שביבי אש סט

בשררות לבי הלא לא תאונה אלי רעה, אבל אז יעשן אף ה' באיש ההוא אך בו לבדו ורבצה בו כל האלה, ועיין למעלה, וז"ש "שמעו ואל תגבהו" כי לא ידבר גבוהות בגאוה ובוז כי אליו לא יגיע העונש הכללי יען בשביל אחד ששינה לא ישתנו תהלוכות האומה "כי תועבת ה' כל גבה לב" האומר אני ואפסי וכל העולם לא נברא רק בגללי ומה לי בשאת ושבר אשר ברבות החוטאים יסובב לכלל האומה. כי אז יעשן אף ה' באיש ההוא, ודו"ק

אחרי ה"א תלכו ואותו תראו ואת מצותיו תשמורו ובקלו תשמעו: רש"י, ואת מצותיו תשמרו זה תורת משה (ספרי) עכ"ל, והנה בספרי דורש אחרי ה"א תלכו: זו מ"ע, ואת מצותיו תשמרו זו מצות ל"ת, ורש"י כללם כולם יחד באמרו זה תורת משה וסובב גם למעלה שאמר אחרי ה"א תלכו, או כי נאמר אשר רש"י מפרש אחרי ה"א תלכו להזהיר על ע"ז אפי' הוא הוראת שעה ולעומת הנביא אשר מדבר ממנו למעלה אפי' הוא נביא מוחזק מקרב אחיך לא תשמע אליו ללכת אחרי אלהים אחרים אפי' בזמן מיוחד להוראת שעה (כמבואר בגמ') ורק אחרי ה"א תלכו לעולם ובו תדבקון ואת מצותיו תשמורו ולא תתורו אחרי הנביא אשר יבקש לעקור מכל וכל אף אחת ממצות ה', ולכן אמר תשמרו יען בשאר מצות זולתי ע"ז נשמעין לו בהוראת שעה, אבל לא לעקור אותה ולבטלה מכל וכל. כי תשמרו משמע כי עכ"פ תהיה למשמרת לדורות אפי' אם יטו מאחת מהנה לפי שעה כי יבא עת לעשות לה' ויפירו אותה עפ"י נביא, כאשר אמר אח"כ "ובקולו תשמעו", והבן

לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי: הנה בתלמוד (חולין י"ג) נחלקו ר"י ור"ע לפלגות דעותיהם על דעת ר"י נאסר להם בשר תאוה במדבר, ועל דעת ר"ע אף בשר נחירה היה מותר להם והלכה כר"ע, אבל לדברי שניהם בשר נבלה היה אסור להם שם, יען נחירה בסימנין בעינן כמש"כ התוס' בחולין בכמה מקומות (ועיין מש"כ רבנו כי' בזה בחלק השמעתתא) וא"כ יקשה למה לא צוה על נבלה רק פה במשנה תורה ובארבעה ספרים הראשונים לא זכר מזה מאומה ל ואם אמנם ישנם עוד כמה מצות אשר לא נשנו רק במשנה תורה, אולם הלא כבר כתב הרמב"ן פה בראש הספר כי אולי באמת לא נהגו אלה במדבר, כמו יבום וגירושין ומוציא ש"ר ועדים זוממין, או באשר אינם מתמידות לא נתפרשו עד כה, אבל נבלה שנהג גם במדבר ושכיחא טובא יפלא מדוע לא הוזכר עד כה, ומה גם כי איסור טריפה כתוב הדר בספר שלישי, ונבלה וטרפה הלא ענין אחד להם עד שמצטרפין זה עם זה חצי זית נבלה וחצי זית טרפה, וא"כ למה לא הזכיר נבלה רק במש"ת ולא עוד אלא ממה שאמר "לגר אשר בשעריך תתננה" מזה נראה כי מדבר לאחר ביאתם לארץ כי במדבר לא היה להם שערים ולא גר תושב, ואומר רבנו ני' כי מזה יש ראיה ברורה ונכונה ללשון שני ברש"י (חולין צ"ב ע"ב) כי בהמה שמתה מאליה אסורה גם לב"נ, ולכן במדבר לא אסר להם נבלה כי לא משכחת לה, יען בשר נחירה לא תקרא נבלה ומותרת להם, ומתה מאליה הלא גם לב"נ נאסרה ולמה יאסרוה בפרטית, ואך אחרי אשר יבואו לארץ נצטוו על השחיטה וחמשה הלכותיה וא"כ מצינו נבלה חדשה והיא בשר נחירה ופסולי שחיטה, ועל נבלה זו