שביבי אש נד

והנה לפ"יז נאמר כי ה' בוחן כליות ולב אשר ידע כי האיש הנעלה הלזה הסגיר להרג נפשו וחיתו נתן למומתים רק להקדיש את שמו לעיני בני ישראל: בטח אסף את רוחו הטהור אליו ויגוע וימת טרם מחצו הלמו אותו באבנים לסקלו למען לא יסבול אותו צדיק מכאוב אכזרי מר ממות סקילה החמורה, וכל הסקילה לא היתה רק למראה עינים למען יראו בני ישראל ולא יזידון עוד, וזהו שאמר אל משה "מות יומת האיש", הגבר הזה המרומם בתור איש המעלה מות יומת תחילה, "רגום" היא כמו לרגום ר"ל באשר יוכלו לרגום אותו באבנים ולא ירגיש בהן, ואח"כ מספר כי כן היה, וירגמו אותו כל העדה אבל וימת כאשר צוה ה' את משה כי הפקיד את רוחו ביד אלהי הרוחות לכל בשר טרם ירגמוהו באבנים, וד"ל סדר קרח

ויקח קרח: במדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה והמדרש הזה אומר דרשוני ונראה לרבנו ני' כי הנה קרח טען כל העדה כלם קדושים קרובים אל ה' ומה להם לכהנים שבט לוי לפסוע בראשי עם להייתם שר ושופט עליהם שלישים על כלו כאשר באמת כן היתה גם דעת משה עת הוציאם לקראת האלהים הר חורבה להיותם כלם כאיש אחד חברים ממלכת כהנים וגוי קדוש ואל ישתרר עליהם כהן נגיד ומצוה, אולם ישראל מיאנו בלימוד ולא רצו לשמוע מפי ה' תורה וחכמה ולכן הקדימו נעשה לנשמע יען רמות לאויל חכמות ויעשו להם מסכה לאמר אלה אלהיך ישראל כי בשיקוציהם נפשם חפיצה מנהיג ההולך לפניהם והמה אחריו כשור אחרי קונהו ועיין למעלה פ' יתרו כי שם האריך רבנו ני' בזה והנה ידוע כי כאשר קרבו אל הר סיני לקבל את התורה פסקה זוהמתן ונעשו חרות ממה"מ אולם כאשר פנו אל האלילים וזהב עשו לבעל חזרה זוהמא לאיתנה ונגזר מיתה לדורות: וע"ז נשא אסף את זמירו אני אמרתי אלהים "אתם" כי אתם כלכם תהיו לכם כאלהים אשר חמדתם שילכו לפניכם ואתם תהיו לכם לראש "אכן" כאשר בחרתם באון ותרפים וחזרה זוהמא: "כאדם תמותון". ובזה כבין מה ענין פרה אדומה לחטאת העגל עד שדרשו תבא אמו ותקנח צואת בנה, כי הנה בחטא העגל אמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם וכבר ביאר זאת רבנו ני' ואמר כי יום פקודה הוא יום המות כאמור ואם פקודת כל אדם יפקד עליהם ואיש איש מבני ישראל כי ימות ויפקד מושבו יתעורר חטא העגל כי הוא הביא מיתה לעולם וזהו אמרו וביום פקדי ופקדתי, וע"כ פרה אדומה המטהרת טומאות מת תכפר עון העגל אשר יפקד ביום מות האדם, והבן כי הדברים עתיקים והנה לעתיד כאשר יתוקן העולם במלכות שדי ואתא הקב"ה ושחט למה"מ אז יתכפר עון העגל כלו לא יזכר ולא יפקד עוד, ובזה נבין את אשר כתבו חכמי חרשים אשר באו בסוד אלוה: כי לעתיד יזכה קרח בדין ויצא לנוגה צדקו ורמזו זאת כי "צדיק כתמר יפרח" סופי תיבות אלו "המה "קרח" ולפי האמור נבין היטב מאוד יען קרח וגם משה רבינו ע"ה טרם חטאו ישראל בעגל שניהם לדבר אחד נתכוונו, וא"כ אז כאשר תמלא כל הארץ דעה ונשגב ה' לבדו יהיו כל ישראל בגרם המעלות לא יתנשאו עליהם לראש שרים ורוזנים ולא ישומו עליהם משטרם והן הן דברי המדרש כי לכן הרהיב קרח בנפשו עוז