שביבי אש פח

הן על פת לחם יפשע גבר לחטוא באלהים לחלל שבתות ומועדי ה' ויכחש בעמיתו כי חרפת רעב מי יוכל שאתה ולכן לא יגדל עונו מנשוא וה' הטוב יסלח להם בשובם אליו, ואם אין לנו לא כהן ולא מזבח לכפר על מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים והוא יעשה עמנו חסד ואמת

, וזש"א ר"ע "אשריכם ישראל' אף אם חרבה עירנו ושמם מקדשנו בכל זאת יש לנו על מי להשען על "אבינו שבשמים" ר"ל כי כופר נמצא על חטאינו באשר נאמר כי רחק ממנו משיב נפשנו ועלה לשמים ולא יערה את רוחו עלינו ברכת שמים מעל להבין ולהשכיל, גם את ברכתינו לקח ברכת תהום רובצת תחת כי לא נשאר לנו בלתי אם גויותינו ובזעת אפים נאכל לחם וזה הוא התנצלות גדול לכפר על כל חטאתינו כמו עבודת יוה"כ, וליתן עוז ותעצומות לדבריו אלה הביא את דברי הנביא יחזקאל אשר הוא מדבר שם מימי הגלות המר ואומר "וזרקתי וכו' כי הנה ההבדל בין טומאה לגלל הוא, כי הטומאה אינה נראת לעינים, וגלל הוא דבר מאוס הניכר לעין כל רואה ושנים אלה ירמזו לשתי מיני עבירות אשר זכרנו כי המפגל את נפשו במאכל טמא לנפש אדם ואיסורי עריות מגואל יקרא בגופו ונפשו כאשר כתבו בתוס' חולין כי גנאי הוא ביותר לאכול דבר איסור כי זאת יעשה רושם בגופו עד שאמרו בהמה שנתפטמה מדבר איסור פסולה לקרבן וכן איסורי עריות כידוע ולכן נקראו אלה העבירות בשם גלל, אולם אשר יעשה האדם בעניו ודחקו בחילול שבת להונות את עמיתו וכדומה יתרון להם מן הראשונים כי לא יעשו את גופו מגואל כפגר מובס ואלה נקראים בשם טומאה שאין רישומה ניכרת כל כך וז"ש וזרקתי עליכם וכו' אזרוק מרחוק ממקום גבוה כי אני בשמים ואתם בארץ אויביכם וזה בעצמו הוא לכם התנצלות ולכן וטהרתם מכל "טומאותיכם" ומכל "גילוליכם" אטהר אתכם

ומוסיף עוד מעלה אשר בגלות מה שלא היה בזמן המקדש "ואומר מקוה ישראל ה' מושיע בעת צרה" מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, כי זה בעצמו שאין לנו על מי להשען רק על אבינו שבשמים זה יחדש רוח נכון בקרבנו ויכין את לבבנו אליו לעבדו וכל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה משתעבדין לבם לשמים, והנה טהרת המקוה היא כי יבא תחת המים ויבדל מכל וכל רק המים מכסים אותו מכל עבר וכן ישראל אם אין להם על מי להשען ואין מחזיק בידו ומכל עבר אל ה' עיניו שיחנהו, זאת יטהר אותו וירחץ בנקיון נפשו יותר מפר החטאת ושעיר המשתלח, כי רחמנא לבא בעי, ובזה יש לפרש "ישראל נושע בה' תשועת עולמים" ר"ל תשועת עולם לדור ודור אף בימים אשר הר ציון שמם מבלי באי מועד להקריב שם אז נושע בה' והוא תשועת עולמים, וז"ש מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר כי תוכה יכניס את כל גופו וסביביו מים רבים כן הקב"ה מטהר את ישראל בזמן שהן מסתכלין כלפי מעלה ואליו לבדו עיניהם תליות, והבן.