותר להשתמש בו לכתחלה מטעם ספק ספיקא שמא לא השתמש בו עכו"ם ואת"ל השתמש בו שמא הוא אחר מע"ל או נשתמש בו בדבר הפוגמו ועיין שם בספרי מנחת יעקב ס"ק ה' ויו"ד דון מינה דהא התם הכלי היה בודאי ביד נכרי אפ"ה מכשירינן לכתחלה ומכ"ש במצא סכין ברחוב ושכונת היהודים דאפשר שהוא של יהודי ולא נגע בו עכו"ם מעולם וג"כ איכא ספיקי טובא דלעיל דיש להתיר הסכין ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דאף שנפל מישראל מ"מ חיישינן דטריפה היתה כיון דאיכא ריעותא דנפילה וכה"ג מבואר בח"מ סימן ל"ט ומ"א גבי חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו אפ"ה היכי דאיתרע בנפילה נאמן לומר פרעתי תוך זמנו נגד החזקה א"כ אף כאן אנו נאמר כיון דאיתרע בנפילה אף אם הוא של ישראל דלמא טריפה הוא זה אינו דל"ד כלל אפי' כאוכלא לדנא דודאי התם אמרינן כיון שלא דקדק לשמור שטרו בחפיסה או בדלוסקמא כדרכן של בני אדם שלא לאבד שטרותיהם מסתמ' שכבר פרעו שאינו מקפיד עליו כל כך ושם אותו בין שטרותיו הפרועין אף שעדיין שוה לצור על פי צלוחית אין דרכן של הבריות להקפיד עליהם כל כך ולשמרם וכה"ג מצאתי בתשובת הל' קטנות ח"ב סי' קס"ו ע"ש משא"כ בסכין טריפה ודאי בשגגה נאבד ונפל ממנו אף שהיתה טריפה דהרי עדיין ראוי לחתוך בו חלבים כדאיתא בש"ס הטבח צריך שיהיה לו שלשה סכינים וגם יכול למכור לעכו"ם או להשחיז' ולהגעילה לכן לא הוי נפילה ריעותא כלל. רק גבי נבילה אמרינן אדם עשוי להטיל נבילתו באשפה כדאיתא בי"ד סימן א' לפי שהנבילה אדם ממאס בה ומרחיקין מן הנבלות משא"כ בסכין וכה"ג כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה מח שוחט אחד שהוא אטר יד ובאימון ידיו לשחוט אינו שוחט באמצע צואר ממש רק מן הצדדים דהיינו באלכסון ומ"מ הוא חותך הסימנים ולא פגע ונגע במפרקת ואיזה אנשי' מרננין עליו שראוי להעבירו שאינו שוחט מן הצואר ממש ילמדינו רבינו מה דינו גם ילמדנו מנהג ברור בדין מיעוך בסרכות הריאה כי יש פלוגתא בין שחיטת האחרונים והרבה שוחטים אי צריך להסיר הסרכה כולה מן הריאה שלא ישאר בה דלדול או למשמש רק באמצע סירכא אפי'. תשובה גרסינן בש"ס פ"ק דחולין דף י"ט במתני' השוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה המולק מן הצדדים מליקתו פסולה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשירה השוחט מן הצואר שחיטתו כשרה המולק מן הצואר מליקתו פסולה עכ"ל המשנה ופרש"י דהשוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה אפי' לכתחלה ואפי' בדלא אהדר דהא משחטו הסימנים מנים שפיר קודם חתיכת המפרקת עכ"ל אכן קשה לכאורה לפי פרש"י למה לא נקט המתני' בחד בבא השוחט מן הצדדי' ומן הצואר שחיטתו כשר' והמולק מן הצדדים ומן הצואר מליקתו פסולה אלא נ"ל דלא דמי השוחט מן הצדדים לשוחט מן הצואר דהשוחט מן הצדדים דוקא בדיעבד דשחיטתו כשרה משא"כ שוחט מן הצואר כן מצותו לכתחילה לכן אי אפשר למתני גבי הדדי וזה כוונת התוספ'. וגם ליכא למימר דדוקא בדלא אהדר הסימנים לכן לכתחלה אסור לשחוט דא"כ תקשה שם בש"ס דקאמרי אמרי בני ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי עורף ומולק איכ' דאמרי אף מחזיר דאיכא דאמרי מחזיר דוקא ומסתבר' כמ"ד אף מחזיר ממאי מדקתני השוחט מן העורף וכו' ולא קאי מדייק מרישא דמתני' דהשוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה דיעבד דוקא ובדלא אהדר מיירו וקתני המולק מן הצדדים מליקתו פסולה מכלל דהמולק מן העורף כה"ג בדלא אהדר שחיטתו כשרה ש"מ אף מחזיר ע"כ כתבו תוס' דמרישא אין לדייק דמצינו למימר דוקא דעבד ואפי' החזיר סימנים גזירה אטו לא החזיר. אכן לפי מ"ש תוספת ד"ה מסתברא כמ"ד וכו' דלכתחלה פליגי וכו' ולה"ק מסתברא וכו' א"כ אין לדייק מרישא כלל דברישא ליכא מסתברא כי האי. וגם בלא"ה ליכא למפשט מרישא דאע"ג שהשוחט מן הצדדים מיירו בלא החזיר י"ל דהמולק מן הצדדים מיירו בהחזיר אפילו ואע"ג דצריכין לחלק לשנא דמתני' אין זו קושיא ודיוק כלל שם במתני' וכן מוכח מדברי המקשה דקאמר התם מסתברא כמ"ד אף מחזיר ממאי מדקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי אריא מולק אפי' שוחט נמי ולא קמקשה בפשיטות דאי מחזיר דוקא א"כ אמאי מן העורף שחיטתו פסולה הא כשרה היא כיון דהחזיר אלא ודאי דאף דהמולק מיירו במחזיר דוקא אפ"ה איכא למימר דהשוחט מן העורף מיירו שלא החזיר ולא יהיה צריכין להיו' המתני' דומין זו לזו אלא דקושית המקשן מאי איריא מולק וכו' דלמה מחלק המתני' בין שוחט למולק ושוחט מיירו בלא החזיר ומולק במחזיר דוקא מאי איריא מולק אפי' שוחט נמי ולחלק מניה וביה בין שוחט בלא החזיר לשוחט שהחזיר וק"ל: מ"מ מבואר מדברי הב"י בי"ד ס"ך ושאר אחרונים דלדעת התו' דהשוחט מן הצדדים אפי' בהחזיר אסור לכתחלה גזירה אטו לא החזיר משום דבלא החזיר אפי' דעבד פסול בשחט מן הצדדים ואע"ג דמסיק בש"ס דהשוחט מן העורף מיירי בלא מחזיר רישא על כרחך אינו דומה לסיפא וכמ"ש דאין צריכין להיות דומין: ותו דהא ברישא השוחט מן הצדדים מיירו רק דעבד וסיפא דמתני' דהמולק מן העורף והשוחט מן הצואר דכשר אפי' לכתחלה כך מצותם אלא ודאי פשוט דאין נפקותא בהא אף שאין דומין הבבות זו לזו. וגם אתה אל תתמה לדעה זו דלדעת התו' דהא דהשוחט מן הצדדים כשר דדיעבד מיירי דוקא בהחזיר אם כן מאי אריא מן הצדדים כשרה הא השוחט מן העורף נמי כשרה כשהחזיר וכקושית מהרש"א בזה וגם אין לדחוק ולתרץ כמו שכתב הש"כ שם בי"ד סי' ך' ואחריו נמשך הפר"ח דהשוחט מן הצדדים אף דלא החזיר כל שידע ששחט הסימנים קודם המפרקת כשרה וכמ"ש הרא"ש חדא דהא התו' וסייעתו לא הזכירו כלום מידע וכו' רק הרא"ש הוא מחדש דין זה והתו' הזכירו דרישא מיירי בהחזיר ותו דמ"מ הקושי' עדיין במקומה עומדת דמה לי שוחט מן הצדדים או שוחט מן העורף דאם שחט הסימנים קודם המפרקת בשניהם כשרה ואם לא שחט הסימנים בשניהם פסולה אך באמת מעיקרא לא קשה מידי דלכך תנא השוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה דאפי' מן הצדדים שחיטתו כשרה רק דיעבד ולא לכתחלה וגם משום סיפא דהמולק מן הצדדים פסולה וכמ"ש התורת חיים ובחנם השיג עליו הש"כ שם. גם לא תקשה לך הא דלא מחלק ברישא בין שוחט לשוחט ומאי אריא מולק מהצדדים פסולה לתני שוחט מצדדים פסולה בלא החזיר וכגוונא דמקשה בש"ס על סיפא מאי אריא מולק ליתני שוחט אי משום הא לא איריא חדא דרוצה לחלק מיניה וביה הכל בהחזיר סימנים דכשר בשוחט מצדדים ופסול במולק משא"כ סוגית הש"ס מקשה שפיר מאי אריא וכו' וכמ"ש לעיל ועוד דלא איצטרך למתני דמכללא שמעינן דלכך השוחט מן הצדדים בדיעבד שחיטתו כשר' ולא לכתחלה משו' דגזרינן אטו לא החזיר דפסול דיעב' והא דנקט בסיפ' השוח' מן העורף פסו' דמיירו בלא החזי' ליתני השוחט מן הצדדים אפי' פסול בלא החז' י"ל משו' דקבעי למתני המולק ולהראות כמ"ד אף מחזיר וכדקאמר בש"ס ומסתברא וק"ל כל זה נ"ל לי ליישב כוונת התוספת לפי הסכמת האחרוני' דלדע' התוס' בלא החזיר פסול אף דיעב' בשוחט מן צדדים והרא"ש כתב וז"ל השוחט מן הצדדי' כשרה ובלבד שידע שחתך הסימני' קודם שחתך המפרקת עכ"ל בודאי הרא"ש לא לחלוק על דברי תוספ' בא ולומר דאף בהחזיר לא מהני עד שידע זה אינו דהא גדולה מזו מכשיר שם בשוחט מן העורף כל שהחזיר סימני' ולא הצריך ידע אלא להוסי' על דברי תוס' בא דמן הצדדי' כל שידע שחתך הסימני' קודם המפרקת כגון שהחזיר הסימנים או ביונים שהסימנים הן מן הצדדים וכדאית' שם בי"ד סי' ך' דאז יודע שחתך הסימנים קודם או שחתך באלכסון לא ממש מן הצדדים דאז יוכל