שביבי אש צו

משם ה' היינו משועבדים לפרעה לעולמים, כ' לרבנו, ני' כי אם אמנם נגזר עליהם בין הבתרים לעבדם ולענותם ולשאת בעול מצרים הכבד מנשוא, אבל לא להיותם כעבדים אשר אבד מהם כל הרגש חירות ודרור ולא יתאוו לצאת חפשי כי טוב להם עבוד את אדוניהם ואין אתם יודע עד מה כמש"כ בפ' תבא על והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה, כי הקונה אותם יראה כי שגה במקחו ולא עבד ושפחה לקח, כי לא ירדו למדרגת עבדים לאבד מהם כל תכונה וכשרון נעלה אולם אבותינו במצרים לא השכילו והורידו לארץ ראשם ויבואו בסתר המדרגה מדרגת עבד ושפחה ויחשך משחור תוארם וכל מעלה וכשרון תכונה רמה ונכבדה יחד כולם כלו ואבדו, ולא ידעו כי גלה כל כבוד מהם וחסר להם עטרת בני אדם הוא החירות והיא היא גאון אנוש הודו ותפארתו, וירדו פלאים עד כי לא שמעו אל משה ולא אבו לצאת ואף גם בצאתם נחמו את אשר עשו ויאמרו נתנה ראש ונשובה, טוב לנו עבוד את מצרים, זכרנו את הדגה ורבות כאלה וכבר אמרו החכמים נבוני דבר כי כל זכות אשר יקחו מיד האדם בחזקה עוד יש תקוה כי ישוב לו ברבות הימים, אולם זכות אשר הוא מנפשו השליכו והפקירו תקותו נואש ועדי עד לא לא ישוב אליו, וז"ש "עבדים היינו לפרעה במצרים" כי ירדנו לבחינת עבד אשר לא ירגיש מה ממנו הלך ומה חסר לו ולא כאשר גזר ה' רק "ועבדום" שירגישו בעבודה והכנעה אשר כבדה עליהם ויצפו מתי יושעו ותצא ממסגר נפשם, ומביא ראייה לדבריו כי כן הוא "ויוציאנו ה"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה" נטויה" כי לא אבו לצאת משם כי הרגלו בעבודה קשה ולא ידעו מה טוב ממנה, רק ה' הוציאם משם ביד חזקה ולכן אלו לא הוציא הקב"ה הרי אנו ובנינו וב"ב משעובדים עד היום, יען המה מנפשם ורצונם הטוב הפקירו את עצמם להיותם כעבדים ושפחות ולא הכירו מה חסר להם וא"כ היו יושבים שם כל הימים ולא היו יוצאים לעולם, יען לא הרגישו מה נעדר מהם ומה נגרע להם

, ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו זקנים כלנו יודעים את התורה: יל"ד למה חשב את הזקנים בין הנבונים ויודעי תורה הלא זקנים שחשב פה אלו זקנים ממש ועוד יל"ד מי המה החכמים ונבונים שחשב פה שאם נאמר חכמים בתורה הלא אמר אח"כ כלנו יודעים את התורה ואם המה חכמים ונבונים בדעת והשכלה א"כ מה משמיענו כי גם עליהם מצוה לספר בי"מ הלא אחרי אשר לא ידעו ולא למדו המה כשאר העם, ונ' לרבנו ני', כי זאת ידענו כי שבט לוי המה החכמים ונבונים לא היו עובדים את עבודת הפרך במצרים בחומר ולבנים וכן הזקנים תשושי כח לא עשו במלאכה ולכן חשב אותן ראשונה אלה אשר לא היו בכלל השיעבוד ולא עבדו עבודת עבד, הלא המה החכמים והנבונים והזקנים אף עליהם מצוה לספר בימ"צ, ואח"כ חושב את יודעי תורה לימודי ה' שלא נאמר מאחרי שהן יודעים את התורה ויודעים היטב את כל הנעשה לנו במצרים למה להם לספר, זאת לא זאת כי על כולם מצוה לספר בי"מ

, כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו': ויש לשאול מדוע סדר את הרשע אחרי החכם לפני התם ושאינו יודע לשאול, הלא הוא הגרוע מכולם, גם פלא כי לזה אשר ישאל