שביבי אש סא

להיטיב אלא עוד "וצרו אתכם", ידיחו אתכם מדרך הטוב תחת למד אתכם כאמור, ואם תאמר, מאין אלמד לתעב ולמאוס ברע ע"ז אמר במד' מלפנו מבהמות שדי ומעוף השמים תחכמנו מהם תלמוד למאוס ברע ובחור בטוב, וד"ל

צו את ב"י ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת: הנה בתוס' (ברכות כ' ע"ב ד"ה נשים) כתבו כי הלוים והכהנים לא לקחו חלק בארץ, וכבר הקשה לרבנו ני' חכם אחד הלא מפורש יוצא פה כי הלוים לקחו ערים ומנגרשיהם ואלפים אמה מחוץ לעיר? והשיב לו רבנו ני' כי פה צוה לישראל שיתנו המה מנחלתם ערים ללוים אבל בני ישראל ירשו כל הארץ כולה ורק מאחוזתם יתנו ללוים ולכן לא היה להם נשיא להנחיל אותם את עריהם כאשר היה לשאר השבטים, וזה פשוט

וישב בא עד מות הכהן הגדול: רש"י, ד"א לפי שהיה לכ"ג להתפלל שלא תארע תקלה לישראל בימיו, וא"כ הוא, גם הכ"ג נענש עמו באשר הרוצח יתפלל על מיתתו כי אז ילך וישוב לביתו ובזה מצאנו טעם נכון על אמרם (מתני' ריש מכות) עדי גלות שהזמו לוקין ואינן גולין, ויליף זאת שם בגמ' מקרא או מסברת קו"ח עיי"ש, ולפי האמור לא נוכל לחייבם גלות עד מות הכ"ג דאם הם חטאו והעידו שקר כ"ג מה חטא הלא לא אירע תקלה ולא נהרג שום אדם ולמה יתפללו אלה על מיתתו, וגם זאת לא נוכל להגלותם סתם ולא נתלה גלותם בחיי הכ"ג כי אין זה כאשר זמם לעשות, ודו"ק. ספר דברים סדר דברים

אלה הדברים אשר דבר משה: במד"ר עד שלא זכה משה בתורה כתיב ביה לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים מנין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דבר משה ויש לשאול הלא כל ישראל נתרפאו במ"ת ומה רבותא איכא במשה ל ואומר רבנו ני' לפרש כי הנה משה רבנו ע"ה לא רצה להיות קצין עם לנהוג את בני ישראל בהיותו עניו מאוד ולא מלאו לבו להיותו מוכיח בשער ולכן אמר לא איש דברים אנכי כי אשא מדברותי לדבר קשות במקהלות להגיד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, אולם אחרי אשר קבל את התורה היה יכול להוכיחם לבל יפגע בכבודם באמרו להם כה וכה כתוב בתורה את זה תעשו ואת זה לא תעשו, כאשר אמרו בתלמוד "הרי שהיה רבו או אביו עובר על ד"ת" ולא יתכן לו להוכיחם על פניהם, "אומר כך למדתני רבנו או, אבא כך כתוב בתורה" ובזה לא יחלל כבודם וכן משה טרם קבל את התורה משפטיה וחוקותיה לא היה יכול להוכיחם רק בדברי עצמו והוא היה עניו מאד לכן אמר לא