שביבי אש כד

בש"ח דמה שנקט רש"י שעושין עם המתים לאו דוקא אלא כל היכא דאינו מצפה לגמול הוי חסד של אמת דהא גם אליעזר אמר עם ישכם עושים חסד ואמת עם אדוני וביקש שיתנו לו את רבקה בחנם ואל יצפו לשום גמול, והנה לפי הנראה דעת רש"י ז"ל לומר חסד שכלו חסד ואינו מצפה לגמול הוא חסד אמתי, אבל קשה הלא דרשו בנדרים פ"ג ע"ב והחי יתן אל לבו דיקבור יקבריני' דיספיד יספדיני' א"כ נותן הוא לב לתשלום גמול ואין לחלק בין מצפה שהמקבל ישוב לו גמולו או אחרים ישלמו לו דסוף כל סוף הרי מצפה לגמול ואינו חסד אמיתי. והרי יוסף בא למדה זו וביקש מאחיו כמו כן להעלות את עצמותיו ונראה לרבנו כי' כי לולי דברי רש"י נוכל לומר להיפך כי חסד הוא דבר שכלו חסד שאינו מצפה לתשלום גמול כי אם יצפה לאיזו גמול אינו חסד רק אמת יעשה אתו בעבור התשלום: ולכן אמר יעקב דהאי חסד שתעשה עמדי הוא אינו חסד גמור כי גם אמת הוא שגם עתה סופך לבקש כמו כן מאחיך ודיקבור יקברינהו, והוא תשלום גמול וזהו "חסד" שהוא עתה חסד אבל גם "ואמת" שישוב גמולו, ואליעזר ג"כ אמר אם ישכם עושים "חסד" עם אברהם, הוא חסד אשר חפצו היה להתחתן עמהם אבל גם "ואמת" כי אין לך תשלום גדול מזה להתחתן באברהם אשר ברכו ה' בכל, ודו"ק

בנימין זאב יטרוף: רש"י, הוא זאב אשר יטרוף נבא על שעתידין להיות חטפנין כמ"ש וחטפתם לכם איש אשתו בפלגש בגבעה (שופטים כ"א), וכתב בש"ח שם כי לפי"ז יטרוף אינו דבוק לזאב יען כל זאב טורף הוא אלא יטרוף קאי על בנימין, וזהו דעת רש"י שכתוב הוא זאב אשר יטרוף, ויותר מזה היה לו לומר כי אם דבוק הוא היה לו לכתוב זאב טורף ולא יטרוף, ואמר רבינו ני' רמז נפלא במקרא הזה כי הנה ידענו זאת אשר במעשה פלגש בגבעה התאספו כל ישראל יחדיו להביא עצה ותושיה מה לעשות לארבעה מאות איש מבנימין, לבל יכרת שבט מישראל וגמרו אומר כי יחטפו להם נשים במחולות הכרמים מבנות אפרים, והנה מה שהקדישו לזה את שבט אפרים, היה יען כי הוא עקרו של יוסף אחי בנימין, אולם יש עוד טעם כמוס בזה והיא, כי יוסף היה לו להוציא י"ב שבטים כמו יעקב, אבל מאשר כי ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מבין עשרה אצבעות ידו אשר שחת ארצה בבית פוטיפר, אבד כל אלה ואותן נפשות הערטלאות החזיר בנימין לאתר קדישא בלידת עשרת בניו אשר לכלם בשם יקרא על שם יוסף אחיו, כמבואר היטב נכון במדרש ובספרי חן. והיה זה כעין יבום לקרא את בן הנולד על שם אחיו המת ולכן כאשר השיב בנימין את אבדת יוסף באשר קרא את בניו בשמו, כן עתה כאשר הגיע העת כי ילך שבט בנימין לאבדון, בדין הוא שיטול שכרו מאפרים בן יוסף לחטוף לו נשים משבטו וזהו שאמר יעקב ברוח קדשו, בנימין זאב הוא, יען טרף הני עשר נפשות מיד הסט"א מקום עיפתה וצלמות והחזירם למקום קדושה בהולידו עשרה בנים על שם אחיו ומה גם כי זאב נוטריקון עשר אבל "יטרוף" לעתיד במעשה פלגש בגבעה שמה יבא על שכרו משלם

ועפ"י הדברים האלה נבין היטב דברי האה"ח הק' אשר כתב על המקרא ותאמר רחל אסף אלהים את חרפתי ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן