שבות יעקב חלק א יד

למחוק אותם וטוב להחמיר עכ"ל ודוקא כשכתוב בלשונם מסתפק ומטעם דלא הוי עת לעשות לה' הפרו תורתך וכמ"ש המ"א בסי' של"ד ס"ק י"ז ע"ש וכן נ"ל מוכח מתשובת רמ"א סי' ט' ויוד עבור המדפיסין שהדפיסו ספרי המיימוני אם לא היה משיגי גבול של הגאון מהר"מ פדוואה היה חושב להם לזכות שהרביצו תורה בישראל ולולי זאת היה כבר נשתכחו התורה מישראל וכדאיתא שם בסוף התשובה יע"ש לכן נ"ל דיש להם כל דין קדושת ספרים כאלו נדפסו ע"י ישראל ודלא כדמשמע בתשובה ה"ל קטנות סי' ט"ו שיש לחשוש אפי' ללמוד בהם ע"ש שבנו הרב בהג"ה ג"כ מפקפק עליו קצת וכנ"ל פשוט ה"ק יעקב: שאלה טז אחד מפרנסים וקציני ארץ יש אחד מקרוביו ומיודעיו רוצה למסור לאיזה יחידי סגולה ולהפסיד להם מאד וכבר התחיל קצת ברשעתו ואין תקנה ורפואה למכתם אם לא שהפרנס בעצמו יבא לשם ויוכיח על פניו אולי יתבייש מפניו לעשות כזאת וצריך הדבר לעשות במהירות ולא בעצלתיים כדי שלא יהא כצועק על מה שעבר ושאל הקצין להמורה אי מותר לחלל שבת לילך חוץ לתחום בשבת והתיר לו המורה ההוא כדי להציל האיש שלא יהיה מסור מפורסם והצלה מצויה ליחידי סגולה אי טב הורה או לא: תשובה הנה לא ידעתי על מה סמך המורה שהורה להקל באיסור שבת החמור אי משום הצלה עצויה ליחידי סגולה א"צ לפנים ומבואר בכמה סוגית בש"ס ובטור ובש"ע בא"ח סי' שך"ט דלכל פקוח נפש מחללין שבת אבל בשביל עסקי ממון אין מחללין שבת ולפי לשון השואל משמע שאין כאן חשש רק הפסד ממון ומי ירום ראשו להקל: ואם דעת המורה היה להקל כדי להציל האיש שלא יהיה מסור ואומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך: הנה זה מחלוקת ישנה בין גדולי ראשונים והובא בב"י בא"ח סי' ש"ו בשם תשובת הרשב"א שדעתו נוטה שאין דוחין שבת על הצלה מעבירות ואפי' איסורא זוטא לא שרינן כדי להציל חבירו מאיסורא רבה כדמוכח פ"ק דשבת ע"ש באורך אלא שהב"י הכריע מכח דברי התו' פ"ק דשבת דהיכא שלא פשע מתירין למעבד איסורא זוטא כי היכי דלא למעבד איסורא רבה משא"כ היכא דפשע בעצמו לא אמרינן חטא כדי שיזכ' חבירך וכ"פ בש"ע שם סימן ש"ו כדעת התוספת דאם אנסו שמותר לחלל השבת אך רמ"א כתב שם בסי' ש"ו עיין בסי' שך"ח ושם כתב כדעת הרשב"א שאין להקל יע"ש וכבר טרחו אחרונים להשוות הדעות ומדברי כולם (זולת הב"ח שמחלק להיפך ודבריו דחוים כמ"ש המ"א בסי' ש"ו) נלמד דהיכא דפושע בעצמו למאוס בטוב ולבחור ברע דאין להקל ולזלזל באיסור שבת אפי' באיסור זוטא וא"כ אף אי נימא דבנדון דידן להרחיק את חבירו שלא יהא בכלל מסור נמי כהצילו שלא יחליף דתו כיון שהוא נכלל בכלל אותן המורידין ולא מעלין מ"מ אין אומרין בכה"ג חטא כדי שיזכה חבירך כיון שהוא פושע בעצמו כמו שפשוט לדעת הרשב"א והתוספ' והוא מוכח להדיא מסוגיא דש"ס דשבת פ"ק יע"ש וכן הסכמת האחרונים ועיין תשובת ב"י הל' כתובות סי' ב' ומשפטי שמואל סי' ק"ך ואולי דעת המורה שהורה כך לפי שראה כן בתשובת נחלת שבעה סי' פ"ג שמדד במדה גדושה להכריע נגד דעת הרשב"א והתוספת והש"ע בלי ראי' מספק' רק מסברת הכרס מטעם מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה כמו גבי חולה. ואין לומר משום דהחולה לא פשע זה אינו דאין מיתה בלא חטא ואין לומר דמיתה שאני א"כ כ"ש להציל נפשו מני שחת ממיתה נצחית לא כ"ש ע"כ תוכן דבריו שם כל מה שכתב בזה ממילא מופרכים דמ"ש אין מיתה בלא חטא אין חטא אלא שוגג ופושע שאני דאיהו דאפסיד נפשו גם מ"ש כ"ש להציל נפשו מני שחת גם זה אינו דאע"ג דאמרינן גדול המחטיא יותר מן ההורגו מ"מ הרי בעבירות החמורות אמרינן שיעבור ואל יהרג כי כתיב וחי בהם ולא שימות בהם: וזה שמאבד עצמו לדעת בעולם הבא ודאי לא אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך כי הוא פושע בעצמו שבחר במות ולא בחיים וכל אדם יש שני דרכים לפניו ובחרת בחיים רק דהמחטיא עונשו גדול. וע"פ זו יש להציל גם הלבוש בהל' חנוכה סי' תר"ע מקושית הט"ז שם ס"ק ב' יע"ש לכן נראה לי שהמורה שהורה להקל עליו יקרא כמו שקרא ר"ת שהמורה יורה כבן סורר ומורה ועלינו רוח הבורא יערה כ"ד ה"ק יעקב: שאלה יז מי שנולד לו בן בכור בליל י"ד בניסן אם האב חייב מיד להתענות ביום מחר בערב פסח בשבילו או אינו מחוייב להתענות כיון שלא נולד קודם שנכנס י"ד זאת ועוד אחרת ערב פסח שחל להיות בערב שבת ושכח ליטול צפרניו קודם חצות אי מותר ליטלן שרגיל ליטול אותן בכל ערב שבת: תשובה הנה לכאורה היה נראה דאין להתענות כל שלא נולד קודם שנכנס ליל י"ד וראיה לדבר מהא דאיתא בפ"ג דחלה משנה ג' י"ד הקדישה עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר ואח"כ פדאתה פטורה שבשע' חובת' היתה פטורה כיוצא וכו' הרי כיון שבשעת חובתה פטורה תו לא מחייבינן וא"כ ה"ה באבי הבן זה שהי' פטור בשעת חובת' שהוא מזמן מנח' ולמעל' וכ"כ הלבוש סי' תקס"ב סעי' ה' וז"ל ומ"מ התענית מתחיל מתחלת לילה שאל"כ לא היה נאסר לאכול ולשתות כל הלילה אע"פ שגמר וסלק וישן ע"ש דבריו באורך אף שאין דבריו מוכרחים כ"כ בזה דאדרבה דהא אם לא ישן מותר לאכול כל הלילה ואף בישן שינת קבע אם התנה מהני תנאי כדאית' בסי' תקס"ד מ"מ הכנסת יום התענית הוא מבערב בשעה שנכנס י"ד וכיון שאז היה פטור תו לא מחייבין ליה להתענות אכן אפשר לחלק ולומר דדוקא התם לענין חלה ומעשר שבשעת חובתה היתה פטורה כיון שהיתה של הקדש תו לא מחייבין ליה משא"כ כאן לא היה פטור אלא לפי שעדיין לא נולד ולא היה בעולם ולא נקרא עליו שם פטור עכשיו שנולד נולד הוא וחובתו עמו וכיון שתענית זו הוא שמתענין זכר לכם שניצולו ממכת בכורות ובודאי ולד בן יומו אפילו שעה אחת הוי בכור לנחלה נוחל ומנחיל כדאית' בט"חמ ריש הל' נחלות ס"י רע"ז וכן הוא בנדה דף מ"ד במתני' וגם ההורגו חייב וקאמר שם בגמרא וההורגו חייב דכתיב כי יכה כל נפש מכל מקום וא"כ במכות בכורים דכתיב בכמה וכמה מקראות ומת כל בכור דאף הקטנים כאלו הוכו וגדול' מצינו במדר' שאפי' אם היה צר איקונן שלו היה נדקת ונישחת' וכ"ש ולד בן קיימא אכן חילו' ידענו' בס' העיבו' בין נולד קוד' חצו' ליל' לנול' אח' חצו' דדוקא נולד קוד' חצות הליל' שהי' תוך גזיר' ויהי בחצי הליל' וה' הכה כל בכו' ואנן מתענין בי"ד כאלו בו ביום היה המכה אע"פ שנעש' בו ע"כ על אביו להתענו' זכר לנס שניצולו בכורי ישראל משא"כ בנול' אחר חצו' הלילה דודאי על אלו לא הית' חל הגזרה אף בבכורי מצרים וכן מסתבר דלא היה בכלל ההתראה לנולד אחר השלמת המכה וקצת ראיה לזה מה דאית' ריש אבל רבתי ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים וגו' וכתיב כי לי כל בכור ביו' הכותו כל בכור אמר ר"י אע"פ שהכה אותם מכת מות מחצי הליל' היה נפשם מפרפרת בהם עד הבקר ע"כ ואם אית' אמאי לא משני דתרוייהו היה מכת מות ממש והא דכתיב ביום הכותי כל בכור אותם שנולדו אחר חצי הלילה אלא ודאי דעליהם לא נגזרו הגזירה כלל לכן נ"ל דאותם שנולדו אחר חצי הלילה אביהם פטור מלהתענות ושנה ראשונ' נקי יהי' כי בלא"ה אין להחמיר במנהג זה כמ"ש בספרי חק יעקב סי' תע"ו ס"קה: ו' ועל דבר נטילת צפרניו אחר חצות כבר הארכתי שם בספרי סי' תס"ח ס"ק ד' בשם מהר"יו ומהר"ל דגם נטילת צפרנים אסור כמו בח"ה אלא שגיסי בספרו א"ז מתיר בנטילת צפרנים מ"מ לא מלאני לבי להקל למעש' בפשיטו' נגד דעת מוהר"יו ומהרי"ל בלי ראיה מספקת ואפשר ליטול ע"י עכום שרי כדאית' שם בש"ע סעי' א' וגם אין מקום להקל ולומר כיון דרגיל לעשות כן בכל ע"ש לכבוד שבת יש להקל טפי זה אינו כיון דמה"ריו ומהרי"ל מדמין זה כחול המועד ושם אסור אפי' ברגיל לקצץ בכל ערב שבת כמ"ש התוספ' והסמ"ק הוא בב"י בא"ח סי' תקל"ב וכן פסק שם רמ"א בהג"ה דאין ליטול אם לא לצורך מצות טביל' דוקא אף שבתשובת נחלת שבעה סי' נ"ו פסק דמותר ליטול צפרניו וכ' דמה שכ' התו' לצורך מצות טבילה הוא לאו דוקא דה"ה לכבוד שבת ועוד דהא כל דבר שחוצץ בטביל' חוצץ בנטילת ידים ע"ש שהאריך וכל דבריו ממילא מופרכי' חדא דמשמעות הסמ"ק והתוספ' וכל האחרונים רמ"א בש"ע שמעיד על המנהג להחמי' כי אם בטביל' מצו' מבואר דבלא"ה אסור בנטילת צפרניו דודאי ליכא מצו' כולי האי בנטיל' צפרניו בע"ש וגם חציצה בנ"י ליכא כיון דאין מקפידין כולי האי בצואה קצת שבין הצפרנים משבת לשבת ובלא"ה יש מקילין ביה לענין נ"י וע' בטא"ח ס"א וכ"ש במקום שאפשר ליטלן ע"י עכו"ם ואף אם אי אפשר לעשות על ידי עכו"ם מ"מ אפשר ליטול בידיו או בשינו דכה"ג אף בחול המועד נראה דשרי מ"מ בטבילת מצוה אין לעשות כן עיין בב"י סי' תקל"ב ובד"מ ובש"ע שם כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה יח בהא דכתב הרא"ש פ' ערבי פסחים וז"ל והר"ר יעקב מאורליינש והר"ר יהודא מקורביל ז"ל היו אומרים דצריך שני תבשילין דכשחל י"ד להיות בשבת מביאין החגיגה מע"ש ואינה נפסלת בלינה במ"ש דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים והוי להו שני לילות ויום אחד כנגד שני ימים ולילה אחת ולקמן אמרינן גבי פסחא ס"ד אמינא נוקי לילות לבהדי ימים אי לאו מיעוטא ולגבי חגיגה דליכא מיעוטא אמאי לא נימא הכי והא דתניא פ' אלו דברים אימתי בא עם הפסח בזמן שבא בחול לא קשיא דבחול בא עם הפסח אבל בשבת אינו בא עם הפסח אבל בא בע"ש עכ"ל ותמהני תמיהא גדולה תמיהא קיימת מסוגיא זו דפ' אלו דברים דף ע' ע"א דקאמר הש"ס ת"ש סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד בי"ג שונ' ומטביל קופץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל מני אלימא רבנן מ"ש סכין דמבטיל דחזיא לפסח קופץ נמי הא חזיא לחגיגה אלא לאו דבן תימא היא ש"מ יש בה משום שבירת עצם לא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת ופרשי' שבא ערב פסח בשבת דאין חגיגה באה עמה הלכך לא צריכא בעלים בי"ד עכ"ל ואם איתא לדעת הר"י מאורליינש ור"י מקורביל אכתי צריכ' להם הקופץ למוצאי שבת לשביר' עצמו' של החגיגה אלא דאינו מביא כל החגיגה כשחל י"ד בשבת לפי שאינו נאכל רק ללילה אחת דלא כדעת גדולים אלו ואיך לא הרגישו בסוגיא זו וצ"ע: תשובה הנה בני אם חכם לבך ישמ' לבי גם אני שהרגש' בתמיהא קיימת על גדולי ראשונים ולהוציאך חלק אי אפשר ולפום ריהטא היה אפשר לומר ולתרץ דברי הרא"ש שלא הרגיש עליהם בתמיה זו לפי שבלא"ה דחה הרא"ש דבריהם שפיר בלא סוגיא זו אלא ששנוי דחיקה כי האי לא משנינן לך ואף גם הני שני גדולי הדור לאו קטלי קני נינהו לדחות דבריהם ע"פ סוגיא דש"ס להדיא והם עצמה הזכירו בדבריהם תחלת סוגיא זו דפ' אלו דברים בודאי גם המה ראו סיפא ולא חזרו מדבריהם וכאשר ירדתי אל עומק העיון נ"ל לתרץ דבריהם שלא יסתר כלל הסוגיא זו כי בלאו הכי קשה לפי מה שמתרץ הגמרא כגון שבא בשבת איך קאמר שונה ומטביל הא אסור לטבול בשבת וכן הרגישו התוספ' שם בד"ה והא מדקתני סיפא וכו' בקושיא זו ואף שהתוספ' מישבים קושיא זו הנה מלבד שלשון הברייתא אינו משמע כן אלא שעדין נשאר הקושיא