שביבי אש צה
Shevivei Eish 95 · שביבי אש · free full Hebrew text
Open in the reader →חזר המלך ממחשבתו הרעה ואמר להשיב הספרים ורבים מעם ישראל לא ידעו מן הגזירה הנוראה מאומה (עיין במפרש לקח יוסף ובמלבי"ם) ומה גם כי באגרות הראשונות לא כתב רק הרצים יצאו דחופים לעשות את דרכם לרגלם בלא סוסים ובאגרות השניות אומר הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים ודחופים כי היה דבר המלך נחוץ מאוד לרדוף אחרי הרצים הראשונים ולקחת הספרים מידם. מכל זה נראה כי נגזר עליהם ממרומים לעשותם כלה ולא להפחידם בלבד רק שנתבטלה אח"כ ולכן שאלו בדיוק למה "נתחייבו" ולא למה "נגזר" עליהם ומדבריהם אלה הבין רשב"י כי אם היתה הגזירה רק על פחד ואימת מות היו יודעין טעם נכון, אבל אם היתה באמת לאבדם ולכלותם ע"ז לא מצאו חטא ואשמה, ולכן אמר להם "אמרו אתם" ר"ל לפי דעתכם שלא נתחייבו כלייה ממש רק אימת מות, אמרו אתם מדוע ולמה? וע"ז יפה השיבו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע כי כדי הוא אכילת נבלות וטרפות מרק פגולים לגזור עליהם חרדת מות ואבדון והשיב להם רשב"י א"כ "שבשושן יהרוגו שבכל העולם כלו אל יהרוגו", יען רק היהודים הנמצאים שם אכלו מפת בג המלך ורק להם יגיע העונש חיל ורעדה והלא אף היושבים בערי הפרזות ולא היו קרואים אל שלחן המלך גם את אלה רעדה אחזתם שם חיל כיולדה ככתוב כל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים כי מרדכי קרע את בגדיו ויזעוק זעקה גדולה ומרה וגלה הדבר לקרובים ולרחוקים עד מקום שידו מגעת, ולמה היה לאלה אימת מות ולכן אמר להם כי הצדק אתם כי לא נתחייבו כלייה רק חרדת מות, אבל זאת הי' מפני שהשתחוו כולם לצלם, וע"ז שאלו הלא זה חטא משפט מות הוא לסור אחרי אלהים אחרים ויפלא להיפך וכי משא פנים יש בדבר ואיך נצולו, וע"ז השיב להם כי הם לא עשו אלא לפנים ולבם בל עמם ואף הקב"ה לא עשה אלא לפנים כי לא ענה מלבו כתיב ובע"ז הלא יאמר למען תפוס את בית ישראל בלבם אם יעבדו בכל לב
, במדרש קהלת טוב שם מעושר רב: טוב שמו של מרדכי מעשרו של המן והוא פלא, ואומר רבנו ני' כי הנה בתלמוד דרשו ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין כי בעת אשר מרדכי היה איש עני ורש שפל רוח והשליך את נפשו מנגד לעשות טובות לישראל להצילם משוט לשון נכרים אשר תמיד יצפו לבלעם חנם אז היה רצוי לכל אחיו, אולם כאשר הרימה אותו אסתר להושיב בין מלכים כסאו ותשם אותו על בית המן וירש הונו ועשרו פירשו ממנו מקצת סנהדרין כי לא הוטבו דרכיו בעיניהם, וז"ש במד' טוב שמו של מרדכי אז כאשר פעל ועשה בשמו לבד אשר הוא מורה על ענוה יתירה "מרי דכי'" זה טוב מעושר רב הוא עשרו של המן אשר ירש כי עתה היה רצוי רק לרוב אחיו וטוב לו אז מעתה. לחג הפסח
בהגדה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו וכו': ורבים מקשים מאין זאת לנו לומר כי אלו לא הוציאנו