שביבי אש לז

יקיר לי אפרים, ביוקר הן עומדין לי בנוהג שבעולם אלף נכנסין למקרא יוצאין מהן ק'. ק' למשנה, יוצאין מהן י' י' לתלמוד יוצא מהן אחד, הה"ד אדם אחד מאלף מצאתי, ונראה לרבנו כי' כי המדרש הולך ומפרש את המקרא כמין חומר כי הנה יש לשאול מדוע העמיד תיבת מכם אחר כי יקריב הלא היה לו לומר אדם מכם כי יקריב ועוד מה זה אשר אמר ראשונה קרבן לה' ואחרי כן קראו קרבנכם, לכן מפרש המדרש כי רצתה התורה להורות לנו פה בראש ספר ת"כ אשר היא כמעט כולו מדבר מן הקרבנות כי אין חפץ ה' בעולות וזבחים ומה ה' שואל מאתנו לאהבה אותו ולהגות בתורתו והיא היא סגולת מלך עולם וכל שכיות חמדתו יקרה היא מבקר וצאן וכל פרי הבשן לא ישוו בה ובתלמוד אמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ונבחר לה' עשות משפט וצדקה מכל אילי נביות וצאן קדר אשר יקריבו לפניו, ואדם כי ימות באוהל התורה ויקריב את נפשו לה' לאהבה אותו ולדבקה בו, הן בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה הוא הקדוש אשר הקריב אליו ה' וזה כל האדם ומשפט הכהנים זובחי הזבח מגישי מנחה לא נתן ה' לנו רק בעבור כי אבותינו מאסו בלימוד וחפצים במעשה לעבדו בתקרובת עולה וכליל, וזהו שאמר "אדם כי יקריב מכם" באשר תקריבו אדם מכם אל ה' ובמה יקרב האדם בנפשו אם לא כי ילמוד לעשות זהו "קרבן לה'", אבל מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן מאלה "תקריבו" רק "את קרבנכם" אבל לא קרבן ה', וע"ז אומר זשה"כ הבן יקיר לי אפרים כי יקר בעיני ה' הת"ח אשר יכונה בשם אפרים כי מועטין המה מאוד באשר אלף נכנסין למקרא ומכל אלה אחד יוצא לתלמוד, ויש עוד לרמז בזה כי תיבת מכם מספרו מאה והנה בסיני שמעו ישראל את המקרא היא תורה שבכתב אשר נתנה להם שם ובאוהל מועד נשנה להם תורה שבע"פ משנה ותלמוד אשר המה פי' התורה וטעמיה וא"כ מאלף אשר שמעו בהר סיני מקרא נכנסו לאוהל מועד רק מאה ומהם יצא אך אחד לתלמוד וזש"א אדם כי יקריב מכם מן "מכם" מן המאה לא קרב רק אחד קרבן לה' הוא הבן יקיר אשר יצא ממאה אשר נכנסו למשנה, וד"ל

והקריב מן התורים או מן בני היונה: רשי': פרט לתחילת הציהוב שבזה ושבזה שהוא פסול שגדול הוא אצל בני יונה וקטן אצל תורים מדברי רשי' אלו נראה כי תורים ובני יונה שני מינים המה ובאמת כן היא וכן מוכח בתלמוד (חולין ד' כ"ב ע"ב) ומאוד התפלא רבנו ני' על דברי רשי' שם ד"ה אלא אי אמרת אשר מדבריו שם ונראה כי תורים ובני יונה מין אחד הם עיי"ש כי לית נגר ובר נגר דיפרקינה וצע"ג

ונפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וכו' על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה עיין ברש"י את אשר דרש ר"ע על מעלה מעל בה' ורבנו ני' אומר כי דבר גדול הורה לנו בזה כי הנה המשכילים הפונים קדמה יפרקו עול התורה מעל צואריהם כאמרם כי זה כל האדם להתהלך ובמשפט את רעהו ולעשות צדקה וחסד והוא הדבר אשר צוה ה' לבני אדם אבל החוקים והמצות אשר בהם יחטא איש רק לאלהיו ולרעהו לא יחטא בהנה את אלה לא יחשוב ה' לעון לנו אם נעבור עליהם ומה איכפת ליה להקב"ה לשוחט מן הצואר