שביבי אש נג

וישיתו לבם לחילה ולרב טוב הצפון בה כי אינו דומה שמיעה לראיה כמובן, אבל לא לראות אם יוכלו להוריש את יושב הארץ ולקחת ארצו מידו כי זה היה חסרון אמונה בה' אשר הבטיח אותם להביאם אל הארן. ועפי"ז נבינה היטב את אשמת המרגלים וחטאתם כי כבדה מאוד, באשר המה שנו את טעמם וילכו לתור את הארץ אם יוכלו ב"י ללכוד אותה מיד האמורי ואת היתרון אשר מצאו בה כי עז העם והיא ארץ בריאה אנשיה אנשי שם בגבורים, אותו שמו לחסרון ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ומבלתי יכולת ה' להביא אותם שמה

ומה מאוד ימלצו בזה דברי החכמים אשר אמרו כי קרא משה להושע בן נון יהושע לאמר יה יושיעך מעצת מרגלים, ורבים תמהו מדוע לא התפלל גם בעד כלב? והרבה קולמוסין נשתברו ע"ז, אולם לפי דברי רבנו ני' מבואר על נכון, כי הנה יהושע גם הוא שלח לרגל את הארץ איך יוכלו לכבשה (ועין במלב"ים כי הוכיח מן הכתובים ההבדל בין התרים אשר שלח משה ובין המרגלים חרש אשר שלח יהושע כי התרים ילכו לראות את הארץ אם טובה היא אם רעה והמרגלים יבואו לראות את ערות הארץ המקום אשר משם יוכלו לעלות אליה למלחמה) והנה עליו לא יפלא מה ראה על ככה להכשל בדבר אשר זדו המרגלים, עקב רוח אחרת היתה עמו בזה כי נהג מנהג דרך ארץ, ואם אמנם על האדם להאמין בה' ולשום עליו מבטחו בכל זאת יתהלך בכל דבר לפי דרך כל הארץ ויתנהג לפי חקות הטבע ואל יסמוך על הנס כי למעט בניסא עדיף, ולכן יהושע באשר קרוב היה אל האדמה אשר אמר ה' שלח שמה מרגלים אך למען דעת איך יערוך נגדה מלחמה, אנה יבנה עליה דיק ואנה ישפוך עליה סוללה אבל לא לראות אם יוכלו לכבשה, אולם בעת אשר שלח משה אנשים לתור אותה עוד לא הגיע העת ללכדה, רק חפץ היה לדעת את טוב הארץ, אבל המה תרו ויחפרו אותה אם יהיה ביכלתם לכבשה, בזה הראו כי רפתה אמונתם בה' וכדי בזיון וקצף. ועל זאת התפלל משה על יהושע יה יושעך מעצת מרגלים, כי בעת אשר ישלח הוא אנשי חרש לא יהיה באותה עצה להטיל ספק בהבטחת ה' כאשר עשו המרגלים, רק יחפרו את הדרך הקרוב להם אשר בו יגיעו למטרת חפצם בדרך הטבע, וד"וק

ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו באבנים וכו' וירגמו אותו באבנים וימת כאשר צוה ה' את משה. ויש לדקדק א' למה מות יומת וגם רגום שהוא כפל לשון ומה גם לדברי רש"י שפי' כי ידעו שחייב מיתה אלא שלא ידעו באיזה מיתה לדונו, ועיין בספרי שדורש כפל הלשון, ב' "רגום פי' רשי' כמו זכור, שמור, ותימה מדוע אמר המקור ולא אמר רגום בציוו, ג' אמר וירגמו אותו וימת כאשר צוה ה' והיה לו לומר, וירגמו אותו כאשר צוה ה' וימת, ונראה לרבנו כי' עפ"י דברי המדרש, (הובא בתוס' ב"ב ד' ק"יט ע"ב ד"ה אפילו) אשר יאמר כי מקושש לש"ש נתכוון יען אבותינו במדבר לא השכילו ויאמרו באשר אמר ה' להשמידם במדבר ושמה יפלו פגריהם לא יוסיפו לקום, לא עליהם לשמור ולעשות את חקי האלהים ותורותיו ומה בצע אם יחזיקו אותם, לכן עמד המקושש ועבד עובדא בנפשיה להראות כי דבר אלהים יקום לעולם גם להם ולמשפטיו יעמדו כלם,