שבות יעקב חלק א כב

עדיף ומאחרינן כל קביעות המועדים בשביל זה ועיין בש"ס דב"ק דף פ' ע"א מי שנדר ליקח בית בא"י ולישא איש אין מחייבין אותו ליקח מיד וכו' והא דפסק רמ"א בא"ח סי' כ"ה דאם תפילין מזומנים מידו א"צ להמתין על הציצית היינו משום דהתם לאו משום מצוה מן המובחר נגעי בה רק דראוי להקדים מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות או משום שהיא תדיר כמבואר בטור וב"י מ"מ כל שאינו מצוי לפנינו ותפילין מוכנין לפנינו בודאי מצוה שבא לידו אל יחמיצנה וליכא כאן גרעון מצוה כלל לכן נ"ל בנדון שלפנינו אם בודאי יובא לו אתרוג מהודר יותר יש להמתין על מצוה מן המובחר כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה לה אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ אך עדיין הוא מחוב' ודבוק בו אי מותר לברך עליו ביו' הראשון או לא: תשובה פשוט דמותר לברך עליה דהא עיק' הטעם דאין לברך בניטל פטמתו משום דהוי כחסר וכתיב ולקחתם דבעינן לקיחה תמה וכל שעדיין דבוק בו ומחובר במקצת עדיין שלימה ותמה אקרי: וראיה ברורה לזה מהא דאיתא בחולין דף י"א ע"א בהא דאזלינן בתר רובא אמר ר' אלעזר אתיא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה וכו' ממאי דלמא דפלי ליה ובדק ליה ואי משום אותה לנתחיה הני מילי היכא דחתיך ליה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה (ופרש"י דלייף מחובר (רב נחמן בן יצחק אמר אתיא מאליה דאמ' רחמנא חלבו האליה תמימי' וליחוש שמא נפסקה חוט השדרה ומקשה הש"ס ממאי דלמא דפתיח ליה ובדיק לה ואי משום תמימ' הני מילי היכא דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה הרי דפשוט להש"ס כל היכא דמחובר בו מקרי תמימה ושלמיה ובפרטו' לפי דעת ומשמעות הראש בניטל דד האתרוג דמי לניטל העוקץ דאינו פסול אלא דוקא שלא נשאר ממנו כלל באתרוג ודלא כמשמעו' הב"י בא"ח סי' תרמ"ח וכמו שהשיג עליו הט"ז בסקי"א יע"ש. ואל תשיבני מהא דקי"ל בנסדק האתרוג כולו מראשו לסופו פסול עד שישאר בו שיעור למעלה ולמטה ש"מ דחבור בצד אחד אינו חיבור כמבואר בא"ח סי' תרמ"ח סעי' ה' אי משו' הא לא תברא דהתם אפשר טעמא משום דליכא הדור כל שנסדק כל כך. זאת ועוד אחרת דהיכא דנסדק כולו ולא נשתייר רק משהו למעלה או למטה ודאי סופו לתלוש כולו וכל העומד לתלוש כתלוש דמי וא"כ אף בנדון דידן אם הפטמה אינו מחובר עדיין היטב שיוכל לעמוד בחיבורא הוי ג"כ כנתלש כולו אבל היכי דמחובר עדיין היטב שיוכל להתקיי' נראה פשוט דמותר לברך עליו אף אם רצונו לחוש למאן דס"ל דניטל פטמתו פסול משום דאין זה הידור והובא דעה זו גם כן במ"א סימן תרמ"ט ס"ק י"ו מכל מקום גם זה הדור הוא כיון שעדין דבוק בו ומכ"ש לפי מה דקימא לן עיקר הטעם משום חסר הוא וכמבואר בש"ע סי' תרמ"ט סעי' ה' וכל שהוא מחובר עדיין מקרי שלם ותמה כמו שהוכחנו אכן אם אינו מחובר יפה בענין שסופו לתלוש אף גם אם רוצה לחבר ע"י דבר אחר כגון דבק או מחט וקיסום ודאי דלא מהני דעד כאן לא אמרינן בש"ס ופוסקים דהוי כשלם אלא כשהוא מחובר בו בתולדתו אע"פ שאינו מחובר כולו שמיה חיבור משא"כ חבור ע"י דבר אחר ודאי לא שמיה חבור דלהוי מקרי שלם ותמות והוא פשוט בש"ס ופוסקי' הנ"ל ונחלקה התיומת דפסול משום דבעינן לקיחה תמה וכמ"ש רבינו ירוחם ולא מהני לדבק התיומת יחד והוא דבר קל לתקן בכל מידי דמדבק וכל זה ברור ופשוט ולא הוצרכתי לכתבו. אך לפי שראיתי בתשובת בית יעקב סי' קמ"ב שפסק דאם אפשר לחבר העוקץ וכדומה ע"י מחט דהוי חבור ויוצאין בה לברך עליו דהוי לקיחה תמה ולע"ד לא דק כלל שהוא נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים. ועיקר מקור סודו מהא דקי"ל לענין עירוב בא"ח סי' שס"ו ומבואר בש"ס דעירובין דף פ"א ע"א דתפרה בקיסם הוי לחם שלם לגבי עירוב ובאמת משם אין ראיה כלל דהתם הטעם דבעינן לחם שלם משום איבה שלא יאמר אני נתתי השלימה ואתה הפרוסה לכן כשמחברין ביחד על ידי קיסום בענין שאינו ניכר שהוא פרוס תו ליכא איבה משא"כ כל היכא דבעינן מדאוריי' לקיח' תמה ושלימ' כל שאינו מחובר בו בתולדתו חבור ע"י ד"א ודאי לא שמי' חיבור דלהוי מקרי שלם ותמה וראי' שני' שהביא מסוגיא דש"ס בסוכ' דף ל"ו ע"א מאז"ב כיון דחברי' כגופי' דמי מזו פשיט' אין ראי' כלל דהת' קאי לענין לקיח' תמה ולא לקיחה על ידי דבר אחר משא"כ להיות הדבר תמים ושלם ולא חסר ודאי לא מהני חבר על ידי דבר אחר כנ"ל ברור ה"ק יעקב. שאלה לו על דבר שחדשי' מקרוב באו ומצאו כגבין ההדסי' שנמצא בגנים פה פראג מין הדסים לחים עם שלשה עלים בדד אחד לצאת בהם ידי הדס מצוה מן המבוחר שהם עדיין לחים גמורין שאינם נפרכין בצפורן או יש לפקפק בה אולי הם מורכבים עם מין אילן אחר וצריכן דוקא לצאת עם אלו ההדסים כמו שנהגו אבותינו מימות עולם שמביאין מארץ מרחק וסומכין על דעת הראב"ד והסכמ' הפוסקין דכל שלא נתלבנו ועדיין הם ירוקין יוצאין בה והובא לידי מאלו ההדסים החדשים להורת להם הלכה למעשה לענין ההדסים אשר במצולת ים התלמוד והפוסקים: תשובה הנה טרם אחלה לדבר מענין ההדס צריכן אנו לברר מנלן כלל דבארבע מינים פסול המורכב ודין זה מבורר בדברי האחרונים לגבי האתרוג הלבוש בא"ח סימן תרמ"ט סעיף ד' כתב לפסול האתרוגים המורכבים מן התורה דהיינו שמרכיבין ענף מאילן אתרוג תוך אילן לימוני או מרנץ והרי נעבדה בה עבירה דהרכבה ואע"פ שהרכיבו עכו"ם האיכא למ"ד ב"פ ד' מיתות דאפי' בן נח מצווה על הרכבת אילן וכיון דנעבדה בו עבירה אף על גב דמותר באכילה אימאס לגבוה דומיא דבהמת כלאים דאסור לקרבן עכ"ל. וא"כ לפי טעם הלבוש היה אפשר להתיר הדס המורכב דאפשר דאין בו דין כלאי' כלל כיון שאינו מאכל אדם והוא בכלל עשבים המרים כמבואר בדברי הרמב"ם פ"א מ"ה כלאי' דין ד' ובכ"מ שם אכן דברי הלבו' כבר מחו עליו האחרוני' מאה עוכלא בעוכלא וכמבואר בדברי הט"ז בסי' תר"מ סק"ד ובמ"א ס"ס תרמ"ה ס"ק ך"ב אף שאין דבריהם מוכרחים כל כך דאפשר לומר דעיקר טעמו של הלבוש הוא כיון שנטילת לולב כל שבעה הוא זכר למקדש שנאמר בהם ושמחתם לפני ה' שבעת ימים שהיה מקיפין בהן את המזבח כמבואר בש"ס פרק לולב וערבה לכן דינו כמו לגבוה ממש ומדמה לקרבן דפסל בה כלאים. אך בלא"ה הנ"ל דברי הלבוש דחוים מעיקרא הם בטע' זה חדא דהא פסק הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים ופ"א מ"ה כלאים דין וי"ו ובכ"מ שם דאין הלכה כר' אליעזר דבן נח אינו מצווה על הרכבת האילן ותו דאף דהרכבת אילן באילן כמו אתרוג בתפוח אסור משו' הרכבת כלאים כמ"ש הרמב"ם פ"א מ"ה כלאים דין ה' מ"מ אתרוג באילן לימון אפשר דהוי מין במינו וליכא בו איסור הרכבה כלל וכמ"ש הרמב"ם שם בה"ל כלאים פ"ג דין ה' וז"ל וכן וכן אם יש שם זרעי' ואילנו' אחרו' אע"פ שהם שני מינין בטבעם הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראה כשני גוונין ממין אחר לא חששו הן לכלאים עכ"ל איברא מטעמים אחרים מחזיקין אנו לפסול אתרוג המורכב וכמ"ש בתשובת מהר"מ אלשוך סי' ק"י והאריך שם בראיות אף דעיקר הראיה שמביא שם מהא דפ' משוח מלחמ' בהא דילדה שסיבכה בזקנה בטלה יש לדחות דהתם גזירת הכתוב הוא דכתיב ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וליכא למילף מינה משום דהוי שני כתובים הבאים כאחד דגבי חוזרי' ממערכי מלחמה תניא ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב אבל לעולם לענין אתרוג אזלינן בתר הנוף שתוחבין כמו שפרשי' בפ' משוח מלחמה דאם נוטל מן הרך שבענפי האילין ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב נושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו עכ"ל רש"י. מ"מ עיקר לפסול אתרוג המורכב כמו שמסיק שם בתשובה משום דשני מינים מעורבבים הם (ושם כלאים מוכיח על זה כתרגומו שהם מעורבבים) וגם הוי כחסר ע"ש דבריו באורך וכתב שם בתשובה וז"ל כל חכמי העיר מעידין שכל חכמי צפת רבניה ושופטיה אשר קדמונו היה מרחיקין האיסור עד מאוד ואין הפרש אלא שהמוץ שבתוכו מרובה משא"כ לאתרוג בלתי מורכב שהמוץ מועט והקליפה שעליו עבה מאוד עכ"ל אכן בתשובת הרמ"א סי' קך"ו וכתב בשם מהר"י פדוא וז"ל ע"ד אתרוגים המורכבים בלימוני זיל קרי ביה רב הוא בארצינו שלא לצאת בו אפי' ע"י הדחק ואני כותב למכ"ת ג' סימנים אשר תוכל להכיר בהם המורכבים הגדלים בארצינו כי מופלייא לא יכול לבא אליכם כי רב ממכם הדרך הסימן האחד כי המורכבים העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע הג' הוא כי תוך המורכב המיץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התוכונה קצרה ובאתרו' הוא להיפך הקליפה רחבה והתוך קצר וסימנים אלו מובהקים הם אצלינו עכ"ל ואף דלכאורה נראה כסותר לדברי תשובת מהר"מ אלשוך שכתב דאין הפרש אלא שהמוץ שבתוכו מרובה ושם נותן שלשה סימנים וקשה הדבר לומר דפליגי במציאות הדבר ואפשר להשוותם יחד חדא דאין כל הארצות הגדילם בו שווים וכמשמעות לשון רמ"א בתשובה הגדלים בארצנו וכו' ועי"ל דבאמת עיקר הסימן מובהק הוא מבפנים בהקליפה ומוץ שבתוכו אלא דמהיכי תיתי לחתכו ולבדקו מבפנים ולפסול האתרוג בודאי בידים, לכן נותן עוד בו שני סימנים שהם מבחוץ ואז אם ניכרין בהן אותן סימנים מבחוץ אז חותכין שנים או שלשה אם נמצא בתוכו המוץ רחב אז מחזקינן כל האתרוגים אלו שיש בו שני סימנים אלו מבחוץ למורכבים ובזה מתורץ מה שמקשה בשכ"ג סי' תרמ"ח ושאר אחרוני' וז"ל הסימן ה"ג הזה מה יושיענו דאם אנו פותחין לראותו כבר נפסל עכ"ל ולפמ"ש לק"מ וכתבו עוד סי' אחר כי הגרעון של אתרוג זקוף לאורך וגרעין המורכב מושכב אורך הגרעין לרחוב האתרוג ע"כ ושמעתי שפה פראג בימי מוח"ז הגאון המפורשים מהר"ש זצ"ל בשנה אחת ע"י איזה מקרה הביאו אתרוגים המורכבים בסימני' אלו והורה שלא לברך עליהם אך איזה תקיפי ואלמי ארץ היו רוצים להמרות פיו וצרפו אליהם בחלקלקות שבפיהם הגאון בעל שפתי כהן שהיה בעת ההיא אורח נטע ללון פ"פ והורו להתיר לברך עליה' בשעת הדחק ועיקר טעמו היה ע"פ הסוגיא דשה אפי' מקצת שה וה"ה גבי אתרוג נמי נימא הכי (ובאמת כבר נסתר סברא זו בתשובת מהרמ"א סי' קי"ו וכ"כ ג"כ התוספ' פ' כיסוי דם דף פ"ח ד"ה ור' יהודא דאין להדמות הדרשות זו לזו בענין זה דלפעמים אמרינן דוקא עד דאיכא כולו ובפרטות ביום הראשון דכתיב ולקחת' דבעינן לקיחה תמה) ומתקופת' הכריחו את חזן הכנסת בב"ה הישנה והחדשה שיתחיל לברך בקול רם וכשרצה להתחיל עכבוהו מן השמים שנפל האתרוג מידו ונשבר העוקץ מתוכו ואח"כ באו כתבים מגלילות אלו ממדינת אשכנז ופולין ומעהררין שכל גאוני ארץ הורו ג"כ למעשה שלא לברך עליהם באותו שנה והגאון בעל הש"כ נתחרט על הוראה זו קוד' מותו צוה לבנו בכתב ידו שיבקש מתחלה מאת מוח"ז על ששגג בדבר זו נגדו ובנו הראה כתב ידו למו"ח זקיני הגאון זצ"ל ותהי' מנוחתם כבוד ובצל שדי יתלוננו ע"כ שמעתי. וכן הסכמת האחרונים הט"ז והמ"א בסי' תרמ"ח ותרמ"ט דאין לברך עליהם אפי' בשעת הדחק אפי' בשאר ימים וכ"ש ביום ראשון גם הב"ח בתשובתו שאלה קל"ה כתב בשם תשובת מהרפ"ך בעל הדרישה לסתור