שביבי אש צב

לימי חנוכה

מדרש ש"ט, הובא בילקוט אליעזר יגל לבי בישועתך, במד' אשירה לד' ביון וכו' עיי"ש, ואמר רבנו כי ההבדל אשר בין נס חנוכה לפורים הוא כי בפורים נראה בעליל שהקב"ה הקדים רפואה למכה בהריגת ושתי, שעי"ז באה אסתר בית המלך, ובהשתלשלות זאת נהרג המן, ובאבוד רשעים רנה שניצולו ישראל ולכן די בקריאת המגילה בפירסום, שע"י סיפור הענינים כל אחד ואחד יכיר הנס כי יד די עשתה זאת והוא הוא ולא אחר הציל מחרב נפשם ולא שלטו בהם שונאיהם אמנם בנס חנוכה, יש מקום להתפתות ולומר, כי זרועם הושיעה למו, שיצאו אלה המעטים בחרב ובחנית, כולם מרי נפש, והשליכו נפשם מנגד ללחום בעד קיומם בהלך נפש, ונצחו המועטים את המרובים, אמנם באמת הוא שוא תשועת אדם, ורוח. עוז וגבורה אשר לבשו אותם, מיד ה' היתה זאת, ולולא ד' שהי' להם, אבדה כל תקוה, וזהו הענין הביא עלינו החיוב להודות ולהלל בפה מלא בחנוכה, להוציא מלב התועים לאמור כי ידנו רמה, ובאמירת הלל, נודה ונגיד כי לד' הישועה, וזהו, יגל לבי בישועתך, בעדי בנס אסתר, שם יגל לבי בישועתך, כי בהמאורע המפורסם בלבד, יבין לבי ורואה ישועת ד', אשירה לד' ביון, בענין חנוכה אמנם, ההכרח להיות שירה מיוחדת והלל לפרסם הנס, כי לולא זאת יש מקום לטעות חלילה, ולומר כי כחם ועוצם ידם עשתה חיל להכריע לארץ אויבי נפשם

או יאמר במדי, אך יגל לבי בישועתך הלב בלבד ישמח באשר ניצולו ישראל מהריגה בלבד, אמנם לא לצאת בשירה ובזמרה, כי אכתי עבדי אחשורש אנן, נתונים ללעג וקלס בגוים אשר ירומו ידיהם עלינו וכעבדים ושפחות נחשבנו בעיניהם לעשות אתנו כרצונם ואיך נשמע אלי גיל במזמור שיר גילת ורנן אבל אשירה לד' ביון שם בנס חנוכה, הראוי לשיר בפה בפירסום, כי הוציאנו לחרות, שע"י נצחון על האויב, גברה מלכות בית חשמונאים, ונמשכה מלכותם זמן רב, ולכך די בפורים בקריאת המגילה לבד, ובחנוכה אומרים גם הלל כאמור

, גמר' שבת (כ"א ע"ב) מאי חנוכה, פרש"י על איזה נס קבעוה, ומפ' בגמ' על הנס הנעשה בפך השמן אשר דלק כל שמונת ימים והוא פלא מבהיל, מדוע יעשה ה' נס לשדד הטבע כדי לקיים מצוה מן המצות וכי לאורה הוא צריך ו הלא אם נצדק מה נתן לו, וכל הנסים אשר נעשו לאבותינו בימי קדם כולם היו לטוב להם להציל ממות נפשם ולהחיותם ברעב כמו הנסים על הים ובמדבר ודומיהן, אבל באשר יוכלו לעשות איזה מצוה מדוע ישנה ה' סדרי בראשית ומה יחסר לו אם לא יעשו אותה הלא כל המצות אשר צוה אותנו המה רק לצרף אותנו בם, כמאמר אמרות אלוה צרופה ודרשו לא נתנה תורה אלא לצרף בה את הבריות ואם אין לאל ידינו לקיים מצוה מן המצות אנוסים אנחנו ואונס רחמנא פטריה וחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה וא"כ למה הפך ה' את דרכי הטבע ודלק השמן אשר נשאר על יום אחד כל שמונה ימים אך ורק כדי לקיים מצות הדלקת המנורה? ונראה לרבנו ני' כי הנה מצות המנורה ענינה ותוארה