שביבי אש פד

בר"ה אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות, ואזכור להם עקדת יצחק יהיו תוקעין לפני בשופר של זה, א"ל ומה הוא השופר א"ל חזור לאחוריך, מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, עכ"ל המדרש

וביאר רבנו ני' כוונת הוויכוח הזה כשנקדים לעמוד על ענין וירא והנה איל, ופלא מאוד, אחרי כי כל ענין הקרבת הקרבן הוא נפש תחת נפש עם ההתעוררות לתשובה המגיע מזה לאדם המקריב, מעתה, אין שום תכלית נודע ונראה בהקרבת האיל אחר העקידה שכבר הי' אברהם אבינו מוכן ומזומן עם בנו בכל נפשו, זה לעקוד וזה להיעקד, וכבר הי' בם ביתר שאת, זה ההרגש הקודש, המתהווה באדם זולתם ע"י ההקרבה והי' לבאר, כאשר נתבונן כי א"א ע"י מעשה העקידה זיכך וטיהר את מקור מחצבתו והטביע בזרעו עד סוף כל הדורות, עד שנהי' להם כטבע ממש, לעמוד כעמוד ברזל נגד הרוצים להדיחם מאמונת ד' עד כי גם קלי הדעת מבני עמנו לא חדלו מלמסור נפשם ולעלות עלי מוקדה גם נשים וטף פשטו צוארם בשביל קדושת השם ולא המרו דתם. וכשרון הרגש קודש הזה, בא להם מדור דור ויסודת במעשה העקידה, אולם עיקר הנסיון אינו במעשה העקידה בעצמה, כי כבר נשלך א"א לכבשן האש ולא סיפרה התורה מגודל קדושתו בזה, אכן קדושתו הנפלאה וצדקתו נראה, מאשר לא הרהר אחר מדותיו יתברך אף שהי' לו מקום להרהר ולהקשות סתירה עצומה שאין עלי' תשובה, וזאת היא תמימות נפלאה שלא יוטבע בנפש האדם כי אם בסיגול מעשים טובים הרבה מאוד, ולהיות נקי מכל שמץ וחלאה, כאשר באמת היה אברהם אבינו, אולם על כל או"א מישראל מוטל, שלא להסתפק באשר יודע בעצמו שיעמוד בנסיון למסור נפשו לעת הצורך, כי אם עיקר השתדלותו יהי' לקדש עצמו כל ימי חייו בעבודתו ביראת ד'

מעתה מובן הויכוח הטיב נכון כי אברהם אבינו ביקש מהקב"ה שיסלח הקב"ה לדורות הבאים בשביל מדה זאת הבאה להם לסיבת מעשה העקידה, אשר יהיו מוכנים למסור נפשם, ועל זה השיבו השם יתברך אתה אמרת את שלך וכו' אלא כשיהיו תוקעין לפני בשופר של זה, ותמה א"א ומה השופר, מה הוא הענין היותר גבוה, ואיזה זכות נמצא שיהא גדול ממדת מסירת הנפש, א"ל הקב"ה חזור לאחוריך, רצונו בזה, ראה נא מעשיך הטובים ותמידיים מעת היותך עד היום הזה, שזככת עצמך להיות כקרבן ממש, וירא והנה איל כמו הקרבן להיות נקי מכל מום בבחינת הקריבהו נא לפחתך, ואך אז הוא מוכשר ונרצה להקרבה, ועפי"ז י"ל כי מלת "קרן" מורא על עיקר עצם, וכח היוצא לפעולה ונראה (עיין רמב"ן על קרן ואשם) וזהו הכח המוטבע בלב הישראל, למסור נפשו על קדושת השם ומובן בזה מה שאמרו בשעת הגזירה, כתבו לכם על קרן השור וכו' כלומר לעקור חלילה הכח הנפלא והגבורה המוכרח למס"נ, אמנם מלת "שופר" מורה על המעשים טובים התמידיים ע"ש שפרו מעשיכם ולפי האמור הלא על הישראל להשתדל. בהשגת שתיהם, ולכך המליצו רבנן במשנה שהתחלנו (דפסקינין כותיהו) דבעינן תרתי, קרן ושופר כאמור, ובזכות זה ימחלו עונותיהם של ישראל אמן

בבני יששכר מאמר יום תרועה הביא ירושלמי וזה תוארה: א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו