שביבי אש מו

ואמרת ב' פעמים גם מלת בעמיו מיותר היא וחכמים דרשוהו למ"מ, כי הנה לפי האמור כי אמרות בו"ד טמאות כל הבוטח בהם יטמא את נפשו וזו טומאה חמורה יותר מטומאת הגוף אשר יטמא בבואו אל אוהל המת, והנה אם יראה האדם את איש בריתו אשר אתמול דבר אתו פא"פ וכיום לקברות יובל לעמק רפאים שוכני עפר, יתן אל לבו לבל יבטח בנדיבים אשר תצא רוחם יגועון ואל עפרם ישובון, אבל אם בעיניו לא יראה ככה לא ישום זאת אל לבו כאשר יאמר החכם מכל, טוב לכת אל בית האבל וכו' באשר הוא סוף כל אדם והחי יתן אל לבו והנה הכהנים אשר אין להם כל חלק ונחלה בארץ ועיניהם צופיות אל קדשי בני ישראל המעשר והתרומה לכלכל את נפשותם עליהם להשמר ביותר לבל יבטחו באדם ולישא פני עשיר, ועתה כאשר צוה אותם ה' כי אל יטמאו למת: וא"כ לא יראו את המות בעיניהם ולא ידעו להזהר מלשום בשר זרועם ויבטחו על משענת קנה הרצוץ ויטמאו יותר באמרות בו"ד טומאה חמורה ויצא שכרם בהפסדם, לכן יאמר "אמור ואמרת" שתי אמירות "לנפש לא יטמא" שלא יבא על כל נפשות מת לטמא את גופו ויותר מזה ישמור את נפשו מלטמאה "בעמיו" לאיש החי עודנו בתוך עמו בבטחו בו, ולכן פתח המדרש פה, במקרא קודש אמרות ה' אמרות טהורות, וד"ל

לא יטמא בעל בעמיו להחלו: ודרשו זו אשתו פסולה שמתחלל על ידה ועיין בא"ע שכתוב כי לולי מדרש החכמים היה אומר כפשוטו שגם לאשתו הכשרה אל יטמא, ומה שאמר למעלה כי אם לשארו הוא כלל ואינו סובב על אשתו, אבל נראה לרבנו ני' כי דרשת החכמים מוכרחת יען אם נאמר כפשוטו כי לאשתו בין כשירה בין פסולה לא יטמא א"כ האי "להחלו" מאי נעביד ביה, ואם נפרשהו כפי' הרמב"ן כי אם יטפל עם מתו יחלל כבודו לעיני העם, יקשה מדוע לא כתב זאת למעלה לנפש לא יטמא בעמיו "להחלו" ולמה כתבו פה אצל בעל, ולא עוד אלא כי אז היה מרויח מלכתוב בעמיו להורות כי למ"מ יוכל לטמא, יען במ"מ שאין לו קוברין לא יתחלל כבודו אם יטפל עמו והיטב נדע כי יוכל לטמא אליו ומצוה עליו לקברו ואפי' למאן דלא דרש טעמא דקרא במקום אשר הטעם מפורש דריש כידוע אלא ודאי כי להחלו לא בא ליתן טעם על איסור טו"מ אך סובב על אשתו הפסולה אשר את בעלה היא מחללת, והבן. סדר בהר

וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו: רש"י זו אונאת ממון ולמטה כתב ולא תונו איש את עמיתו ופי' רש"י כאן הזהיר על אונאת דברים ולכך נאמר ויראת מאלהיך כי הוא יודע דבר המסור ללב, ופלא היא כי על וכי תמכרו ממכר אומר במד"ר הה"ד החיים והמות ביד הלשון וכו' וא"כ הוא מפרשו על אונאת דברים וזה אינו יען הכתוב מדבר ממכר בפועל, אבל כראה לרבנו ני' בכוונת המדרש כי הנה יש לשאול למה אמר וכי תמכרו ממכר והיה לו לומר וכי תמכרו דבר או חפץ יען שם ממכר יבא על החפץ ע"י המכירה ולא יפול עליו שם זה עד שנמכר, ועיין מלבי"ם בכללים שלו, גם יש לשאול למה לא אמר או