שביבי אש קעו

והנה לכאורה הי' לן טעמים יותר פשוטים ומתקבלים על הלב על הני דינים, דהא גנב מוכרחין לענשו בדבר מה ולא סגי בהשבה בלחוד דאם יסגי כמו בגזלן לא שבקיש חי לכל ברי' דמה איכפת לי' לגנב לגנוב ומי מעכב על ידו אם לא יפחד מעונש של כפל, ובשור ושה יש לענשו יותר אם מבערם מן העולם ע"י שחיטה או מכניסם לרשות אחר ע"י מכירה מפני שהם רועים בשדות ויערים ואין להם שמירה כל כך ויותר נקל הוא לגנבם ולהאביד זכרם לכן ענשו גדול כדי שיהי' פחדו גדול, ולמה נכנסו חז"ל בפרצות דחוקות להמציא דוקא שעון הגנב בעצם גדול משל גזלן וכן השוחט והמוכר שור ושה גדול עונו מפני ששנה בחטא אבל הוא הדבר אשר דברנו כי אם נאמר כנ"ל אז אין העונש מעיקר הדין דכיון דסגי לגזלן בהשבה פשוטה בלי שום עונש כש"כ לגנב דתסגי בזה מעיקר הדין ואיך אמרה תורה להעניש לגנב מפני טעם שחוצה לו תיקון העולם וכן בד' וה' לכן בקשו ומצאו שבאמת ראוי הגנב מצד מעשיו לעונש משא"כ הגזלן וכן טבח ומכר מצד ששנה בחטא וכן תמצא בהרבה מקומות כי בדרך זה דרכו חז"ל וזה אמת לאמתו של תורה ודו"ק

ברמב"ם ריש פ"י מהלכ' תרומות זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש במל"מ שם הביא דברי קרבן אהרן דמפרש הא דתני' יכול תהא הפרשתו מקדשו לחייב עליו קרן וחומש ת"ל ונתן לכהן את הקודש נתינתו מקדשתו ולא הפרשתו ומפרש הק"א דקאי על כל הפרשה דעלמא והמל"מ דחה דבריו וכתב דחס מלהזכיר אלא הספרא קאי על תשלומי תרומה שאכל דאז לא נתחייב רק אחר שבאו התשלומין ליד כהן דהפרשתו לחוד לא מקדשם אבל המפריש תרומה מטבלו ואכלו קודם נתינתו לכהן ודאי חייב בקרן וחומש ואומר רבנו נ"י דודאי כדברי המל"מ כן נראה מספרא ומהרמב"ם, אבל לפי"ז קשה מה שאמרו בפסחים דף ל"ב ע"א, איבעי להו כשהוא משלם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם, כל היכי דמעיקרא שוי' ארבעה זוזי ולבסוף שויה זוזא לא תבעי דודאי כדמעיקרא משלם דלא גרע מגזלן דתנן כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה וכו', ולפי דעת המל"מ דבאוכל תרומתו קודם שיתנה לכהן נמי משלם קרן וחומש הא שפיר מצי למבעי גם במעיקרא שוי' ד' ולבסוף שויה רק א' דלא דמי לגזלן דהא ליכא כאן פסידא דכהן ודין ממון, ורק לכפרה צריך לשלם קרן וחומש ושפיר קמבעי אי סגי בפירות כמו שאכל אע"ג דעתה שווין רק זוזא ומעיקרא ד' זוזא וצע"ג ובחידושי רבנו נ"י יש אריכות בזה ודו"ק

שם ברמב"ם הלכ' יו"ד המאכיל הפועלים ואת האורחים תרומה הם משלמין קרן וחומש מפני שהן כשוגגין וכו' והוא משנה שלמה בפ"ו מתרומות, ותמה רבנו נ"י לפי מה שאמרו בחגיגה דף י"ג ע"ב מעילות הם כהררים תלוים בשערה, ופריך והא מכתב כתיבי ומסיק דקאי אהא דתנן נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח שליח מעל, שליח עניא מאי קעביד, ואינו דומה למוציא מעות הקדש לחולין דמעל דהתם איבעי לי' לעיוני אבל הכא מי ידע ופרש"י דהכא קרוב יותר לאונס, ולפי"ז קשה בתרומה מנ"ל לחייב את הפועלים והאורחים בקר חומש דהא אנוסים הם כמו התם בשליח במעילה דמאי הוה להו למיעבד, ומהא דאמרו ביבמות ריש פ' האשה רבה דניסת ע"פ עדים חייבת בקרבן ולפי ההלכתא גם בניסת ע"פ ב"ד חייבת בקרבן ליכא לאקשוי' אשה עניותא מאי קעבדה די"ל