שבות יעקב חלק א יח

שאלה כד באשה אחת דמלפיא תכלי ובהתה שקיבלה על עצמה שלא להלביש בגדים שרגילה להלביש בימים טובים אי אסורה ג"כ להשים הטבעתים חשובים שרגילה לשום בידיה בימים טובים או לא: תשובה הנה נראה דגם הטבעתים בכלל קבלתה מכמה טעמים חדא דהא תנן פי"ג דנגעים משנה ט' והובא ג"כ בברכות דף מ"ב ובעירובין דף ד' ובסוכה דף ה' ע"ב ובחולין דף ע"א ע"ב מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וסנדליו וטבעתיו בידו הוא והן טמאין מיד (ופרש"י בעירובין וז"ל כליו על כתיפו וסנדליו וטבעותיו בידו שאינם מלובשין בו דרך מלבוש דומיא דכליו על כתיפיו) היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד (ופרש"י היה לבוש כליו וכן כולם דרך לבישתן קרוין בגדיו וכתיב האוכל בבית יכבס בגדיו עד שישהא כשיעור אכילה) והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס ע"כ הרי דבכלל לביש' בגדים גם הטבעות בכלל ובזה נסתר ג"כ מ"ש בתשובת שער אפרים סי' קך"ד באם מחייב עצמו להלבישו לחבירו אם מחויב ג"כ להנעילו וכתב שם תשובה הנה לכאורה יש להביא ראיה ממשנה דסנהדרין שאין המנעלים בכלל מלבוש מהא דאיתא בפ"ד מיתות המלביש והמנעיל עובר בלא תעשה מדחשיב בפני עצמו מנעיל ומלביש מכלל דהמנעלים אינו בכלל מלבוש אמנם יש לדחות זה ודוק עכ"ל הנה בודאי ראיה זו דחוי' מעיקרא הוא חדא דהתם לא בעי למימר רק דחייב על כל חדא וחדא אף שמנעיל לבד ולא שלא יהא נכלל בשם הקריאה מלבוש ותו דאף אי נימא דכל א' יש לו שם בפני עצמו וכאשר ג"כ המקרא מוכיח עלה בד"ה ב' ך"ח ט"ו וילבישם וינעלום וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא בפ' כי תבא לא בלו שלמותיכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך מ"מ שם הכולל מכולן הוא בכלל לבישת בגדים כדמוכח במתני' דנגעים ופרש"י שם וכה"ג מצינו בלבישת בגדי כהונה שכולל כל הבגדים בכלל ולבש בגדיו ואפ"ה גבי אבנט כתיב וחגרת אותם אבנט אלא ודאי כמ"ש וכן מבואר בש"ס דשבת דף ק"ך ר' יוסי אומר י"ח כלים לובש וקחשיב שני מנעלים ועיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ו סי' ד' כל הני הם נקראים מלבוש וכן מבואר בטור א"ח סי' ק"ט דקחשיב שם וכן מצאתי להדיא בתשובת תולדת אדם להרשב"א סי' קפ"ג דמנעלים וכפה שעל ראשה הוי בכלל מלבושים ע"ש באריכות וכל זה נעלם מתשובת שער אפרים דודאי המחייב עצמו ללבוש לחבירו מחויב ג"כ להנעילו כל שהוא צורך לבישה מ"מ לשום טבעת בידו בכהאי גוונא שאין צורך לכל אדם אף שהוא בכלל מלבוש כמו שכתבנו מ"מ לא התחייב עצמו רק מה שהו' מנהג וצורך כל אדם משא"כ טבעת בידו שאין צורך כ"כ וגם אין מנהג להלביש לכל אדם רק בני אדם עשירים די רוח יתירה ביה ודאי אין זה בכלל התחייבות כלל ואין זו צריך לפנים ועיין בתוספתא דנדרים פ"ד גבי הנודר מכסות וכו' יש ג"כ ראיה לדברינו שכתבנו ובר מן כל דין דאף אי נימא דאינו נכלל במשמעות הלשון מ"מ לענין נדרים אזלינן בתר כוונת הנודר וכמבואר בי"ד סי' רי"ח סעי' ב' אף שהאחרוני' פקפקו על דין זה כבר האריך בתשובת שער אפרים שאלה ס"ז לקיים דברי הראשונים להלכה וע"ש וא"כ בנדון דידן שכוונתה משום אבלה למעט שמחתה וקישוטיה א"כ שמחה זו מה היא עושה וכדאיתא בא"ח הל' י"ט סי' תקך"ט סעי' ב' כיצד משמחין הנשים בבגדים ותכשיטין כפי ממונם לכן נ"ל דגם כל תכשיטיה שאין דרכה ללבוש אלא ביום שמחת לבה גם כן אסורה ללבוש מחמת נדרה אם לא ע"י הפרת הבעל ביום שומעו או התרת חכם כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה כה בחול המועד של סוכות ויהי כנגן המנגן בכלי שיר ונפסקה לו נימון אי רשאי לתקן על ידי קשירה וכה"ג בחול המועד או לא: תשובה גרסינן בעירובין דף ק"ב קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה וכל זה בשבת אמרו וה"ה ביום טוב דאין בין שבת לי"ט אלא אוכל נפש בלבד אבל בחול המועד אין הכרעה לאיסו' ואדרבה יש קצת סמך להית' מהא דאית' בפ' משילין דף ל"ו ע"ב כל שחייבין עליו' משו' שבות חייבין עליו בי"ט ואלו הן משום שבות לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין ובגמרא שמא יתקן כלי שיר הרי משמע דדוקא בי"ט אסרו ולא במועד והטעם צ"ל כיון דאפשר שאינו מעשה אומן וגם הוא לצורך שמחת מועד לכן מותר לתקן במועד וראי' ברורה לזה מסוגית התו' פ' השואל דף קמ"ח ע"ב ד"ה לא מספקין ולא מטפחין ולא כפי' הקונטרס משום אבל דא"כ מאי אריא בי"ט אפי' בחול המועד נמי אסור כדתנן במועד קטן פ' בתרא נשים במועד מענות אבל וכו' אלא נראה לרבי משום שמחה רגילין לספק ולטפח בהשמעות קול ואסור שמא יתקן כלי שיר עכ"ל הרי מבואר להדיא מדברי תוספ' אלו דכל היכא דקתני בי"ט דוקא בי"ט קאמר גם מבואר בבירור דמשום שמחה מותר במועד ולא גזרינן שמא יתקן כלי שיר דמותר במועד ואם ירצה הבעל דין לחלוק ולתלות עצמו באילן גדול בתשובת שער אפרי' שאלה ל"ו שכתב וז"ל אי שרי לנגן ולהכות בחש"מ על כלי זמר בנבל וכינור דהא גזירה שמא יתקן כלי שיר וגם באמת מתקנים כשנקרע נימא מן הכלי שיר תשובה לכאורה יש להבי' ראי' מהא דאמרינן בגמ' דסוכה פ' החליל דשמח' של בית השואב' אינו דוח' לא את הי"ט ולא את השב' אבל חול המוע' דחי היינו דוק' חליל של בית השואב' שהו' שמח' של מצו' וכו' וא"ת שמח' י"ט נמי שמח' של מצו' הי' אבל זה אינו שהרי כתבו התוספ' שם בריש הפר' וז"ל הלא זהו רק גזיר' שמא יתקן כלי שיר ואין שבו' במקד' ותירצו לפי ששמחת בית השואבה הוא רק שמחה יתירה וע"ש וא"כ ה"ה אותן שמכין על כלי זמר בחש"מ עבור שמחת י"ט נקרא ג"כ שמחה יתירה ואסור עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו הרי מצדו תברא דהרי התם אף שהוא רק שמחה יתירה אפ"ה מותרת בחש"מ כיון דאית ביה צורך מצוה קצת רק י"ט ושבת לא דחי ה"ה עבור שמחת י"ט דשרי ובר מן כל דין נעלם מתשובת ש"א סוגיא דש"ס בביצה והתוספ' דשבת שהוכחנו דהוא היתר גמור ואף גם פוק חזי מה עמא דבר ונוהגין היתר פשוט בפני חכמים וזקנים בלי שום מוחה כלל ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהרי מצינו בסוגיא דש"ס דשבת דף קמ"ח ובביצה דף ל' דקאמר הש"ס תנן לא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין בי"ט וקחזינן דעבדין ולא אמרין ולא מידי אלא הנח לישראל שיהא שוגגין ולא יהא מזידין מ"מ בחש"מ אין פוצה פה כלל אפי' יראים ושלימים נוהגין היתר לפי שאין כאן חשש איסור לגמרי ובפרטות לפמ"ש תוספ' פ' משילין דף ע' ע"א ד"ה תנן וכו' ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיה בקיאין לעשות כלי שירים שייך למגדר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר עכ"ל התוספת' והביאו בהג"ה ש"ע לפסק הלכה א"כ פשיטא דשרי בחש"מ והטעם צ"ל דאף שתקון הנימין הלא דבר המצוי לתקן אצל כל המנגני' מ"מ לא הוי מלאכת אומן ממש שיגזור בשביל זה וזה ג"כ כוונת הריב"ש הובא בש"ע סי' תקמ"ו דריקודין ומחולת בחש"מ שרי ובתשובת שער אפרים שם בהג"ה לבן המחבר הרגיש קצת בראיה זו דביצה בדף ל"ו ושאר קצת ראיות וסיים וכתב וז"ל אמנה מכל זה אין ראיה דהא דאין מרקדין ומטפחין היינו בלא כלי שיר אלא ביד ובכף וברגל וכמו שפרש"י שם להדיא ע"ש ודחוי כזה חזור ונראה דאדרבה משמעות הש"ס מבואר דאף ע"י כלי קאמר ולכן גזרינן שמא יתקן כלי שיר והיינו שמרקדין ברגל או מכין בכף כמו נעימות כגון הכלי שיר נמצא דאין שום ראיה מפרש"י וראיה ברורה לזה ממה דאיתא באגודה פ' משילין וז"ל כתבו הגאונים דלא אסרו טיפוח וריקוד אלא לישראל אבל כותי המנגן בכלי שיר מותר לישראל לומר לו עכ"ל וכ"כ המרדכי שם והובא ג"כ בש"ע סי' של"ח לפסק הלכה ע"ש הרי להדיא כמ"ש דאכלי שיר קאי לכן נ"ל פשוט דשרי ודברי הגאון בעל שער אפרים קשים להולמם אם לא שנאמר שזה גם כן כאחד משאלותיו שעדיין לא נגמרו מלאכת האומן ככהן וזמר וכל כלי שיר במועד שרי אף גם לתקן נימא א' או שתים ואם אפשר לשנות קצת ישנה כנ"ל ה"ק יעקב: דיני ט' באב וראש השנה וסוכה וד' מינים: שאלה כו מבני הרב המופלא מהר"ש נר"ו אב"ד ור"מ בק"ק רוזניץ וז"ל באתי לשאול כענין דבר בעתו אי מחויב לקום ולהדר לפני רבותיו בט"ב כיון דמבואר בש"ע בי"ד סי' שע"ו והוא מגמרא דפ' אלו מגלחין הכל מחויבין לעמוד בפני נשיא חוץ מאבל וחולה אי גם באבילות ט' באב נימא הכי או י"ל דאביל' ישנה שאני: תשובה הנה שאלתך שאלת חכם תשובה עושה כולה קבלתי והרגשת בדין חדש שלא הרגיש בה אחד מן הראשונים ואחרונים כלל ומקום הניח לך להתגדר בזה הנה הש"ס סתמא אמרו הכל עומדין בפני נשיא חוץ מאבל וחולה וטעם הדבר נעלם מאתנו אכן הלבוש בי"ד סי' שע"ו כתב הטעם מפני שטרודין בצערן וא"כ לפ"ז אפשר לחלק ולומר אבילו' ישנה שאני וליכא צער כולי האי אף שאנו עושין הרב' דברים זכר לחורבן מ"מ טרדא דצערא לא הוי ואע"ג דכל המצות הנוהגת באבל נוהגין ב"ט באב לענין מצות לא תעשה כמבואר בא"ח סי' תקנ"ה מ"מ אין למידן מכל זו דהרי פירושי קמפורש בש"ס כגון רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ולקרות בתורה ועיין בטור וב"י סי' תקנ"ה ובמגן דוד סי' תקנ"ה ס"ק ד' וכן נראה קצת ראי' לזה ממ"ש הפוסקים כמבואר בא"ח סי' תקנ"ד בש"ע סעי' י"ב ההולך להקביל פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו או לצרכי מצוה עובר במים עד צווארו ואינו חושש עכ"ל הרי דאף בט"ב מחוי' בכבוד רבו או מי שגדול ממנו אך במ"א שם ס"ק י"ב כתב וז"ל פי' שהולך להקביל פני רבו בשבת. מ"מ מוכח קצת דאי לאו דמחויב בכבוד רבו בט"ב לא היה מתירין לו לילך ולבטל מצות איסור רחיצה בט"ב כל זה היה נ"ל לפי טעם הלבוש אכן מעיקרא דדינא פירכא כי עיקר טעם זה שכתב הלבוש פגום מעיקרא הוא דהרי אית' בש"ס דכתובות דף וי"ו ע"ב ובמ"ק דף ט"ו ובסוכה דף ך"ה ובברכות דאבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר ולא אמרינן דמשום טרדא פטור דמבעי ליה ליתובי דעתיה כדאית' בסוכ' וגם עיקר עמידה מה טרדא אית ביה דהרי אפי' אונן שקרע מיושב צריך לחזור לקרוע מעומד כדאית' בי"ד סי' ש"מ אכן נ"ל טעם אחר הא דאין אבל וחולה מחויב לעמוד אפי' לפני נשיא מטעם דאית' בש"ס דקדושין דף ל"ב וז"ל יכול יעמוד מפניו מבי' הכסא ומבית המרחץ ת"ל תקו' והדרת לא אמרתי קיימה אלא במקום שיש הידור וזה ג"כ הטעם באבל שמעולל בעפר והחולה מוטל על ערש דוי אין זה קימה שיש בה הידו' וא"כ גם בט"ב שנוהגין לישב על הארץ להתאבל על חורבן ב"ה ג"כ אין זה קימה שיש בו הידור ואינו מחויב לעמוד מפניו אכן אם רוצה לעמוד מפניו ודאי אין בו איסור כמבואר ומשמע ברמב"ם פי"ג מה' אבל וע"ש בכסף משנה וכן משמעו' התוספ' במועד קטן פ"ג דף ך"ז ע"ב ד"ה לכל אומרי' שבו וכן נ"ל קצת ראיה מהא דכתיב וישתחו ישראל על ראש המטה ברש"י ובמדרש כדי לחלוק כבוד למלכות הרי דאף בחולה מותר לחלק כבוד למי שגדול ממנו וה"ה באבל דבחדא מחתא מחתינהו ואף שלא נעלם ממני שכתבו התוספ' במ"ק דף ך' ע"א בשם הירושלמי דאין מביאין ראיה מפסוק שקודם מתן תורה מ"מ מצינו כמה