שבות יעקב חלק א יט

פעמי' בש"ס ופוסקים דלמידין אף מפסוק שקודם מתן תורה ועיקר מצות פ"ו אנו למידין מברייתו של עולם אך דיש לחלק דמצות פ"ו אף לבני נח נאמרה ועיין בתוחלת החכמה להר"י חאגיש חלק א' מדרשותיו כלל א' כתב דמלתא דמסתבר למידין וה"ה הנ"ד ה"ק יעקב: שאלה כ"ז ומה ששאלת באשה שראתה דם נדתה בר"ח אב אי מותרת לאכול בשר בשבועה זו: תשובה הנה מבואר בש"ע סי' תקנ"א סעי' ט' בהגה"ה דלצורך חולה שרי ולכאורה נראה דנדה ג"כ חולה היא וכמו שפרשי' רש"י בחומש ריש פ' תזריע כימי נדת דותה תטמ' דותה לשון דבר הזב מגופה לשון אחר לשון מדוה וחולה שאין אשה רואה שלא תחלה ראשה ואיבריה כבידין עליה אכן אי משום הא לא אריא חדא דהתם עיקר הקרא קאי אימי לידתה ואפשר דרש"י ג"כ ה"ק שאין אשה שרוא' דם מחמ' קישוי לידתה שלא תחלה ראשה וכו' ותו דרשי' לא קאמר רק בשם חולת לפי שעה בשעת ראייתה כשזב ממנה נדתה ולא אח"כ מנלן להתיר כל שבעה אכן מצאתי קצת סמך להתיר מהתוספ' פ' אע"פ דף ס"ג ע"ב גבי הא דתנא מורדת אחת לי ארוסה ונשואה אפי' נדה וכו' וכתבו התוספ' שם בד"ה אלא למ"ד מתשמיש נדה בת תשמיש היא וא"ת למ"ד ממלאכה מה אפי' דקתני אפי' נדה וי"ל דהוי רבותא משום דסתם נדות חולת קצת ע"כ הרי דכל שבעה ימי נדתה היא בחזקת חולת קצת וכיון דעיק' דין זה שלא לאכול בשר הוא רק מצד המנהג א"כ במקום חולה אפי' חולה קצת אין לנהוג איסור ובפרטו' כל שבאה לשאול ודאי מרגיש' בעצמה שאינה יכולה לסבול מאכל חלב מחמת מיחוש בגופה. ומה"ט התרתי כמה פעמים למניקות שמותרת לאכול מאכל בשר בימים אלו אבע"א משו' תקנתא דידה כדאית' בש"ס סוף פ' אע"פ דסתם מינקת חולת אינן אבע"א משום תקנת הולד ומה"ט מקילין הרבה דברים במעובר' ומניקת אפי' לענין ד' צומות וכל הבא לשאול בימים אלו שאין יכול לסבול לאכול מאכל חלב משום איזה מיחוש וחולי קצת אני מורה לו להיתר כי חמירא סכנתא מאיסורא והיינו דוקא לאכל בשר עוף כמו שכתבו האחרוני' בא"ח סי' תקנ"א אכן מי שיודע בעצמו שיוכל לאכל מאכל חלב שלא יזיק לו כלום רק שרוצה לילך אחר תאות ושרירות לבו הו' בכלל פורץ גדר ישכנו נחש ותהי עוונתו על עצמותיו אבל בלא"ה אין להחמיר נ"ל ה"ק יעקב: שאלה כח בראש השנה שהיה לאחד קצת מיחש שלא היה יכול לילך לבית הכנסת והפצירו בו בניו ובני ביתו שיתקע לו תקיעה של מצו' ויאכל מיד ולא רצה לאכול ומגודל הפצרת' נדר שלא לאכול עד אחר זמן יציאת בית הכנסת ויהי כאשר השלימו הציבור תפלתם ורצה העם לצאת מבית הכנסת בא החכם ודרש דברי כבושים כמו שעה או שתים ואחרו לצאת אם יכול זה הנודר לאכול מיד אחר השלמת הצבור תפלתם כי אדעתא דגברא רבה לא נדר או דלמא שאין יכול לאכול עד אחר יציאת בית הכנסת ממש כלשון הנדר: תשובה לכאורה נראה להבי' ראי' לאיסור מהא דאית' בפ' ראוהו ב"ד דף ך"ח ע"ב אמר ליה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה א"ל שאני אומר מצות אינו עובר עליו אלא בזמנן מתיב ר' שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליכם תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה עברה ליה זמניה וקתני דעבר הכא במאי עסקינן בדלא סיים והתניא סיים כל ברכותיו שאני הכא כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כולא יומא זמניה הוא וכה"ג מסיק שם עוד בש"ס כיון דאלו מתרמי להו בוכרא אחרינא הדר מזה מינה כולא יומא זמניה הוא וא"כ בנדון דידן אף אנו נאמר כיון שאמר אחר הזמן יציאת בית הכנסת ואלו מתרמי חכם הדורש אכתי זמן יציאת בית הכנסת קרינן איברא אי משום הא לא אריא חדא דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם כוונתו רק על סתם זמן יציאת בית הכנס' דהיינו אח' זמן תפל' וזמן תור' לחו' וזמן תפל' לחו' ודב' שלא עלה על דעתו ולשונו כלל ואף אם הי' בריא והיה הולך לבית הכנס' היה יכול לצאת אחר זמן תפל' וכדאיתא בפ"ב דביצה מעשה ב"ר אלעזר שהי' יושב ודור' בהלכו' י"ט יצאה כת ראשונ' וכו' וכן כת ב' וכת שלישת וכו' א"ל בני לא לכם אני אומ' אלא הללו שיצאו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת י"ט מצוה ר' אלעזר לטעמיה דאמר שמחת י"ט רשות ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם וקי"ל הלכת' כר' יהושע ועיין בא"ח סי' תקך"ט וא"כ י"ל דאפשר דכוונת הנודר לא היה רק שלא יקדים לאכול בשביל מיחוש שיש לו אבל לא לאחר כולי האי ואולי איברא אי איכא לדמויי נדון דידן להא איכא לדמויי כהא דאיתא בר"ה פ"ד דף ל' ע"א איתמר א"ר יונתן בן שאול א"ר אין תוקעין אלא כל זמן שב"ד יושבין בעי' ר' זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מהו ב"ד יושבין בעינן והא איכא או דלמא זמן ב"ד בעינן וליכא תיקו הרי שמסתפק בש"ס אם בלשון זמן ב"ד כוונתו כל זמן שיושבין עדיין או דלמא כיון שננערו לעמוד כבר כלה הזמן א"כ בנדון דידן שכבר רצה העם לצאת ולא יצאו ג"כ איכא לאסתפוקי כה"ג וכיון דעלתה בתיקו ואנן קי"ל ספק נדרים להחמיר כדאיתא בנדרים דף י"ח ע"ב וכמבואר בי"ד סי' ר"ח ואם רוצה להתירו לו יתירו לו כדין נדרים שהם לצורך י"ט נ"ל ה"ק יעקב: שאלה כ"ט מעשה באחד שהיה לו אשה עתים שוטה ועתים חלים ונשא אשה אחרת עליה ע"פ היתר ק' רבנים כמבואר הדין בא"ה סי' א' וקי"ט ע"פ הסכמת ראשונים ואחרונים והיה רוצה להתפלל תפלתו בימים נוראים ופסקתי ששוב לא יתפלל להוציא הציבור ידי חובתם בימים נוראים עד שתתזור אשתו הראשונה היטב לבריאתה שתוכל לקבל גיטה או עד שתמות וראיה לדבר מהא דאיתא בש"ע סי' תקפ"א בהגה"ה צריך שיהא נשוי והוא מהגהות מנהגים הלכות ערב ר"ה סעיף ך"ג מטעם דצריך להיות דומיא דכהן גדול והטעם דבכהן גדול צריך להיות דוקא נשוי מבואר במתני' בריש יומא מדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו ובש"ס שם דף י"ג ע"א קאמר הש"ס דכניס לה ומקשה הש"ס א"כ הוה לה שני בתי' ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ומוקי הש"ס בכמה גווני ועכ"פ מוכח שם כל כמה דלא מגרש לה בגט כריתות גמור פסול לעבודה כיון שיש לו שני בתים וא"כ ה"ה בש"ץ זה שיש לו שני בתים אין לו להתפלל כמו אם אינו נשוי כלל ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהא מקור הדין שהוא מהגהות מנהגים סיים וז"ל צריך להיות נשוי לשמרו מן החטא מכלל דעיקר הטעם כדי לשמרו מן החטא אבל בודאי אין לדמותו לגמרי לכהן גדול שיש לו הרבה מעלות ומדות פרישת וטהרה יתירא וא"כ בש"ץ אף שיש לו שתי נשים כיון שעכ"פ נשמר מן החטא יכול להיות ש"ץ בימים נוראים אי משום הא לא תברא דגם ביש לו שני בתים הטעם משום חטא כמו באין לו אשה כלל והא לך לשון הרמב"ם פ"יז דמה' א"ב דין י"ג מצו' עשה על כהן גדול שיש' נערה בתולה ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים עכ"ל וכתב הראב"ד ז"ל לא מתחוורא זאת הסברא שלא אמרו במסכת יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא ב' בתים ואפשר לא נאסר בשני נשים אלא בי"כ שמא ימשך לבו אחריהם ויבא לידי טומאה אבל הדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש עי"כ אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות עכ"ל וע"ש במ"מ מה שטרח והאריך לייש' דעת הרמב"ם אכן נראה שנתעלם ממנו מ"ש הרמב"ם בהל' כלי מקדש פ"ה דין יו"ד וז"ל וכבר בארנו בספר קדושה ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת הרי דהרמב"ם והראב"ד טעם אחד להם שלא יעבוד ביום הצום דוקא מטעם שמא יבא לידי טומאה כמו אם אין לו אשה כלל וה"ה בנדון כזה כיון שיש לו שתי נשי' אף שאחת מרוחקת ממנו כל שלא נתגרשה בגירושין גמורין כמשמעות הש"ס לענין כהן גדול לכן ג"כ לענין הש"ץ דין א' להם כעם ככהן ואין לו להיות ש"צ בימים נוראים ואם יאמ' האומר דהא דנותנין להתפלל דוקא מי שהיו נשוי רק אשה אחת היינו לכתחלה מי שאינו רגיל להתפלל בימים נוראים אין נותנים אלא מי שהוא נשוי אבל מי שרגיל להתפלל בכל שנה ושנה דאז כבר זכה במצוה זו ואין רשות להקהל לשנותם כמבואר בח"מ ס"ס רמ"ט ובא"ח סי' קנ"ג אז אין מסלקין אותו אם מתה עליו אשתו כי מעלין בקודש ולא מורידין וכה"ג כתב בתשובת שער אפרים סי' ס"ז וס"ח בק"ק שעשו תקנה בחרם שלא לקבל רב שיש לו קורבה ומחותני' באותו עיר ואח' שקבלו רב א' התחתן עם בניו בני הק"ק ופסק שם דאין להעבירו יע"ש דבריו באריכת מ"מ אי משום הא לא אריא דאע"ג דלפי הנדון השאלה שם בודאי טב הורה כי כוונת המתקנים לא היה כלל על דרך זה וכאשר האריך שם בתשובה. מ"מ אין כלל זה אמר בכל ענין דכל שעל פי הדין אסור להתפלל אף ע"פ שכבר החזיק במצוה מעבירין אותו וכמשמעות לשון הרמ"בם פ"ה מ"ה כלי מקדש גבי כהן גדול שאינו עובד ביום הצום וגדולה מזו מצאתי ראיתי בתשוב' הרשב"א כתיבת י"ד ס"י ק"ח באוצר הכבוד של מחותני הגאון הגדול מהור"ר דוד אופנהיים וז"ל עוד כתבתי שנסתפק' בפ' דיני ממונ' שאין מושיבין בסנהדרין זקן אם דוק' אין מושיבין לכתחיל' אבל אם הושיבוהו קוד' שנזדקן ונזדקן אין מעבירין אותו או דלמ' אפי' ישב קוד' שנזדקן ונזדקן אין מעבירין אותו תשוב' נ"ל דכל שהוא תלוי בסבה כל שישנה לסבה ענין נגרר אחר הסבה וסבת הזקנה האכזריות ולפיכך אין מושיבין אותו אחר שנזדקן כדין של סנהדרין שהרי נתחדש לו הסיב' הגורמת וכן נראה לכאורה מלשון רש"י שכתב זקן שכבר שכח צער גידול בנים ואיו רחמני וסריס נמי אע"פ שנסתרס עכשיו מסלקין אותו כך נראה לי עכ"ל הרשב"א הרי להדיא דכל שהוא תלוי בסבה אפי' בסבה הבא מאליו מורידין ומעבירין אותו ואל תתמה על זה למאוס כל כך בזקן והלא בישישים חכמה ואורך ימים תבונה והרי הרמב"ם כתב בפ"ד מה' כלי המקדש וז"ל ואין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אא"כ סרח האי כללא לאו דוקא דהא בכהן שנולד בו מום וכן הזקן שהגיע להיות רותת ורועד וכהאי גוונא אינו עובד שוב אלא דכל שנולד סיבה בגופו אינו בכלל זה ומצאתי ראיה ברורה לדעת הרשב"א מהא דאית' ברמ"בם בפר' ב' מהלכו' סנהדרין כשם שב"ד מנוקין בצדק כך צריכן להיות מנוקין מכל מומי הגוף ובגמ' פ' מצות חליצה דף ק"א ס"א גרסינן ור' יהודה הדיוטת מנלן נפקא לן מלעיני דאמר מר לעיני למעוטי סומין ומדאיצטרך לעיני למעוטי סומין ש"מ אפי' הדיוטו' דאס"ד סנהד' בעינן מדתני ר' יוסף נפק' דתני רב יוסף כשם שב"ד מנוקין בצדק כך ב"ד מנוקים מכל מום שנא' כולך יפה רעיתי ומום אין בך ואידך האי לעיני מה עביד לי' האי לכדרב' הוא דאתא דאמ' רבא צריכי דייני למחזי דוקא דקאי נפיק מפומיה דיבמ' ע"כ ואם אית' דאם כבר נתמנה לסנהדרין אין מעבירין אותו א"כ מאי קאמר הש"ס דאי ס"ד סנהדרין בעינן למה לי לעיני למעוטי סומין וכו' הארכתי איצטרך היכא דכבר נתמנה לאחד מסנהדרין ואח"כ נעשה סומא דאין מעבירין אותו ואיצטרך לעיני שפסול לחליצה אלא ודאי משום להש"ס דכל שנולד בו סיבה בגופו שפסלו לסנהדרין מעבירין אותו ומושיבין אחר תחתיו והא דזקן שמעבירין אותו