שביבי אש פז

מיירי ברוצה להערים, יען יודע הוא כי העובר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר ולעולם לא ישוב עליה, לכן מתחכם ואומר כי הוא לא יחטא ב' פעמים בזא"ז בלא תשובה בנתיים כי אז נעשית לו כהיתר רק יחטא וישוב עליה והוי כאלו לא חטא, ואח"כ יחטא שנית ואז לא נעשית לו כהיתר כי לא שנה בה, יען הראשונה כבר אזלא לה, ואח"כ ישוב ג"כ ויחטא עוד, ולזה אין מספיקין בידו לעשות תשובה על הראשונה יען אם ישוב עליה הלא יחטא שנית, אבל אם לא יזכה לשוב ינצל מן החטא. וזהו שמתרץ הש"ס כדר"ה דאר"ה א"ר כיון שעבר וכו' ר"ל כי מתני' לא מיירי כסברת המקשן שחטא ב' פעמים ע"מ לשוב רק מיירי ברוצה להערים על דברי ר"ה שלא תיעשה לו כהיתר אם יעבור עליה ב"פ לכן אומר אחטא ואשוב מקודם ואח"כ אחטא וג"כ אשוב אז אין מספיקין בחטא הראשון שישוב. וזה ברור בדברי הגמ' ודו"ק

ע"ש האומר אחטא ויה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר ופריך בגמר' לימא מתני' דלא כרבי דס"ל שיוה"כ מכפר לשבים ולשאינם שבים ותי' אפי' תימא רבי אגב שאני פרש"י מאחר שעליו הוא סומך לחטוא אינו מכפר, וכבר הקשה לרבנו ני' חכם אחד דלפי"ז למה לא משני במס' שבועות (דף י"ג) דפריך שם לרבי כרת ביוה"כ היכי משכחת לה ונדחק לתרץ ולמה לא תי' בפשיטות דמשכחת לה באומר אחטא ויוה"כ מכפר והשיב לו רבנו ני' דברים נכוחים דלק"מ יען אם נאמר דלא משכחת כרת רק באומר אחטא ואשוב א"כ לישתוק קרא מכל וכל ולא תחרוץ משפט כרת לנפש אשר לא תעונה ביום הזה רק תכתוב העשה דועניתם ואם לא ידע האדם שחייב כרת לא יבא לידי כך לומר אחטא ויוה"כ מכפר הכרת וא"כ ממילא לא יתחייב כרת, יען יוה"כ מכפר, וזה ודאי לא נוכל לומר כי הודיענו כרת רק כדי לחייבו כי זה לא ניתן להאמר, ודו"ק

משנה סוף יומא אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' הנה ר"ע אחרי אשר שמם מקדש ונשרף היכל ה' יצא לנחם את ישראל על דבר כפרת יוה"כ אשר יכפר בפר החטאת ושני שעירים כמשפטם ועתה חסרנו כל אלה

, הנה שנים הנם בעוכרי נפשינו לעשות הרע ויתיצבו כנחש עלי דרך ה', א'. התאוה היא ראשית חטאת והיא תוליכנו שולל לעשות הרע, ב'. ריא מחית נפשנו אשר עולה כבד מנשוא ותכריענו להטות מדרך ה' והנה בהיות ישראל על אדמתו אדמת הקודש אשר עיני ה' בה תמיד אז לא התעוררה תאותו למעלה ראש ולא היה היצה"ר שולט בשתי ידים להדיחו מעל ה' כי הוא מקום מוקטר ומוקדש לה' ואוירא דארעא מחכים ראשית חכמה יראת ה', גם מצאה ידו די מחית נפשו והותר בלי עמל וכעש כי שאנן היה ושוקט על שמריו איש תחת גפנו ואיש תחת תאינתו, אז חטאתם כבדה מאוד אם הטו מדרך ה' ויתיצבו על דרך לא טוב לכן דרוש היה להם מאוד לעשות ביום הצום את החטאת ואת האשם לכפר בעד אשמתם הגדולה, אולם בעת צאת ישראל מעל אדמתו והגלה עם הגולה בארץ לא להם, נצב היצה"ר כצר להדיחו מדרך ה' כי שם עז כחו ואין מידו מציל, כאשר אמרו כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה גם מחיתו תשביעהו מרורים כי בנפשו יביא לחמו וכבד ממנו מאוד לשמור את מצות ה'