שביבי אש צג

נבדלת היא משאר מצות ה' כאשר אמרו בתלמוד (שם ד' כ"ב ע"ב) מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותה, וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל וכו' ובמהרש"ה שם כתב כי לא יתכן בה לומר כי היא ריח ניחוח לה' כמו בשאר עבודות המקדש ועיין מש"כ בפ' בהעלותך בזה דבר יקר מאוד נעלה ותוכן הדברים המה כי המנורה איננה מצות אנשים אשר יעשו הם לה' ונהפוך הוא כי אותה צוה ה' לכהן המשרת את פניו להעלותה למענו לאות כי הוא יאיר אליהם פניו וישכון כבוד בתוכם

והנה א"א ע"ה אחרי שובו מהכות את כדרלעומר והמלכים אשר אתו אמר לו ה': "אל תירא אברם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד" ופירש"י כי אברהם דאג אולי קיבל שכרו משלם על כל צדקותיו אשר עשה, וא"כ אף כי הכריע הפעם לארץ את אויבי נפשו בכל זאת לא לעולם חוסן ולא לנצח ישקוט והיום או מחר ישלטו שונאיו בו יען קטן מכל החסדים אשר עשה עמו ד', ולכן הבטיחו ה' כי שכרו הרבה מאוד וזאת מנוחתו עדי עד, וכן כאשר צלחה רוח ה' על החשמונאים וידיהם עשו תושיה להכות חרם את עוכרי נפשם, דאגו מאוד פן לא תכון מלכותם לאורך ימים יען כבר היתה משכורתם שלימה מאת ה' כי נתן את אויביהם בידם למעלה מדרך הטבע כי מתי מספר חלשים תשושי כח עשו חיל לנצח עם רב גבורי מלחמה. ולכן הראה להם ה אותותיו אותות כי שלומם וטובתם הוא דורש כל הימים ע"י המנורה אשר דלקו נרותיה שמונה ימים בנס, להודיע כי נותן הוא את משכנו בתוכם וישא אליהם פניו לטוב להם כי ע"ז רומזת המנורה בהעלות נרותיה כי ה' יאיר את פניו אליהם וחפץ הוא טובתם ובאור פניו חיים חן וחסד ובזה שקטה רוחם הנבהלה יען נוכחו לדעת כי ה' ישמרם לעד והוא יגן עליהם ולא תאונה אליהם רעה, ולכן קבעו זכר לנס ג"כ להדליק נר חנוכה, יען בו היה לבם נכון בטוח כי נושעו בה' תשועת עולמים ויארכו להם הימים על ממלכתם, כאשר באמת כן היה כי ארכה ממשלתם ימים רבים. לימי פורים

ויהי בימי אחשורוש: גמ' (מגילה, ע"ב) א"ר לוי וכו' דבר זה מסורת בידנו מאנשי כנ"הג שכ"מ שנ' ויהי אינו אלא לשון צער וכו' ומסיק אלא א"ר אשי, ויהי איכא הכי ואיכא הכי, ויהו בימי ודאי לשון צער הוא והוי חמשה, ויהי בימי אחשורוש, ויהי בימי שפוט השופטים, ויהי בימי אמרפל, ויהי בימי אחז, ויהי בימי יהויקים, ע"כ. ונ' לרבנו ני' כי מתחלה סבר הש"ס לדרוש לשון "וי יהי" אבל חזר מזה יען רבו המקומות דאיכא הכי ואיכא הכי אולם במקום אשר כתוב ויהי בימי על משמרתו יעמוד לדרוש "וי יהי". כי הנה כן משפט האיש אשר ישיח מזכרונות דברי הימים להביע את אשר קרה בדורות קדם ויחפוץ להגיד מפורש מתי היה זאת ובאיזה זמן: יאמר בשנה זו וזו למלוך מלך פלוני או לחיי איש אלמוני הנודע בשער בת רבים, אמנם אם יספר מאותו מלך או איש בעצמו ועליהם