שביבי אש עג

גוו וע"ז אר"י אם לא היתה האם ראויה לאב אינו נעשה בן סורר ומורה, כי לא יחרץ משפטו כבן סו"מ אך אם אביו ואמו דרך אחד להם בכל דעותיהם וידריכוהו בדרך אחד ובאופן אחד ואם בזאת לא יוסר ולא ישמע אליהם אז אחת דתו לדונו במשפט הנכון לו, וד"ל

כי יקרא קן צפור: במ"ר זש"ה מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים, ונ' לרבנו ני' לפר' כי הנה לשלוח הקן ולכיבוד או"א שכר אחד להם יען בשניהם הוא אומר למען ייטב לך והארכת ימים, וכבר האריך בזה במד' באמרו אורח חיים פן תפלס כי כיבוד או"א הוא מן המצות הגדולות והחמורות ושלוח הקן הוא מן הקלות שבקלות כי אין בו חסרון כיס ולא איבוד זמן יען אמר כי יקרא פרט למזומן. והוא פלא איך יהיה שכרן אחד, אולם הענין כן הוא, כי אם נעבוד את ה' בעבור השכר ע"מ לקבל פרס כעבד העובד את אדוניו אז נאכל פרי מעללינו איש איש כפי עבודתו אשר עבד לרב ירבה שכרו ולמעט ימעט, אבל אם נעבדהו כאשר ישרת הבן את האב אשר כל מגמתו לכבד את אביו ולמלא אחרי דבריו וכה נעשה גם אנחנו כי יהיה חפצנו ומגמתנו לעבוד את ה' בשמחה וטוב לבב בלתי אם על השכר עינינו אז שכר אחד לכלנו אחד המרבה ואחד הממעיט, כאשר נראה כי האב ביום הנחילו את בניו לא יחלק בין הבנים להרבות נחלת הבן אשר היה לאל ידו לכבדו ביתר שאת ולהמעיט נחלת הבן אשר גם הוא עשה כדי יכלתו, אבל רק מעט מזעיר. וז"ש במדר' "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים" ר"ל מזה שהשוה פה שכר מצות שלוח הקן למצות כיבוד או"א מזה נראה כי ראש דבר הוא כוונת הלב והוא העיקר לכוון לבו לשמים כי ממנו תוצאות חיים ארוכים האמורים פה

, ובזה יש לפר' את מאמר הגמר' סוף חולין, הרי שאמר לו אביו להביא גוזלות ועלה לגג ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן אריכת ימיו של זה, והשיב דלמא מהרהר בע"ז הוי, הכוונה כי לא עשה שני מצות אלה לשם ה' לעשות לו נחת רוח רק בעבור השכר, וזה נקרא דרך משל "ע"ז" כי אין עבודתו לשם ה' רק הוא עובד את עצמו, ואם אמנם ה' יתן שכר טוב אף לאלה אשר יעבדוהו ע"מ לקבל פרס בכל זאת אריכת ימים האמורים פה לא נאמרו רק לעובד מאהבה

, עי"ל כי הנה אמרו האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, ומסתמא גם בכל מצות שכליות כמו כיבוד או"א משתקין אותו וע"ז אמר דלמא מהרהר בע"ז הוה ואמר בלבו כי מצות אלו המה מפאת רחמים ולכן לא הגינו בעדו מליפול, ואפשר שזהו ג"כ כוונת המדרש מכל משמר נצור לבך שאל יהרהר בלבו לומר שמצות ה' המה מפאת רחמים, ודו"ק. סדר כי תבא

היום הזה ה"א מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך: במד"ר זש"ה "בואו נשתחוה וכו' אלא שראה משה שביהמ"ק עתיד ליחרב ובכורים עתידין לפסוק עמד ותיקן להם שיהיו מתפללים ג"פ ביום, ונראה לרבינו ני' כי יפה דורש ממקרא זה כי התפילה באה תחת הבכורים, יען התפילה נקראה עבודה בלב, כאמרם