שביבי אש צד

ישא מדברותיו אך למותר יחשב אם יאמר כי בימיו עשה כה או כה יען לזה אשר שמע את שמעו ונודע לו: בשמו הלא ידע היטב כי בימיו עשה מה שעשה, ולזה אשר לא שמע ממנו מאומה מה יוסיף ומה יתן לו באמרו לו כי בימיו עשה ופעל כה וכה, ואיך יתלה תני' בדלא תני'

והנה אם נדקדק בכל חמשה "ויהי בימי" האמורים נמצא כי בכל אחד עיקר הסיפור סובב והולך על אותו האיש אשר בו ציין את העת אשר נקרו ויאתיו הדברים אשר מדבר, ויהי בימי אחשורוש: עשה משתה. ויהי בימי שפוט השופטים וילך איש ושמו אלימלך: ואמרו רז"ל אלימלך שופט היה וכן בועז שופט היה ואם עיקר הסיפור סובב על השופטים האלה מה הוסיף באמרו ויהי בימי. וכן ויהי בימי אמרפל: עשה מלחמה. וכן הוא בויהי בימי אחז ובויהי בימי יהויקים, צא וראה, ולא יתכן בכל אלה לומר ויהי בימי, וזה הכריח את חמז"ל לדרוש "וי יהי" בימי אחשורוש' וכן כלם ומאמר זה הוא שלם ומוסגר והוא מספר ענין שלם כי וי וצער היה בימי אחשורוש, ואח"כ מפרש בפרוטרוט את הכל

שם בגמר' דף י"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלייה אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, א"כ שבשושן יהרגו שבכל העולם כלו אל יהרוגו אמרו לו אמור אתה א"ל מפני שהשתחוו לצלם, א"ל וכי משא פנים יש בדבר? א"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו, ע"כ, המאמר הזה כלו מוקשה א'. אם תלמוד ישאל דבר מה מפי מוריהו איך ישובהו אמור אתה והלא אם היה יודע לא היה שואל? ומה גם כי התלמידים ידעו להשיב ומענה בפיהם מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וא"כ באמת יפלא מדוע שאלו את רבם הכי לנסותו באו? ב'. וכי מפני שאכלו שם דברים אסורים יתחייבו כלייה הלא אין בזה חטא משפט מות רק לאו בעלמא? ג'. אמרו לו וכי משא פנים יש בדבר למה לא הקשה להם כן לפי שיטתם שאמרו שנתחייבו משום שנהנו וכי משא פנים יש? ד'. מאין להם זאת כי נתחייבו הלא באמת לא נעשה להם דבר רק נגזר עליהם הרג ואבדן ואולי רק הפחד והבהלה אימת מות נגזר עליהם ולא יותר

ונראה לרבנו ני' כי תלמידי רשב"י יפה הוכיחו סברתם כי ישראל נתחייבו כלייה ולא רק פחד ופחת, יען ברוב מקומות מושבותם לא הגיע דבר המלך ודתו אשר כתב לאבדם ולא נפלה עליהם אימתה ופחד כי בעוד שלשה ימים היה דבר המלך להשיב את הספרים כאשר כתבו המפרשים כי הספרים היו נחתמים בחותם המלך וצוה לבל יפתחו אותם עד יום המוגבל, ורק פתשגן הכתב הוא התורף היה כתוב מבחוץ להיות עתידים ליום הזה ואין יודע פשר דבר על מה ולמה, כי המן הנוכל עשה כן בערמתו הרבה, יען הפיל פור הוא הגורל ונפל על חודש אדר ושמח מאוד בהיות החודש הזה מוכשר לעשות כליון חרוץ לישראל ואם היה גלוי לכל העמים שניתן רשות למשחית לא היו ממתינים ליום הזה והוא לא רצה לתגור בם מקודם בשום אופן לכן הסתיר מחשבתו ועצתו באגרת חתומים, ואך מרדכי ידע את כל אשר נעשה ברוה"ק, ואח"כ