שביבי אש עז

יתאנף ה' להשמידם או לנגוע בהם לרעה, בכפרו בעד חטאתם להתפלל בעדם עד אשר ישיב ה' את חרון אפו מעליהם וינחם על הרעה אשר דבר לעשות להם, כאשר עשה משה רועה ישראל כי בכל עת אשר חרה אף ה' בהם להכותם חרם ולהאבידם, עת נאצו תפארת עזמו וילכו עמו קרי ויאמר להרג אותם במדבר ולכלותם, התיצב כמליץ בינותם ויחל את פני ה' כי יסלח לעונם להשיב מחשבתו הרעה מעליהם. השנית היא: לנחותם את הדרך אשר ילכו בו ולהוכיח תמיד דרכם על פניהם לישר אורחותם ליראה את ה' ולאהבה אותו, ועל שני הדברים האלה הזהיר יתרו את משה באמרו אליו: היה אתה לעם מול האלהים, ופי' רש"י שליח ומליץ בינותם למקום, כי יתפלל בעדם וירבה תחינה לפני ה' וידבר עליהם טובות, ואף גם זאת: והזהרת אתהן את החקים ואת התורות והודעת להם אתה דרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון

אמנם כאשר נתבונן בשתי העבודות האלה נראה כי מקבילות המה אשה אל אחותה וכאשר תגביה האחת לעוף מעלה מעלה, כן תסגיר השנית כנפיה ותרד אחורנית, כי הנה האיש המרומם בתור אדם המעלה ויעל בסולם העולה בית אל גבוה מאוד לשום בין כוכבים קנו, הוא יוכל להרהיב בנפשו עוז לגשת לפני ה' לעצור בעד חרון אפו, וכאשר תרום נפשו ותתנשא אל ה' כן יוסף אומץ, ועוז והדר ישוה עליו להתיצב כקיר ברזל מבדיל לבל ישפוך ה' עליהם חמתו, אולם לעומת זה דבריו לא יקחו את לב השומעים ולא ישמעו לתוכחתו, ואת דרכו לא יאלפו באמרם מה לו ולנו הלא נעלה הוא מאתנו מאוד, כי המוכיח בשער ומטיף לעם לא יכו דבריהם שורש בלב ההמון רק אם המה אנשים לפי ערכם מעורב בדעת עם הבריות (פאפולער) לדעת מה הדור הזה שואל מהם ויוכיחו אותם כיאות להם, כאשר נראה כי בעת עלה משה למרום לקחת את שני לוחות הברית מיד ה' אמר לו לך רד כי שחת עמך ודרשו: רד מגדולתך כי ידכה ישח וישפיל נפשו להיות קרוב להם ואז יהיה לאל ידו לנהל אותם במעגלי יושר ובדרך צדקה, יען באותה מעלה נשאה אשר עמד בה אז, לא היה ביכלתו להשיבם מדרכם כי לא ישמעו לו ולא יתנו אוזן קשבת לדבריו. אולם לעמוד בפרץ לחלות ולחנן את פני ה' כי ירף מאף ויעזב חימה במה נחשב הוא האיש אשר נפשו לא חיה והיה כאחד העם ומה צדקה יש לו לזעוק את פני ה'

והנה משה התאמץ מאוד בכל כחו לעבוד שני עבודות האלה בכל לב כי כאשר ירד שנית מן ההר וקרן עור פניו כי שם נגלו אליו אלהים הוא הדעת ויגדל מאוד, נתן על פניו מסוה והסתיר פניו מן העם למען לא יבינו מה נפלאו דרכיו, וישמעו מוסר דבריו ובבואו לפני ה' לבקש מלפניו ולהתחנן לו על עמו הסיר את המסוה ונגלה כבודו כליל בהודו והדרו ולמענו האריך ה' את אפו להם, אכן באחרית ימיו האלה גדל מאוד וכבר עלה לאב שיאו וראשו לשמים הגיע ויחסר רק מעט מאלהים; ולא יכל עוד להצפין גאונו וגדלו בפני העם כי כל עיין שזפתו וכל רואהו הכירו את תפארת גדולתו כי רבה היא, ולא היה לאל ידו לעצור בעמו וללמוד תועים בינה כי לא נשמע קולו עוד ולכן הגיע קצו קץ כל בשר ותפנה שמשו לערוב ויהושע משרתו החל רוח ה' לפעמו ותזרח לו השמש. והנה אמרו במד"ת על "הן עם לבדד ישכון"