שביבי אש צ

שגם בזה לא יחזיק טובה לעצמו, לכן אמר, ת"ל חג הסכות שבעת ימים לד' אלקיך, להגיד כי גם לחלק המוסריי, בין אדם למקום, תעשה סוכה, להכיר ולדעת כי בהשגחתו ועזרתו רכשת לך את כל הכבוד הזה, ואתה אך לעינים היית המוציא והמביא, א"כ למה נאמר תעשה לך, הלא ק"ו הוא, אם בסיגול תורה והמצות כך, בעניני הדיוט עאכו"כ שלא נוכל לומר כוחי ועוצם ידי כאמור, ע"ז מתרץ הספרי, כל זמן שאת עושה סוכה מעלה אני עליך כאלו אתה עושה לגבוה, כלומר כאשר תבין ותתלה הצלחתך בתורה ומע"ט בו יתברך, אז מעלה אני עליך לשלם לך, שכר טוב כאלו אתה עשית בעצמך בלי עזר מלמעלה, וזהו חג הסוכות תעשה "לך", כי ע"י ידיעתך והבנתך באשר ענין הסוכה מורה עליו, בזה יחשוב לך ד' כל השתדלותך בקיום התורה המצות, כאלו הם לך לבדיך, כאלו אתה עשיתם בלי עזר זולתם ע"ד לך ד' החסד, חסדך גדול עלינו, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כאלו עשינו כל מצותך מצד עצמנו בלי שום עזר, וזהו חסד גדול

במדרש תן חלק לשבעה, אלו ז' ימי החג, וגם לשמנה, ליום שמיני עצרת. והכתוב מסיים, כי לא תדע מה רע יהי' על הארץ, המדרש אומר דרשוני, ופירש רבנו ני', עפ"י כל פעל ד' למענהו, כי כל המדות טובות או רעות, מוכרחות המה לאיזה תכלית, ומביאין את האדם לידי שלימות, אולם את הכל עשה, אבל יפה בעתו, כי מוטל על האדם להבין ולהשכיל, איזה זמן וענין מוכשר לשמש במדה זאת או בזולתה, לדוגמא, מדת האכזריות המגונה מאוד, מוכרחת היא לקיום מצות מילה כמובן, צא וראו כי שבעת ימי החג מורים באצבע על מדת ההתחברות האמיתי מכל צד, אחד אל אחד יודבקו, כקטון כגדול, כצדיק כאשר אינו צדיק וכו'. אמרה תורה כל האזרח בישראל ישבו בסוכת ודרשו חכ"זל מכאן שכל ישראל יושבים בסוכה אחת, לאמר כל ישראל כולם כאחד באין הבדל. ד' מינים שבלולב, רומזים על מינים שונים במדרגות בני אדם ואמרה תורה ולקחתם לכם לקיחה תמה שכולם יצטרפו יחד למצוה אחת, לולב צריך אגד עכ"פ למצוה, ואף גם זאת, כי גם ענין הקרבנות ומספרם, מראים ומעוררים אותנו לחכות על הזמן המיועד אשר עליו אמר הנביא וגר זאב עם כבש וכו', אף אם כי בדעותיהם שונים המה זמ"ז עכ"ז הקיבוץ סגולה נפלאה הוא לכלל האומה להיותה נעשית עי"ז כלי מחזיק ברכה עד שהפליגו למצוא מקרא מפורש "חבור עצבים אפרים הנח לו" המורה על ענין זה, כל אלה הענינים באין כאחד ומלמדין על מדת האהבה אחוה וריעות, לקרב הלבבות הרחוקות זה מזה להיות האוהל אחד, אולם סמוך לזה ממש אמרה תורה, ביום השמיני עצרת תהי' לכם. מניח כל אחד הד' מינים מידו, ויוצא מסוכה לביתו, ההקרבה פר אחד, וכמדרש חכז"ל עשו לי סעודה קטנה. ובעוד אשר בשבעת ימי החג היתה השמחה בהתחברות וקיבוץ רב איש את אחיו, בבחינת, הלא אב אחד בראנו אב אחד לכולנו, באה לנו פתאום מצות, ביום השמיני עצרת, אשר גם מלת עצרת, מורה על הבדידות והתרחקות מהקיבוץ, והיו עיניך רואות אך את מורך, כל איש ואיש לבדו ישמח בד' ובזה הלא רחוקים המה איש מאת אחיו, בעבודה שהיא בלתי לד' לבדו, איש איש לפי מדרגתו והשגתו, ותהי' ההתחברות השחתה בענין הזה, והיפוך מהנרצה במצוה ובעבודה הזאת,