שביבי אש מ

פה בחטאת אהרן נהפוך היא כי בעבור אשר שגג בהוראה בא לכלל כעס? ועיין בספרא כי שם באמת יש חולק אחד בסברה זו ואומר מי גרם לו שיקצוף לפי שטעה ולרבנו ני' ניח' ליה יען כן משפט איש תבונה חכם לב כי אינו נבהל להשיב ואינו מוציא דבר אשר מפיו טרם יפלסו במאזני צדק אם כן הוא או לא ואם יעלה במחשבתו דבר אשר לא כן הוא בטח יבא על האמת עד אשר לא יוציאו בשפתיו ובעלי המחקר יחלקו כל מחשבה אשר תצא מכח אל הפועל לארבעה חלקים מחשבה פשוטה ההתבוננות ההסכמה ואח"כ הדיבור או המעשה וא"כ משה כאשר נפלה מדעתו מחשבה הפשוטה מיד נתמלא חימה ולכן ההתבוננות וההסכמה היו ג"כ בטעות ויפה אמר כי מכלל כעס בא לכלל הסכמת הטעות ודו"ק. סדר תזריע

אשה כי תזריע: רש"י א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במע"ב כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף ע"כ, ואמר רבנו ני' בהקדם מה ששמע בשם הגאון מוה"ר שלמה קוועטש ז"ל לפרש דברי רש"י על ויאמר אלהים תדשא הארץ וכו' עץ פרי עושה פרי: שכתב וז"ל שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי לפיכך כשנתקלל האדם על עונו נתקללא היא עמו, שנ' ארורה האדמה בעבורך: ופי' הוא ז"ל כי לכן ברא ה' ארץ ומלואה טרם ברא את האדם בעבור אשר ירפה כח האדמה אשר ממנה לוקח האדם בתתה את כחה בעץ השדה וברמש הארץ ולא תוסיף תת כחה כח החומר באדם למען לא תכבד עליו לכבוש את החומר ולמשול ביצרו ומעתה אם האדמה היתה שומרת את דברי אלהים אשר צוה עליה להוציא עץ פרי אשר טעמו כטעם הפרי היה נחלש חומרה יותר ואז אולי לא היה האדם חוטא לכן ביום פקד ה' על חטאת האדם פקד גם עליה עונה יען מידה היתה זאת לו ודפח"ח [ובזה המתיק רבנו ני' את דברי הכתוב "ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן" ר"ל כי רצה לגולל מעליו את האשמה והתחבא בתוך עץ הגן לאמר כי אלו היה העץ כטעם הפרי לא היה חוטא] והנה כאשר יצר ה' את האדם בחכמה ושכל את ידיו לעשותו מחומר צלול וזך למעט את כח התאוה ולהחלישה ככה יתהלך גם האדם המפליא לעשות מעשי יה להוליד בדמותו וצלמו להיותו קים במין, כי ישמור את נפשו מכל מאכל טמא אשר לא יאכל למען יהיה חומרו זך ונקי ופרי קודש הלולים מחלציו יצאו כי אם יטמא בכל אלה יתגשם חומרו ויתעבה מזגו ופרא אדם יוליד אדמוני כלו ממהר לשפך דם והן הן דברי ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף בעבור אשר הארץ תוציא בהם חומרה טרם נברא ממנה האדם כך תורתו נתפרשה אחר כל בהמה חיה ועוף כי הוא גם הוא יוצר וצר צורה ועליו להכין חומר זך ולצרוף כבור סיגיו ויצא חוטר נחמד מגזעו נטע שעשועים ובמה יזכה את חומרו לבל יהיה עלול לרע אם לא ע"י מזונו אשר יאכל והוא המחליף בשרו ודמו הנאבד ע"י ההתכה ובזה פי' רבנו ני' את המדרש אשר יאמר פה הה"ד אחור וקדם צרתני זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מע"ב, לא זכה אומרים לו