שביבי אש נז

ומבני ישראל ירא כי יעשו אתו אנגרי' בעברם דרך ארצו, וז"ש וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי ואם אמנם לא יעשו אלה גם לו ככה יען כן צוה אותם ה', אולם בכל זאת נוכח לדעת כי קצרה להם המצע מהשתרע בא"י והמה ירשו נחלת גוים גם הלום מעבר לירדן ולכן ויגר מואב מפני העם הוא הערב רב פן יבדלו מבני ישראל להכותו חרם וישבו בארצו "כי רב הוא" ולא יוכלו לשבת יחדיו בארץ הכנעני אבל גם נפל עליו אימתה ופחד מפני ב"י כי יעשו אתו אנגרי' וע"ז אמר "ויקץ מואב מפני ב"י" ולפי פי' רש"י היא מלשון קצתי בחיי, ומקרא קצר הוא כלומר ויקץ מואב בחייו מפני ב"י, ואמר אם אמנם לא אמות כי אחיה: בכל זאת קצתי בחיי חיים שאין בהם פרנסה וכלכלה כי אם יעברו דרך ארצו ויעשו אתו אנגרי' ישדדו רבצו בשברם למו מטה לחם ונכרת אוכל מפימו, ודו"ק

ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא: רשי'. לא תלך עמהם אמר א"כ אקללם במקומי א"ל: לא תאור את העם א"כ אברכם א"ל: אינן צריכין לברכתך עיין בש"ח אבל לא כיון יפה ואומר רבנו ני' כי רש"י הוכיח כן יען לא אמר "ולא" תאור בויו החיבור מזה נראה כי הוא דיבור בפ"ע ועוד כי באם סגר לו הדרך לבלתי הלוך עמהם איך יקללם ולמה אמר לא תאור, לכן פ' רש"י כי בקש לקלל אותם במקומו וע"ז השיב לו לא תאור את העם, יען בלעם בגובה אפו חשב כי לכן לא נתנו ה' להלוך עם האנשים האלה באשר אינם חשובים וספונים לפי כבודו רק עם נכבדים מאלה כאשר אמר מאן ה' לתתי להלוך עמכם הלא לכן שלח שרים רבים ונכבדים מאלה, ולכן כאשר באו מלאכי בלק אליו שנית אמר לו ה' כי גם בראשונה לא חרד על כבודו שלא ילך רק עם שרים ורוזנים אדירי ארץ אך אמר לו שלא ילך לאור את העם, ועיין ברמב"ן מדוע חרה אף ה' כי הולך הוא

, אולם מש"כ רש"י, כי אח"כ אומר א"כ אברכם, יפלא מאוד איך חיש מהר נתהפך בלעם מאויב ומתנקם לאוהב נאמן החפץ בברכתם, וכ' לרבנו ני' כי אולי י"ל עפי"מ שאמרו כי לא ירא מואב לנפשו פן יעשו אתו מלחמה יען ה' צוה אותם אל תצר את מואב ורק אנגרי' היה מותר לשלול שלל ולבוז בז ומזה פחד מאוד, אולם לא זה הדרך לעשות ככה רק אם אין לאנשי המלחמה די מחסורם, ולכן אמר בלעם א"כ אברכם בעושר רב ובתים מלאים כל טוב ואז לא יעשו אנגרי', והבן. סדר פנחס

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן: רש"י לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרון ע"כ. והקושי' מפורסמת כי באם טוב עשה כי קנא לאלהיו מה לי אם הוא בן חורי ארץ או מבני דלת העם הלא קטן וגדול שם הוא, ואם נבלה עשה לשפוך דם נקי חנם הלא עוד יגדל עונו מנשוא אם הוא בן שועים גדולי הייחש? ונ' לרבנו ני' בזה כי הנה הבועל ארמית קנאין פוגעין בו הלכה היא ואין מורין כן, וצריך להבין כי אם הלכה היא יקוב הדין את ההר ולמה אין מורין ואמר רבנו ני' בטעמה דמלתא, כי לא הותר דמו רק לאיש אשר קנאתו לה' כלפיד יבער בראותו