שבות יעקב חלק א כא

בסדינין הקשורים ומדר"מ נשמע לר' יהודא דכמו דלר"מ אפי' דופן אחד אין עושין מבעל חיים ולכך נקט עשאה בהמה דופן לסוכה כן ג"כ לר"י ודלא כט"ז ואפש' דגם הט"ז לא הכשירה אלא היכא דג' דפנו' הם בהכשר ודופן רביעי הוא מסדינן אז אין להקפי' כיון דמדינה סגי ב"ג דפנות וכן נראה משמעות לשונו אכן במה שמשמע מתוך דבריו דגם בבהמה קשורה אין להכשיר אלא בכה"ג זה ודאי אינו הוא נגד משמעות הסוגיא וכל הפוסקי' וכל דבריו בזה הם שלא לצורך כי עיקר הקושי' שהכריחו לכך אינו קושיא כלל וכמ"ש ועכ"פ זכינו לדין דלהכשר סוכה אפי' דופן אחד אין לעשות מסדינין אם לא שיארוג במחיצת קנים פחו' משלש' משא"כ בדופן רביעי אין קפיד' כל כך וכמ"ש: שאלה לב ומה ששאלת עוד מי שקדש וברך בסוכה ונסתפק לו אם ברך ברכה לישב בסוכה או לא אם יש לדמות למה דאית' בא"ח סי' קי"ד בהזכרת הגשם והטל דעד שלושים יום בחזקת שאמר כמו שרגיל יע"ש זאת ועוד אחרת יבאר לי אדוני מ"ו הלכה למעשה מה שפסק רמ"א בה"ל סוכה ס"י תרמ"א דמי שלא ישב בסוכה ביום ראשון מחמת גשמים כשאוכל בסוכה צריך לחזור ולברך זמן משום הסוכה. והב"ח בתשובה ס"י קל"ג חולק וכתב דמספק אין לברך כיצד יש לנהוג למעשה: תשובה מה שיצא ראשונה במי שנסתפ' אם בירך לישב בסוכה ורצית לדמות למה דאית' בא"ח ס"י קי"ד בהזכרת גשם וטל דעד שלושים יום בחזקת שאמר כמו שרגיל אין זו דומה לזו כלל אפי' כאוכלא לדנא דשאני כאן בנדון דידן דהא אדם יודע שיושב בצל סוכה ושלטה ביה עינא לא חיישינן לשכחה ויש להאריך בזה בראיות מכמה סוגיות והאריכות בזה אך למותר כי דין זה מפורש להדיא בש"ס ופוסקים גבי ברכת קריאת שמע כמבואר בא"ח סי' ס"ז דספק אם בירך לפניה או לאחריה אינו חוזר ומברך והטע' דברכו' דרבנן וכל הטעמים שנאמרו התם שייכי' גם כן בדין זה וזו אין צריך לפנים ושניות מדברי סופרי' ששאלת הכרעת דעתי במי שלא ישב בסוכה ביום הראשון לענין ברכת שהחיינו אף שאין דעתי נוחה בזה להכניס ראשי בין ההרים מ"מ לא אמנע לחוות לך מה שנלע"ד דאין לזוז מדעת הרמ"א שהוא בשם הר"ן בשם הראב"ד והב"ח שעושה שם בתשובה מחלוקת חדש בין הפוסקים אין דבריו מוכרחים כלל דאפשר לומר כיון שעתה הוא שעה דפטור מן הסוכה ומקרי הדיוט אם יושב בסוכ' כיון שהוא עת גשמים לכן לא יצא בזמן דחג כיון שבאותו פעם אינו לא שעת עשיה ולא שעת מצותו דמי ממש ללולב דמופלג לילות מימים לכן אינו פוטר זמן דסוכה ולכן כל האחרונים סתמו כפסק רמ"א בש"ע וכן עיקר כנראה לי הק' יעקב: שאלה לג תמיהא גדולה תמיהא לי בדברי הרמב"ם מה שלא הרגישו בו כל נושאי כליו ראשונים גם אחרוני' שבפ"ה מה' סוכה דין ה' כתב וז"ל סוככה בחיצים בזכרים כשרים בנקבות פסולה אע"פ שהוא עשוי למלאו' בברזל בית קבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי בית קבול עכ"ל מבואר מדבריו דכלי בית קבול העשוי למלאות שמיה בית קבול ומקבל טומאה. ובאמת בפ"ב מ"ה כלים דין ג' כתב להיפך וז"ל בית קבול העשוי למלאותו אינו בית קבול כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה בית קבול ותוקעין בה הסדין של ברזל אינו מקבלת טומאה שאע"פ שיש בה בית קיבול לא נעשה אלא למלאותו עכ"ל הרי דפסק להדי' דבית קבול העשוי למלאות אינו מקבלת טומא' והקשתי דבר זה לכמה גדולי חקרי לב ואין פותר לי והחכם השלם הרב מוהר"ר חיים חזון בעל המחבר בעל שנות חיים בעברו פה השיב לי וז"ל דאע"ג דכל כלי העשוי למלאות לא שמיה בית קבול מ"מ שאני הכא כיון שהניחו על הסכך ולא מילוי עדיין נראה שכוונתו להניח כך לכן הוי כלי בית קבול עכ"ל גם זה לא נייח לי מלבד שהוא קצת נגד משמעות הסוגיא ואדרבה איפכא י"ל כיון שהניחו על הסכך ודאי דעתו למלאותו כדי שיהא כשר לסכך. אלא שגם לשון הרמב"ם בה"ל סוכה אינו סובל תירץ זה שהרי כתב שם וז"ל אע"ג דעשוי למלאות בית קבול הוא עכ"ל ולפי דברי הר"ח הנ"ל ה"ל ליכתוב כיון שהניחו על הסכך אין דעתו העשוי למלאותו שהוא עיקר הטעם לדעתו ואחר העיון מצאתי שכה"ג מקשים התוספ' על פרשי' בסוכה דף י"ב ע"ב ד"ה מה דתי' בית קבול העשוי למלאות לא שמי' בית קבול קמ"ל משמע מהכא דשמיה קבול וקשה לפ"ה דסוף ד' מיתות גבי הכדור והאימוס דפי' שם בקונטרס דנחלקו ר' אלעזר וחכמים בסדר טהרות דחכ"א אין מקבלין טומאה לפי שקיבולו נעשה למלאותו ולהיות מילואו לתוכו עולמית לא שמיה בית קבול ורבי אלעזר אומר מקבלין טומאה דשמיה בית קבול ולפי' הקונטרס אתי' מסקנ' דשמעתין כר' אלעזר ור"א שמותי הוא ודוחק לומר דה"ק קמ"ל דכי האי דחיצון שמיה בית קיבול לפי שפעמים שנוטלין הברזל מן העץ ועוד קשיא וכו' ע"ש וכלשון זה כתב הר"ש בפי' המשניות פרק ך"ו דכלים משנה ב' גבי צרור המרגליות יע"ש. ובאמת דברי התוספ' בעצמם תמוהים וסתורים דבסוכה משמע דמסקנת התוספ' דשמיה בית קבול אף דנעשה למלאותו כסתימת הש"ס דסוכה ובשבת פ"ה דף נ"ב ע"ב ד"ה היא של אלמוג כתבו' תוספ' בפשיטות דבית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול ובאמת אי לאו דברי התוספת בסוכה הייתי מפרש סוגיא דש"ס הכי קאמר מה דתימא בית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול ומותר לסכך בו קמ"ל דמ"מ גזרינן משום דאתי לסכך בכלי בית קבול גמור ומה"ט מסיק הש"ס דלא גזרינן מינין זכרים אטו נקבות כיון דנקבות גופא גזירה היא ולא גזרינן גזרה לגזרה אכן לפי דעת התוספת ספת בסוגיא זו צ"ע ולפי מ"ש התוספ' שם בסוכה והר"ש בפי' המשניות לתרץ לדעת רש"י ולחלק בין היכא שנוטלין המילוי לפעמי' ממנו או היכא שהמילוי שם בקביעו' אפשר נמי לתרץ דעת הרמב"ם בדרך זה דבה"ל סוכה פסק דהוי כלי בית קבול לפי שפעמים נוטלין הברזל ממנו משא"כ בה"ל כלים שם סיים שאינו עשוי אלא למלאותו מדכתב לשון אלא כוונתו שהמילוי קבוע בתוכו וכה"ג מחלק שם בשל צורפין ע"ש כנ"ל בישוב קצת דברי הרמב"ם הק' יעקב: שאלה לד בחג הסוכות בשעת ההלל הביאו לאחד אתרוג ולולב עם שאר מינים והיה ע"פ הדין כשר לצאת בו ולא רצה לצאת בה כי רוצה להמתין שעה או שתים שיביאו לו אתרוג מהודר ויותר נאה אי שפיר דמי למיעבד הכי או נימא דזרזין מקדימין למצוה עדיף: תשובה הנה לכאורה נראה דזרזין מקדימין עדיף וראי' לזה מהא דאיתא בתורת כהנים ובש"ס דמנחות דף ע"ב אמר ר' יהודא חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא עשירת האיפה ואין ממתינן לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה ר' אליעזר אומר חביבה מצוה בשעת' בעירוכין מיד הוא נותן סלע ואין ממתינן לו עד שיעשיר ויביא חמש סלעים עכ"ל והובא בילקוט שמעוני ויקרא דף קך"ט סוף ע"ד ע"ש הרי דאף למצוה מן המובחר אין מאחרין וכה"ג מבואר בא"ח סי' ך"ה דאם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצת א"צ להמתין על הציצית אלא מניח תפילין וכשמביאין טלית מעטפו עכ"ל וכתב שם ג"כ המ"א בס"ק ב' וז"ל וכה"ג ביבמות דף דף ל"ט כל שהויי מצוה לא משהיין אע"פ שי"ל שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המבוחר וכן הוא בילקוט ויקרא סוף דף קך"ט חביבה מצוה בשעתה ע"ש ובמנחות עכ"ל המ"א וא"כ ה"ה בנדון דידן אכן כד מעיין שפיר יראה דכל מה יש לדחות דמהאי דתורת כהנים אין ראי' (מלבד די"ל דהת' גזירת הכתוב הוא אין ללמוד ממנו למקום אחר דהוי כשני כתובים הבאים כא' ואין מלמדין) די"ל ודאי דאין ספק מוצי' מידי ודאי להתאחר במצוה דאולי יתעשר אף גם דהוא מידי דלא שכיח כדאמרנן בגיטין חברך איעתר לא תאשר וכה"ג מצאתי לחלק בתשובת עבודת הגרשוני סי' י"ב ע"ש וגם מהאי דיבמות דקאמ' שם בדף ל"ט ע"א תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו אמאי ננטר דילמא אתי וחליץ אלא כל שהיו מצוה לא משהינן ע"כ גם מהתם אין ראיה דהתם ג"כ מה"ט כיו' דהוא רק על הספק דלמא אתי וחליץ או דלמא. אתי גדול ממדינת הים ומייבם וכיון שהוא במדינות הים ואי אפש' לידע דעתו מספיקא שהוי מצוה לא משהינן מלבד דהתם י"ל ג"כ הטעם דלא לעוגנא כל כך כי הרבה חששו חז"ל לתקנת עגונת ואפשר דגם זה נכלל בלשון הש"ס שהוי מצוה לא משהינן ובזה יש לדחות ג"כ מ"ש בתשובת תרומת הדשן סי' ל"ה ראי' מסוגיא זו ע"ש. ומ"מ לענין דינא דעתו עיקר שם כמה שפסק בש"ע בא"ח ס"י תך"ו כל היכא דראוי להסתפק שתעבור המצוה אין משהין אותה אפי' כדי לעשות מן המובחר וכן הסברא נותנת אף דראייתו אינו מוכרחת גם בתשובת בית יעקב סי' קמ"ב דף ק"ד ע"ג מפקפק על ראיות של תרומת הדשן מדרכי' שונים ע"ש ורוצה לחלק וז"ל הא דאמרינן בהחולץ שהוי מצוה לא משהינן היינו דוקא לזמן מרובה אבל לזמן מועט משהינן (וכה"ג נוטה קצת לשון התוס' בסי' ל"ה דלזמן מרובה חיישינן שמא ימות ובחשש זה שמא ימות צריך עיון מכמה סוגיות הש"ס ריש יומא בפלוגתא דשמא תמות אשתו ובסוכה דף ך"ג וך"ד ובש"ס ותוספ' דעכו"ם וקידושין גבי לעול' ישלש אדם ומי ידע כמה חיי יע"ש ובר מן כל דין זו היא חששא רחוקה דכל שחשב לעשו' מצוה מן המובחר ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשהו כדאית' בריש ברכות) ע"ש שכתב עפ"ז כמה חילוקי דינים ובודאי נעלם ממנו סוגיא דפ' החולץ דף מ"ז ע"ב קבל עליו אותו מיד מ"ט שהוי מצוה לא משהיין הרי דצריך לעשות המצוה מיד ולא משהיין כלל ומ"מ מיד דקאמר בש"ס לאו דוקא אלא כל שעושה מצוה באותו יום ג"כ מקרי מיד וכמבואר במתני' פ"ט דטהרות ע"ש דפי' הר"ש והרע"ב וכן מבואר בח"מ סי' ק"צ סעי' ט"ז פסק בתשובת צמח צדק סי' ק"ך הנשבע לשלם מיד זמנו כל היום וה"ה כאן ומכל מקום זריזין מקדימין והיינו מצפרא כדאשכחן באברהם ועכשיו נהגו כל העולם כזריזן לענין מילה להקדים מצפרא אבל יותר מאותו יום ודאי דהוי בכלל שהוי מצוה ולא משהינן אם לא שכוונתו לעשות מצוה מן המובחר אז מותר לשהות אפי' זמן מרובה כל שודאי לו שיבא לידו מצוה מן המובחר דזה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובא מצרף למעשה וראי' לזה מהא דאיתא ביומא דף וי"ו ע"ב היכא דאיכא טמאי' וטהורים בהאי בית אב כולי עלמא לא פליגי דטהורי' עבדי טמאים לא עבדי כי פליגי לאהדורי לאתויי טהורין מבית אב אחריני רב נחמן אמר היתר הוא בצבור ולא מהדרינן ורב ששת אמר דחויה בצבו' מהדרינן הרי להדיא היכא דדחויה היא בצבור מהדרינן אחר כהן אחר אף דאיכא שהוי מצוה בזה קודם שימצא להדר אחר כהן אחר אפ"ה לעשות מצוה מן המובחר עדיף וגדולה מזו מצינו בפ"ק דסנהדרין דף י"ב ע"ב דאי אמרינן טומאה דחיוה היא בציבור מעברינן ומאחרינן הקרבן כדי לעשות מן המבוחר אלא דלכתחלה אין מעברין השנה לדחות כל קביעו' המועדים מה"ט וכמבואר ברמב"ם פ"ז מ"ה ביאת מקדש זאת ועוד אחרת דאפי' מפני הגדיים וטלאיים וגוזלת שלא פירחו אע"פ שאין מעברין בשביל זה לבד לדחות כל המועדות מקביעתן אעפ"כ עושין אותן סעד לשנ' כדאית' שם בסנהדרין דף י"א ע"א אע"פ שיכולין להביא כשהן קטנים שכשרים אלא ודאי דמצו' מן המובח'