שבות יעקב חלק א יג

איסורים ומה"ט כתב רש"י דביולד' שמת' מקרעין את כריסה משום דזימנן דמקרי דהיא מייתא בריש' ואין הולכין אחר הרוב וכ"כ הרמ"א בתשובה סי' מ"ו אע"ג דבפרשו כולן הולכין אחר הרוב מ"מ אין לדמות גזירות חכמי' זו לזו ועוד דאף אי נימא דאין הולכין בתר רובא מ"מ חיישינן לחיי שעה ובודאי נעלם ממנו דברי הפוסקים והאו"ה שכתבתי לעיל: וכה"ג מבואר בש"ס דשבועות דף ל"ג ע"א מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל השתא מיהא לא שכיב: ומ"ש שם הבית יעקב עוד וז"ל דאסור לעכב יציאת נפש אף שבקי לעשות רפואה לחיי שעה עכ"ל דבריו אינם מובנים דודאי לעכב יציאת נפש לעשות מי שאינו בקי ברפואה אסור לעשות אבל מי שבקי ברפואה למנוע ממנו הגסיסה לפי שעה (או למנוע ממנו הגרם מיתה כגון לפקח עליו את הגל לחיי שעה ודאי דמותר לחלל עליו את השבת כדאיתא בסוף יומא) פשיטא דמותר לעשותו וכדאיתא בפ"ק דע"ז דף י"ב ע"ב האי מאן דבלע זיבורא מחיי' לא חיי מיהו לישקייהו רביעתא דחלא שמזג אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד אביתיה ע"כ וא"כ כיון דמותר לעשותו ודאי מחללין שבת משום פקוח נפש לחיי שעה והוא ברור: ומעתה אי אפשר ליישב דברי תשובת הגאונים כדעת בעל כנסת הגדולה ואין לדחוק ולומר דדעת בעל כנסת הגדולה לחלק ולומר דאף בשאר גוססין מחללין עליהם שבת מ"מ בולד זה שאני דלא היה לה מעולם חזקת חיות וכה"ג מחלק הש"ס שם בעירוכין יע"ש זה אינו כיון שהי' מפרכס בה אף דהוי כזנב הלטאה מ"מ הרי חזקת חיותא לפנינו וק"ל אך כדי שלא להשוות דברי הגאונים לטועה נגד סוגיא דש"ס והלכה פסוקה צ"ל דדעת הגאונים ג"כ כדעת או"ה שכתבתי משום דאין אנו בקיאין להכיר מיתת האם וכמו שהחמיר רמ"א בהג"ה: וזכינו לדין בנדון שלפנינו דאין לספק כלל במיתת האם שמתה בודאי בפסק ראשה פשוט שיפה עשה זה המחתך שחלל השבת כדי להציל את הולד: ומה ששאל השואל אי צריך כפרה אין זו צריך לפנים כיון שהוא עשה כן כדי להציל אע"פ שלא הציל מה בכך כיון דכונתו לשמים ואיהו דידי' עביד ואם אתה מצריכו כפר' נמצא אתה מכשילו לעתיד לבא בפקוח נפש ואף שהדבר זו אין צריך ראיה מ"מ לא אמנע מלהביא ראיה ברורה לדבר מהא דאיתא במנחות פ' ר' ישמעאל דף ס"ד אמדוהו הרופאי' שצריך לגרוגרת א' ורצו י' בני אדם והביאו לו י' גרוגרת בבת א' פטורין ואפי' בזה אחר זה ואפי' קדם והבריא בראשונה ופרש"י משום דהזריז לחולה ה"ז משובח הרי הלכה פסוקה וערוכה דכל כה"ג פטור ומותר לכתחלה וכן הרמב"ם והטור סי' שך"ח לכן המחתך זה זכור לטוב שעשה כהלכה זריז ונשכר שכרו לרב טוב הצפון כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה יד בדבר שהלכו שני יהודים בע"ש ויהי כאשר הלכו יחד ובאו עליהם שודדים והרגו א' מהם וזרקו לתוך המים ואחד מהם נמלט נגוע ומוכה מכל צד ובדרך נחלש מאוד והביאו אותו לתוך העיר ביום השבת קודש ונסתכן מאוד עד שקרוב למות אי מותר לב"ד להזדקק אצלו ביום השבת לשמוע ממיתת השני שנהרג ונזרק לתוך המים כדי שלא לישב אשתו עגונה או צריכין להמתין עד מוצאי שבת: תשובה גרסי' בביצה דף ל"ו ע"ב ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין וכו' ומקשה הש"ס ולא דנין והא מצוה קעביד לא צריכא דאיכא דעדיף מיני' ולא מקדשין והא מצוה קעביד לא צריכא דאית לי' אשה ובני' והנה בודאי לפי פי' ר"ת והרמב"ם בפי' המשניות שם והגה"ת אשרי מא"ז פ"ד דסנהדרין דכל היכא דמצוה קעביד מותר לדון ולקדש ולא דנין היכא דאיכא דעדיף מיני' אבל היכא דליכא דעדיף מיני' מותר לדון ומבואר בר"פ ראוהו ב"ד דקבלת עדות כתחל' דין הוא וא"כ לדעתייהו ודאי דמותר לקבל עדות כזו (ובפרט בעדות עגונה דדעת הרבה פוסקים דאין צריך ב"ד לקבלת עדו' לענין עגונה ועיין בש"ע סי' י"ז וחלקת מחוקק שם בתשוב' ס"ח ע"ש וע"ש בבי' שמואל אך דעת רש"י ושאר גדולי פוסקים דאע"ג דליכא דעדיף מיניה והוא במקום מצוה אפ"ה אין דנין ואין מקדשין בשבת וא"כ ה"ה לענין קבלת עדות אכן הרב בהג"ה ש"ע בא"ח סי' של"ט סעי' ד' בהג"ה ובתשובת רמ"א סי' קך"ה דסומכין על דעת ר"ת בשעת הדחק ומותר לקדש בשבת וכיון דהני תרתי גבי הדדי תניין בהאי מתניתן מהדדי ילפי מכ"ש שאין לך שעת הדחק גדול מזה כי הרבה חששו חכמים לתקנת עגונת ודאי דמותר לקבל העדו' בשבת ואין להמתין עד מוצאי שבת כיון שהו' מסוכן למות ומה"ט מבואר בש"ס דיבמו' דף קך"ב ע"א מעשה באח' שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו וכו' ומקשה הש"ס ודלמא צרה הוא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ופרש"י והכא נמי כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה ע"כ וא"כ גם בנדון דידן אי נמתין עד מוצאי שבת אולי ימות ולא תמצ' אחר ותשב עגונה ובש"ס דר"ה פ"א דף ך"א מבואר שמחללין את השבת על העדים בקידוש חדש משום תקנת המועדי' אף כאן משום תקנת עגונה יש להתיר אף דיש לחלק דהתם יליף מקרא כדאיתא שם מ"מ התם באיסור חלול דאוריית' קאמר להכי אצטריך קרא משא"כ הא דאין דנין הוא רק גזירה וחששא דרבנן שמא יכתוב על כן במקום דחק גדול כזה ומצוה ודאי דהתירו כמו שכתבנו ומ"מ נראה לכאורה שלא ישבו במקום קבוע למושב הדיינים לקבל עדות כזו וכדאיתא בסנהדרין פ' הנחנקין דף פ"ח ע"ב באין ללשכת הגזית ובשבתות וי"ט יושבין בחיל ופרש"י הטעם לחד לשנא שלא יהא נראין כיושבין בדין שבלשכת הגזית היו דנין וזה עיקר ע"כ ומסוגיא זו כתב המ"א בא"ח סי' של"ט ס"ק ג' וז"ל ונ"ל דמה"ט אסור לקבוע מקום לחליצה בשבת ועיין בא"ע בפי' סדר חליצה סעי' ז' שנדחק בדבר עכ"ל ול"נ דאי משום הא לא אריא דהתם קאי על סנהדרין שדנין דיני נפשות שאסור משום עינוי דין וכדאיתא בסנהדרין דף ל"ה ע"א על כן גזרינן שלא יהא נרא' כדנין בשבת משא"כ לדידן שדנין רק דיני ממונות ואין חשש רק גזירה בעלמא שמא יכתוב לא גזרינן כולי האי שלא ישיבו במקום הקבוע למושב ב"ד ואין לפקפק בגזירה חדשה זו והאומר מתיר ואם יאמר האומר למה נצרך לקבל העדות בב"ד הלא משיאן ע"פ עד מפי עד וא"כ יוכל לשמוע אחד ממנו עדות בשבת זה אינו דיותר טוב לכתחלה לשמוע הב"ד עצמו ממנו כי בקל יוכלו לבא לידי ביטול עדותו אם שמע ממנו ע"י עד משא"כ כשמוע הב"ד עצמו ידקדקו בדבר כדי שיהא בעדותו כדאי להתירה וגדולה מזו כתב הרא"ש ריש פ"ק דכתובת והובא בטא"ח סי' ס"ד וז"ל ומה שנהגו האידנא לכנוס בששי היינו משום דאף בכל שבוע אין לנו בתי דינים קבועים ומי שיש לו עסק מכניף שלשה ומסדר טענותיו בפניהם וזה יכול לעשות אפי' בשבת עכ"ל וכן משמעות הר"ן ואף שהש"ג פ' זה בורר חולק כבר השיג עליו הכ"ג בח"מ סי' ה' בהגהותיו לטור אות א' ובנדון כזה לית מאן דחולק לכן נ"ל פשוט דהיתר פשוט הוא לקבל עדותו ואל יתעצלו בדב' כמו שאין להתעצל בפקוח נפש ומהני טעמי שכתבתי הוריתי ג"כ באחד שהיה רוצה לברוח ולעגן את אשתו לחבשו ביו' השבת אף שלא נעל' ממנו מ"ש הב"י בא"ח ס"ס רס"ג וז"ל שאלה לרב שרירא גאון מי שעבר עבירה בשבת או בחול ולא נזכר אלא בשבת ומתיראין שלא יברח למוצאי שבת יכניסו לבית הסוהר או ילקוהו בשב' והשיב אין מלקין ואין מכניסין לבית הסוהר בי"ט וכ"ש בשבת דהני מילי דינא אינן ואין דנין בי"ט ושבת ואם ברח אין עלינו כלום עכ"ל והובא ג"כ בש"ע סי' של"ט סעי' ד' לפסק הלכה מ"מ כיון שכבר כתבתי דמשום עגונא מותר לדון בשבת היכי דהוי כשעת הסכנה וזו ג"כ כשעת הסכנה דמיא מלבד שעיקר תשובה זו דרב שרירא לא בריר' כל כך דאף שאין עונשין שום עונש בשב' וי"ט מדאוריית' וכמ"ש הרמ"בם פכ"ד מה' שבת ע"ש ובתשו' אמונת שמואל סי"ד מ"מ הא מצינו להדי' בקרא פ' שלח לך ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים ויניחו אותו במשמר ודרשינן בגמרא דסנהדרין דף מ"א המוצאים אותו מקושש שהתרו בו ועדיין הוא מקושש משמע פשטא דקרא שהניחו אותו מיד במשמר אף ביום השבת כיון שעכ"פ אין עונשין אותו רק לחבשו ולענשו אחר השבת ומה שכתב דהוי דינא ואין דנין בי"ט ושבת הא עיקר דינא דאסור בשבת וי"ט הוא רק גזירת חכמים שמא יכתוב פסק דין וזה אפשר לא שייך בחבישה בעלמא עד שיצא דינו אחר שבת וכן ראיתי שהאריך מחותני המפורסם מהר"ר דוד אפנהיים בתשובה בספרו נשאל דוד יע"ד אך מי ימלא לבו לחלוק על דברי הגאון בלי כאיה ברורה ואין משיבין את הארי וכו' אך במקום צורך כי האי ודאי אף הגאון מוד' כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה טו נסתפקנו על הש"ס ושאר ספרים הנדפסין על ידי אחרים אי יש להצילן מפני הדליקה או לא: תשובה גרסינן בגיטין דף מ"ה ספר תורה שכתבו מין ישרף כתב אחרים יגנז נמצא ביד אחרים אמרי ליה יגנז ואמרי ליה קורין בו ופרש"י וא"ל קורין בו דספק ספיקה הוא שמא ישראל כתבו ואם תמצא לומר הוא כתבו שמא למכור לישראל כתבו ע"כ משמע ומבואר להדיא מפרשי' דאם כתבו למכור לישראל הוא קדוש כקדושת ס"ת וקורין בו והתוספ' כתבו בד"ה א"ל על פרשי' שפי' דשמא למכור לישראל כתבו ואין נראה דרב נחמן קאמ' כתבו נכרי יגנז היינו אפי' כתבו למכור לישראל דלקמן מפרש משום כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה עכ"ל והב"י בי"ד בס"י רפ"א כתב וז"ל ולי נרא' דגם דברי רשי' אפש' לפרש בענין שגם הוא יפסל עכ"ל ודברי הב"י אינם מובנים לי דהלא אי אפשר לפרש כלל דעת רשי' בדבור זה שלא כהבנת התוספ' שם דכיון דמתיר מטעם ספיקא וצ"ע וגם כל האחרונים לא הרגישו בזה מ"מ הסכמות רוב הראשונים ואחרונים כדעת התוספ' ואית' בש"ס ריש פ' כל כתבי דכל כתבי הקודש מצילין מפני הדליקה ואותן שלא ניתנו לכתוב אין מצילין ואפ"ה גניזה בעי דס"ל כרב הונא דאמר הכי וכ"כ הראש וזה דעת הטור בא"ח ס"י של"ד שכתב וטעונין גניזה ובחנם טרח הב"י שם בזה ע"ש הפוסקים דהאידנא כל הספרי' של תורה שבעל פה אפי' ספרי דאגדתא לפי שהותר לכתוב בזמנינו משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך ניתנו לקרות בהם קרינן ומצילין מפני הדליקה וכמבואר בא"ח סי' של"ד יע"ש: ומבואר שם בש"ס ופוסקים דספרים שכתבו מינים אין מצילין מפני הדליק' משמע דס"ת שכתבו אחרים מצילין מפני הדליקה וכל זה בס"ת אבל בתור' שבע"פ אפשר דאפי' כתבו מיני' מצילין מפני הדליק' כיון דבלא"ה תורה שבעל פה לא ניתן לכתוב רק משום עת לעשות לה' הפרו תורתך חל עליו קדושה קצת ומצילין אותן מפני הדליקה א"כ גם בכתבו מינים ג"כ איכא האי טעמא דעת לעשות לה' הפרו תורתך כיון שהוא בכתב שיכולין אנו לקרות בו ועוד יש לחלק דדוקא ספרי תנ"ך דכתיב וכתבתם ובעינן כתיבה לשמה משא"כ בתורה שבע"פ שהם אינם מאמינים כלל בו וע"פ הרוב כותבין רק לישראל ללמוד בו ולפעמים ללמוד בו הם עצמם מצילין אותן מפני הדליקה וכ"ש ספרים הנדפסים אע"ג דדפוס כתיבה מעליא היא לענין קדושת ספרים כהסכמות האחרונים כמ"ש המשאת בנימין סי' צ"ט והט"ז בי"ד ס"ס רע"א מ"מ כיון שהספרים נדפסין למכור לישראל אפשר דגם התוספות פ' כל כתבי דכתבו לגבי ס"ת אפי' כתבו למכור לישראל אין מצילין היינו משום דכתיב וכתבתם וגם אפשר לגזור שמא יכתוב שלא לשם ישראל משא"כ בדפוס שנדפס למכור לכל הבא ליקח ליכא למגזר וכ"ש בשאר ספרים: ובשלטי גבורים פ' כל כתבי כתב וזיל יש לשאול על ספרים שלנו שכתובים בלשונם אם טעונין גניזה אפי' בחול ואם יש לחוש לאזכרותייהו שלא לישבע בהם לשקר ושלא