שביבי אש קעה

בפתח הבית עיי"ש וא"כ לדעת התוס' ניחא שפיר דבפתח מדליקין כל בני החצר אבל לדברי רש"י קשה איך נפרנס האי מדליקין מנר לכר אי בנר חנוכה מיירי כדמשמע שם מן השקיל וטרי' שבגמ', ונראה לרבנו נ"י להביא מזה ראי' לשיטת הט"ז בסי' תרע"ה ס"ק ב' שכתב דגם למ"ד הדלקה עושה מצוה לא צריך הדלקה במקומו דלא אסרו הדלקה בפנים ולהוציאו לחוץ אלא משום דהרואה אומר לצרכו הדליק, (ובדברי רבנו נ"י בקונטרסו יש בזה אריכות דברים) ולפי שיטה זו שפיר מצינן הדלקה מנר לנר דמדליק בפתח הבית של חבירו ומוליכו לפתח ביתו וכאן לא שייך לחוש דהרואה אומר לדרכו אדליק, דדוקא אם מדליק בבית בפנים אפשר לומר דלדרכו אדליק אבל כאן שמדליקו בחוץ בפתח בית חבירו ומול יכו בחוץ עד פתח ביתו מה לצרכו צריך איכא כאן אדרבא מינכר טובא דלצורך מצוה אדליק דלא נכנס לביתו רק הניחו בחוץ. אבל מ"מ יפה כתב הרמ"א דאנו מחמירין גם בכהג"וו ודו"ק

בבא מציעא דף כ"ז ע"א איבעיא להו סימנין דאורייתא או דרבנן מאי נפ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים וכו' וה שה רבנו נ"י עפ"י מה דאמר שם רבא אי סימנים לאו דאורייתא מש"ה תקינו רבנין להדר בסימנים משום דניחא לי' לבעל אבדה למיהב סימנים ולמשקלי' וכו' עיי"ש וא"כ קשה אפי' אי סימנים באבדה דאורייתא איך מצינן למילף גט אשה מני' דלמא גם טעם התורה נמי הי' כטעמא דחז"ל דניחא לי' לבעל אבדה כן, דניהו דאכן לא דרשינן טעמא דקרא, אין זה אלא לקולא אבל לחומרא ודאי דרשינן וכן כתב החת"ס זצ"ל והוא לכאורה קושי' עצומה ואומר רבנו נ"י כלל חדש בזה והוא דתוה"ק מאחר שהוא נצחיית לא דיברה אלא מעיקר הדין אמת לאמתו אבל לא עשתה שום תקנות וגדרים כי זאת הניחה לחכמים שבכל דור ודור אם כאמר כי גם התורה שינתה במשפטיה עיקר הדין מחמת תיקון עולם וכדומה איך באים החכמים אח"כ לשנות חוקותיה בהרבה דיני תורה כמו פרוזבל מפני תקנות הלווין. שבועת היסת לכופר הכל מפני אישתמוטי' והרבה דינים מפני תקנות השוק ותקנות השבים וכדומה, וכן לבטל תקיעת שופר ונטילת לולב בשבת מפני חשש דשמא יעברנו, כיון דהתורה לא חששה לכל זאת מי יבא אחר המלך את אשר כבר עשהו ומה שאמרו ז"ל דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת וכן בדיני ממונות הפקר ב"ד הפקר אין זה מספיק רק ע הקושי' מאין להם כח לזה אבל על הקושי' איך התחכמו לעשות דבר נגד חוקי התורה הנצחיים אין זה תירץ, אבל האמת הוא כי מפני נצחיית התורה אנו אומרים שהתורה העמידה חוקיה ודיני' על האמת לאמתו, והניחה התקנות והגזרות לחז"ל כי אלו אינם נצחיים מפני שהטבעו על טעמים עוברים ולכן ידעו בבירור שאם סימנים באבדה דאורייתא ודאי כן הוא מעיקר הדין שנותן סמנים הוא הוא בעל האבדה האמיתי אבל לא אמרה תורה להחזירו מפני איזה טעם חוצה לה כטעמא של חז"ל וזה ברור

וכן צריכין לומר במה שאמרו בב"ק דף ע"ט ע"ב מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן מפני אמר להם זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה שוה כבוד עבד לקונו, דעושה עין של מעלה כאלו אינו רואה, ובדף ע"ב אר"ע מפני מה אמרה תורה טו"מ משלם ד' וה' ומפני ששנה בחטא,