שביבי אש עט

ישמעו מד"ת בעודם קטנים, תביאם ליראה, לכן אמר למען ישמעו, דברים ככתבן ומזה ילמדו ליראה אף כי לא למדו להבין, ויראה זו תכונן את לבבם להבין בהיותם לאיש ויראו את ה' כל הימים וזהו שכר טוב למביאיהם, וד"ל. סדר האזינו

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי: ואמר רבנו ני' לפ' דרך מליצה עפ"י מה שראה מפרשים "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון" כי אם יערכו השומעים את לבם נכון לה' לשמוע מוסר ודעת מפי המוכיח באשר ילמדו להטיב, אז יתן ה' לו מענה לשון ולשונו תדבר אמרים ישרים מתוקים מדבש ונופש צופים, למען יקח בהם את לב השומעים, אולם אם יבואו רק לשמוע אמריו כי נעמו ולהתענג נפשם במדברו הנאוה דברי טעם ושכל המשמחות לב, אבל לבם בל עמם ולא יחפוצו לשמוע תוכחת מוסר להטיב דרכם, אז לא יתן ה' לו לשון לימודים למען לא ישיגו אלה את תאות לבם להתעלס בלקחו הנעים, וגם למען לא יגדל עונם מנשוא כי מאסו במוסר השכל, וכן אמר ישעיהו החוזה "יען נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני" כי נגשו אליו להאזין את מדברותיו הנעימים ולשמוע חזיונותיו הנשגבים, אבל "לבם רחק ממני", ולא סרו למשמעתו לכן "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" למען לא ימלא מבוקשם

, והנה אות הה"א בתיבת ואדברה נוספת היא ליפות הלשון כידוע למדקדקים, ומשה הלא היה כבד פה וכבד לשון מתולדתו ולשונו לשון עלגים לא תנעם לאוזן השומעת, אבל אם ה' שם לו דבריו בפיו והשכינה מדברת מתוך גרונו אז דבר אמרי שפר ולשון לימודים כאשר אמרו עליו במדר' "מרפא לשון עץ חיים" עיין במדרשים פ' דברים וז"ש האזינו השמים" אם הנגשים לפני המוכיח, בשמים דרכם, כי חפצם לסור מרע ולהיטיב דרכם וזה נקרא האזנה כי יאזין לדבריו לעשותם אז: "ואדברה" בשפה ברה כלילת יופי כאשר תורה הה"א ע"ז. או שהה"א תורה על השכינה המדברת מתוך גרונו, אבל אם "ותשמע הארץ" אם יבואו למלא תאות לבבם חלק החומר לשמע דברים נואמי נאום לשון חלקות והיא תקרא שמיעה ולא האזנה, אז "אמר,י פי' יהיו דברי אמרי פי כי אני כבד פה וערל שפה, והבן

יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב: עיין מש"כ בשם רבנו כי' בפ' דברים, כי המוכיח בעם אשר יורה על מה שכתוב בתורה ואינו מוכיח בדברי עצמו חן ימצא בעיני השומעים אף אם ידבר אליהם קשות לא כן אם יאמר דברי עצמו אשר בדא מלבו אז יזהר לדבר רכות אמרי נועם לקחת את לב שומעיהם, וז"ש מיערוף כמטר' ר"ל כי יוכל לדבר קשות כמטר היורד בכח אלקחי' אם דברי המוסר לקוחים המה ממקום קודש מעיני התורה, אבל תזל כטל' בנחת ובלאו אאמרתי' אם המה אמרי עצמו

, כלל שנ כי אם מדבר במקהלות לכל העם הנמצאים שם יוכל לדבר קשות, אבל אם מגמת פניו אל איש אחד אז יבחור לשון ערומים בנחת דרך רמז למען לא יבוש ולא יכלם האיש הזה אשר עליו ישא מדברותיו ועיין רש"י שפי' שעירים, הוא לשון רוח סערה, ורביבים המה טיפי מטר,