שביבי אש מב

דחי' והוציא ספר תהלים מחיקו והראה בו לדעת כי חיים הכתוב פה היא רק רפואה להנצל מצרעת ממארת כי אלין רוכלין היינו עסקיהו לתת סמי מרפא ותעלה למצורעים בזה הודיע לר' ינאי כי כל המקרא הזה מדבר מלה"ר, ובזה גלל כל קושי' והשגה מעל מקרא זה כנ"ל

וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים וכו': רש"י לפי שהנגעים באים על לה"ר שהוא מעשה פטפוטי דברים הוזקקו לטהרתו צפרים וכו', ועץ ארז: לפי שהנגעים באים על גסות הרוח, ושני תולעת ואזב: מה תקנתו ויתרפא ישפיל עצמו כאזב ושני תולעת ע"כ, והנה על רמזים אלו יש לדקדק למה שתי צפרים ולא די באחת לרמז על הפטפוט ולמה האחת נשחטה ואחת משתלחת על פני השדה, גם הרמז אשר בארז המורה על הגאוה והרמז באזב ושני תולעת המורין שישפיל את עצמו אינן דומין לרמז אשר בצפרים כי המה מורין על חטאיו אשר חטא ואלו מורין על החטא ועל התיקון

, לכן נראה לרבנו ני' לישב רמזים אלו על מכונם כי הנה הבעל לה"ר הוא האיש אשר גאה גאה האומר אני ואפסי ורואה כל נגעי אדם חוץ מנגעי עצמו ובשוט לשון יגזר על ימין ועל שמאל לתת דופי בכל איש זו נגע רעה וידוע חולי, אולם גם האיש העניו מאוד ושפל רוח עד דכא העוצם עיניו מראות ברע אשר יעשה עמיתו, לא טוב הוא עושה, באשר ימנע מלהוכיח את עמיתו להשיבו מדרכו ונחבא הוא אל הכלים ולא יעמוד בפרץ לריב את ריב ה' ממהרסי ומחריבי הדת, וע"ז דרשו בתלמוד, "האומנם אלם". מה אומנתו של אדם בעוה"ז יעשה עצמו כאלם, יכול אף בד"ת כן ת"ל "צדק תדברון", ואם אמנם טוב לו לאדם להיות כאלם לא יפתח פיו לדבר סרה בבני אדם ולתת בהם מגרעות, בכל זאת "צדק" להוכיח בצדק ובמישור לעושה עולה בזה "תדברון" בקול ענות גבורה להשיבם מדרכם, והנה המצורע גבה עינים ורחב לבב אשר לשונו תהלך בארץ לדבר תועה, אם יבואו לרפאות משובתו ולהציגו על דרך טוב ראשונה ידריכוהו בדרך ענוים להיות שפל רוח ואל ישא עוד מרום עיניו, אבל לעומת זה יאלפוהו דעת שאל ינוס עד קצה האחרון, כי עת לכל חפץ לצאת ביד רמה נגד עושי רע ואז יגבה לבו בדרכי ה' ללחום בזרוע נטויה, וזאת מרמזין לו בשתי צפרים חיות כי את האחת ישחטו להורות כי חלק הדיבור המגיע לעברה יעשה אתו כלה ואת הצפור החיה ישלחו על פני השדה להורות כי ישלח דברו על פני חוצות וישמיע במרום קולו כי יבא עת לעשות לה'. וככה מורין לו בעץ ארז ואזב ושני תולעת כי לפעמים תהיה כגובה ארזים גבהו ובמרום ימריא, ולפעמים תדכא לעפר נפשו כאזב ותולעת, והבן. סדר אחרי

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני ב"א בקרבתם לפני ה' וימותו במד"ר, ר"ש פתח הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע וכו' לצדיק אלו בני אדם דכתיב בהון בשלום ובמישור, ולרשע זה עדת קורח דכתיב סורו נא אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופין, ואלו נכנסו להקריב שלא במחלקת ויצאו שרופין, ע"כ ואומר רבנו ני' כי ר"ש רצה בזה לפרש דברי קהלת כי חלילה לו לומר כי מקרה אחד יקרה את כלם