שביבי אש מא

יתוש קדמך כי אם יזכה האדם את ארחו אומרים לו כי הוא הנעלה מכל הנבראים באשר נוצר בסוף וחומרו טוב ויפה מחומר אשר נבראו המה אולם אם לא זכה והלך אחרי שרירות לבו אומרים לו ראה כי אפי' יתוש קדמך ואף אותה ברא אלהים טרם חוללת להחליש את כח האדמה אשר ממנה נוצרת וכל זאת לא הועיל לך, כי תלך אחר יצרך הרע

ומה נמלצו לחיך את אשר פירש בזה רבנו ני' את נוסח הברכה אשר אומרים על המילה, אשר קדש ידיד מבטן וכו', כי לפי האמור תנאי הראשון שיהיה זרעו זרע קודש הוא מזונו אשר יאכל, ונוסף לזה עליו לשמור חוק נדות האמור פה בפ' זו, ובכל זאת ביום השמיני ימול בשר ערלתו, להסיר ערלת המעור להחליש התאוה, כאשר כתב הרמב"ם, וזהו שאומרים בברכה! "אשר קדש ידיד מבטן" סובב על המזון אשר בו ימלא את בטנו ויקדש את הילד הזה במצות הבטן, ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר ואחרי כן חוק בשארו שס' הוא חק נדות, כי חוק וזמן נתן לאשה להיות לה אורח כנשים "ושאר" היא האשה כאשר אמרו כי אם לשארו זו אשתו, ואחר כל אלה וצאצאיו חתם באות ברית קודש" כי נחוץ עוד לכרות את ערלת בשרו להחליש התאוה, וד"ל. סדר מצורע

זאת תהיה תורת המצורע: במדרש, הה"ד מי האיש החפץ חיים וכו', מעשה ברוכל אחד וכו' עיין במדר' עד אמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא ץ פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא האי רוכל, עיי"ש, וההרגש מבואר מה לא ידע ר' ינאי במקרא זה ומה ידע יותר אחרי אשר הראהו לו הרוכל, וכבר דשו בו רבים, והנה רבנו ני' גם הוא חלקו אמרה נפשו, כי הנה יפלא מאוד למקרא זה החפץ לתת חיים לכל אשר יחפוץ במחיר מעט מאמרו "כצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה", הלא מצער היא ותחי נפשו באלה, ואח"כ לוקח ממנו את כל אשר יש לו כי אמר! "סור מרע" לשמור את כל מצות ה' אשר לא תעשינה, "ועשה טוב" לקיים את כל מ"ע, וא"כ היא כי לא ישיג ארחות חיים רק אם ישמור לעשות את כל התורה מדוע פתח באחת מהנה נצור לשונך מרע? אולם אם נאמר כי חיים האמור פה הכוונה שלא יהיה מצורע החשוב כמת ובא להזהיר על לה"ר אשר עליה ילקה בצרעת, כאשר יאמרו דורשי רשומות מצורע "מוציא רע" אז נוכל לומר כי כל המקרא הזה מדבר מלה"ר וילמד לאדם דעה איכה יוכל להציל ממנה את נפשו והיא עפ"י מאמר המדרש כי לשון הרע הורגת שלשה הלא המה המדבר סרה ברעהו בפועל, מי שנותן אוזן קשבת לשמוע והשלישי הוא אותו אשר הלה"ר מדובר בו כי מעשיו הטו אלה לדבר עליו סרה, וע"ז נשא המשורר את שירו ויאמר, מי האיש החפץ חיים ר"ל שלא תהיה בו נגע צרעת! "נצור לשונך מרע" זה הכלל ואח"כ מפרש בפרט, "ושפתיך מדבר מרמה" שאל ידבר לה"ר בפועל, "סור מרע" שירחיק דרכו מבעלי לשון ולא ישמע מהם הרע אשר ידברו, אולם עוד לא הציל את נפשו גם בזה, רק "ועשה טוב" כי יעשה הישר והטוב בעיני אלהים ואדם למען לא יתן יד לפושעים לדבר עליו לה"ר. והנה רוכל זה באשר כרוזא כריז מאן בעי סמי