שביבי אש עד

בתלמוד איזה היא עבודה שהוא בלב הוי אומר זו תפילה, ככה מפרש את הקרא: "היום הזה" ר"ל בזמן שביהמ"ק קיים ה"א מצוך לעשות את החקים והמשפטים האלה" ר"ל בכורים ומצות מעשרות כמפורש למעלה בפרשה, אבל יבא ויגיע העת אשר "ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך כי תשיג חפצך במצות אלו ע"י לבבך ונפשך זו תפלה, והוא עפי' אמרם במדרש על המקרא של מעלה השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך וכו': בא וראה כמה גדולים מוציאי מעשרות שכל השקפה שבמקרא לרע וכאן לטובה, ואינו זז משם עד שהבטיחוהו: כן תזכה להביא לשנה הבאה, וכן הביא רש"י בשם הספרי השקיפה ממעון קדשך: עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך לעשות שאמרת אם בחקתי תלכו ונתתי וכו' ע"כ מזה יוצא מפורש כי אלה אשר הוליכו את הבכורים לא בבכי יבואו ולא בתחנונים ידברו כרש לשאול מתנת חנם רק ביקשו את המגיע להם במשפט והיא ע"ד אמרם על בחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים: כי אסור לנסות את ה' זולתי במעשרות, ולכן יפה אמר היום הזה תוכל לבקש במשפט את חלקך בלי תחנונים, אבל משה ראה שביהמ"ק עתיד ליחרב ובכורים עתידין לפסוק וא"כ לא יוכלו עוד לבקש חלקם ביד רמה לכן עמד ותיקן להם שיתפללו ג' פעמים ביום כעני השואל ומתחנן בפתח הבית ולא כמוציאי המעשרות אשר המה לא חלו לאל שיתן להם מתנת חנם רק אמרו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכו', ודו"ק

ארור שוכב עם כל בהמה עיין בתלמוד (פסחים מ"ט ע"ב) שדרשו הנושא בת ע"ה עליו הכתיב אומר ארור שוכב עם כל בהמה ויש לראות מה רמז מצאו פה לדרוש ככה, ונראה לרבנו ני' כי רק בעילת האדם תקרא שכיבה בבואו אל אשתו פנים אל פנים, אולם תשמיש בהמה תקרא הרבעה כמובן ואיך יאמר ארור "שוכב" עם כל בהמה לכן דרשו כי נאמר על בת ע"ה אשר המה דומין לבהמה, אבל שם שכיבה יפול עליה ובזה נבין היטב ג"כ מדוע העמיד זאת בתוך אצל שאר עריות בין שוכב עם אשת אביו ובין שוכב עם אחותו, וד"ל

והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש וכו' והקשו (מגילה דף י') והא אין הקב"ה שש במפלתן של רשעים ותי' הוא אינו שש, אבל אחרים משיש, יען ישוש לא נאמר רק ישיש עיי"ש, אכן הלא נמצא עוד "כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח" וגם שם לא נאמר ישוש ושם לא נוכל לפרש ולומר: משיש אחרים, והרבה פעמים נמצא פעלים מדברים בלשון הפעיל וחוזר על עצמו כידוע, ולולא דברי חמז"ל היה נראה לרבנו ני' לישב קושיתם כי במפלתן של רשעי אוה"ע פריצי הגוים אינו שש יען מפלתן שלמה כלה ונחרצה כאמור "משגיא לגוים ויאבדם" כי יורידם לבאר שחת ולא יחיו עוד לנצח ועד עולם לא יראו אור, לכן לא ישיש ה' על אבדן מעשי ידיו אלה, אבל בני ישראל אשר עליהם נאמר נפלה ולא תוסיף, קום בתולת ישראל ונאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים לכלותם כי לא יחפוץ ה' לעשותם כלה, וכל הרעה אשר דבר ה' לעשות לעמו היא רק להשיבם מדרכם ככתוב שובו וחיו בית ישראל והנה להלכה נקטינן כי מקלקל ע"מ לתתן וסותר ע"מ לבנות בשבת חייב יען הכל הולך