שביבי אש פא

תורתו לקבלה, יען תוכה רצופים גם שבע מצות אשר נתנו להם ועובר עליהם לא במהרה יענש לפי משפטי התורה וחקותיה ואיך יוכלו לנהל בה את העם אשר כבד עליהם פשעם, וזהו שאמרו והשיבו ראשי עם ועם הפקודים עליהם: כל עצמו של אביהם רוצח הוא וכל עצמה של ערוה שלהם הוא. לסטים הוא, כי העם פרוע הוא מאוד אנשי דמים ומרמה ואיך יוכלו לנחותם במשפטים ישרים ונאורים כאלה, והבן

שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך, עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני, חול: ואומר רבנו ני' כי הנה אמרו, כי זבולון ויששכר באו בברית יחד כאיש אחד חברים, זבולון לחוף ימים ישכון לסחור מסחרו בכל עיר רוכלת עמים, ויששכר ישב באהלו ובתורת ה' יהגה יומם ולילה וארוחתו ארוחה תמיד נתנה לו מעם זבולון אחיו ואם אמנם שבטי יה כולם הפיקו לרעב נפשם ויעשו צדקה וחסד בעלותם לראות את פני ה' שמה הביאו עולותיהם וזבחיהם המעשר והתרומה לרוות בם את נפש הכהנים ואביוני אדם ויעניקו אותם מטובם, בכל זאת לא עשו ככה רק בהיותם במקהלות עם בהקבץ כל ישראל יחדיו לעין כל רואה, לא באלה חלק זבולון כי הוא נתן מלחמו לדל וישביעהו מדשן שלחנו גם בהיותו בביתו ואין רואה, לכן גם ה' לא מנע את הטוב מבעליו ויתן לו שכרו מדה כנגד מדה, ואם הוא שלח ידו לאביון בהחבא ופני עניים לא השיב ריקם ממתן בסתר, כן עשה לו גם ה' גנזי מטמונים שפע ימים אשר נחלתו שפרה עליהם היו ג"כ כמכוסים ומסוגרים מעין רואה וידי זרים לא שלטו בהנה כי כל לוקחים בלתי רשותו לא הצליח בהן, כאשר אמרו (מגילה ו' ע"א) אמר זבולון לפני הקב"ה מי מודיענו על חלזון וטמוני חול לתת לו דמים א"ל כל הנוטל ממך בלא דמים אינו רואה סימן ברכה בפרקמטיא שלו, ולכן. לא היה צריך זבולון לעמוד עליהם לשמרם וז"ש שמח זבולון בצאתך כי יוכל להרחיק נדוד באניות סוחר בשמחה וטוב לב ואל יפחד פן ישלחו זרים בעולתה ידיהם לקחת את אשר לו כי תבא מאורה במשלח ידיהם וא"כ כל חפציו המה כסגורים ומסוגרים בסתר יען "ויששכר באוהלך" כי בסתר אהלו החזק ביד יששכר והשביעו מטובו, ומפרש "עמים" המה שבטי ישראל כפירשי "הר יקראו" אם יעלו להשתחות לה' בהר הקודש בירושלים שם יזבחו זבחי צדק' ויתנו מתנות לאביונים "כי שפע ימים יינקו" סובב על זבולון ויששכר כפירש"י, כי שנים אלו באו במסורת הברית זבולן ערך שלחן ליששכר ויאכילהו וישקהו ויששכר למדו תורה ותשויה לכן אלה שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול, והבן

שמח זבולון בצאתיך ויששכר באהליך: ופי' רבנו ני' עפ"י דברי קהלת שמח בחור בילדותיך וכו' ודע כי על כל אלה יביאך אלהים "במשפט" כי בעת שמחה וגיל תמיד יתן אל לבו כי בא יבא העת אשר יביאהו אלהים במשפט על כל אשר יעשה, ובכן יחשוך מחטוא לה' גם בעת הוללות ושמחה, וכאשר אמרו בתלמוד כעין זה, לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר וכו' לא נצחו יזכיר לו יום המיתה וכה יחלץ מצרה ולא יחטא, אולם החכמים לימודי תורה לא באלה יצאו להלחם ולהציל מיד היצה"ר נפשם כי אם יוסיפו אומץ בתורת ה' ובזה יכריעו לארץ את יצרם הרע כאשר אמרו, אם פגע בך מנוול