שביבי אש נח

כי חלל קודש ובעל בת אל נכר לעיני השמש ואין מעצור לרוחו בראותו את הנבלה הגדולה מלעשותו כלה ונחרצה, אולם האיש אשר יוכל למשול ברוחו עד אשר ישאל את פי החכמים יודעי דת ודין לא איש קנא הוא ולא לאל יריב, לכן אין מורין, וזאת טענו השבטים ושפכו עליו בוז וקלון באמרם הראיתם בן פוטי זה אשר ערום יצא מבטן בת אל נכר איך יתעורר הוא לקנא קנאת ה' אלהי ישראל עד אשר לא יוכל לעמוד על נפשו והרג נשיא ישראל, אין זה כי אם רמות רוחא יתירא דאית ביה, לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרן קדוש ה' והוא שעמדה לו לנקום את נקמת ה' ברוח משפט וברוח בער

, ומה מאוד נבין בזה דברי המדרש שאמר על לכן אמור הנני נותן וכו'", "בדין הוא שיטל שכרו" ולפי האמור דברי המדר' המה ככסף צרוף כי הנה אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי לא יתן ה' שכר עושי טוב פה בשפלה למען לא יסגור את הדרך לעושי רע כי באם פועל אדם ישולם לו בארץ מגוריו הלא אז הבחירה אשר ביד האדם לעשות כחפצו בטלה, יען אז מי זה אשר לא ימהר יחישה מעשהו לעשות את כל מצות ה' הלא שכיר הוא בא בשכרו ופעולתו לפניו, אולם בזאת המצוה כי יקנא איש לאלהיו אשר לא יוכל לעשותה בעבור תשלום גמול ומתן שכר הלא אז נפש הוא חובל וכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וחלף שכרו חמסו עד קדקדו ירד ואל נקמות ינקום את דמו, ואך האיש אשר באמת ובתוס' לב יקנא לה' וחמתו כאש צרבת על חילול שם כבודו הוא יוכל לעשותה, לכן בדין הוא שיטל שכרו פה בשפלה כי אין לחוש שכל אחד יעשה ככה למען השכר יען אז הלא רוצח נפש יקרא, ודו"ק

ויקרב משה את משפטן לפני ה' רש"י ז"ל מגמ'. נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו, והנה יש להפליא איזה עטרה נטל הרב אם יאמר לתלמידו שאם יקשה לו דבר מה שיציע לפניו? הלא בזה עדיין לא אמר שבטח ישוב לו ויתיר ספיקו, עוד יל"ד על הא גופא שאמר משה והדבר אשר יקשה מכם וכו' דלא היה צריך הדבר לאמרו מחמת פשיטותו כי פשיטא שמה שיקשה מהם יקריבו לרבן אבל פי' רבנו ני' בשם אביו זצ"ל

, דהנה שם בקרא המדובר מעניין אחר דשם אמר משה "לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון לא תגירו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם וכו' ואם נפרש האי דבר אשר יקשה מכם כפשוטו מה עניין זה אצל לא תכירו פנים ולא תגורו מפני איש, אבל הכוונה הוא אם אתם תרגשו בעצמכם שאתם נוטים לאיזה צד מפני הכרת פנים או מפני מורא אז תמשכו ידיכם מלדון אבל תקריבון אלי ושמעתיו כי אצלי כולם שווין ולא יעשה רושם בלבי לא השנאה ולא האהבה ולא גדלות ולא קטנות של האיש, וע"ז נענש כאן כי בנות צלפחד שחדו אותו בדברם אליו "אבינו מת במדבר ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח" אשר לכאורה דבר זה אין ענינו לכאן, אבל רצו בזה להגיד למשה כי אביהם היה מן אוהבי משה בעת אשר קמו נגדו קרח ועדתו, וכאשר אמרו לו זאת הרגיש משה נטי' בלבו עד שלא היה יכול לדונם והקריב את משפטן לפני ה' וזה שאמרו ז"ל שנענש כאן על