שביבי אש קעד

מסוגי' דביזוי מצוה שבת דף צ"ג ע"א גמ' אתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין וכתב באו"ח סי' תרע"ד בהג"ה הגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק מנר לנר דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד וכתב המ"א שם סק"א וז"ל "כלומר דבנר אחד סגי לכל בני הבית" עכ"ל ר"ל דאפי' שאר בני הבית מדליקין ג"כ מ"מ הם אינן רק מן המהדרין אבל עיקר המצוה אינה אלא בנר של בני הבית ויש לראות דניהו שהן מן המהדרין אבל כיון שרוצים להדליק לעצמם א"כ ממילא אינם יוצאים בהדלקת גדול הבית ושוב מחויבים להדליק מן הדין אבל באמת זה אינו כי תיקון חכמים הי' נר איש וביתו ואין כאן חיוב הדלקה רק על גדול הבית ושאר בני הבית לא נתחייבו כלל א"כ אין יכולים להכניס א"ע בחיוב אפי' יתכוונו שלא לצאת כי אין כאן חיוב לצאת וגם לא להוציא ולא דמי לשופר שחייב כל אחד לשמוע שנ' יום תרועה יהי' לכם, ולכן צריך כוונת שומע ומשמיע ואם לא נתכוונו ומכש"כ אם הי' לאחד היפך כוונה לא יצא משא"כ כאן דתחלת החיוב אינו אלא כר איש וביתו ורק מי שרוצה להדר יכול להדליק לעצמו ולברך ולא מקיים עיקר המצוה רק הידור בעלמא הוי, ולכן לא מצינן בעלמא דינא דמהדרין להשמיענו ד דמהדרין מברכין לעצמן על המזון ושאר ברכות משום דפשיטא שמצוה בו יותר ממה שיניח להוציא א"ע, ולפי האמור התפלא רבנו נ"י מאד על מאור עינינו הט"ז בריש סי' תרע"ב בדין אכסניא שהביא ב' דיעות שבת"ה אי אכסניא נשוי שמדליקין עליו בביתו אם רשאי להדליק לעצמו בברכה והט"ז ז"ל הכריע ביניהם דרשאי ומצוה קעביד דמ"ש מבה"מז שאם אינו רוצה לצאת מברך לעצמו ולפי הנראה לא ירד לסוף דעת הני שני גדולים שהביא הת"ה דפליגו בזה דשניהם כאחד מודים שכיון שהדליקה עליו אשתו בביתו ואשתו כגופו (עיין בא"ר בריש ה' חנוכה) תו לא מצי להדליק לעצמו ואפי' כמהדרין לא הוי כי באיש ואשתו לא מצינן שיוכלו להדליק בביתם כל אחד בפ"ע משום דכחד גופא חשיבי וכיון שכן הוא איך מצי להדליק בבית אחר ואי מצד מהדרין דשם, הא אין כאן הידור דעובר אורח הוא ולא חשוב כבני בית, ורק דיעה אחת שבת"ה המציא הידור חדש ואומר שכמו שיש הידור בבית אחד אם מדליקין כל ב"ב בפ"ע כמו כן יש הידור באיש ואשתו בשני בתים אם האחד אינו בביתו, ואעפ"י שאין יכול להביא א"ע לידי חיוב גמור דהא בביתו מדליקין עליו ובבית שהוא שם בעל אותו הבית מדליק מ"מ אית בזה הידור מצד ביתו דאיש ואשתו בב' מקומות ידליק האחד בביתו מצד עיקר הדין והשני מצד הידור, אבל דעת שני' שבתח"ד חולקת ע"ז דלא שמיע לה האי הידור א הוזכר בגמ' וא"כ הכרעת הט"ז מבהמ"ז אין לה שחר כלל כמובן ואף אם פסקינן דאכסניא מצי להדליק היינו מאותו הטעם של דיעה הראשונה בתה שגם זה חשוב הידור ופלא שגם בשו"ת כ"ס או"ח סי' קל"ג לא נחית לזה עיי"ש, ועכ"פ אחר כל הדברים האלה קשה האי אין מדליקין מנר לנר היכי דמי כיון דלעולם האחד עיקר והשני רק טפל והידור, וכן הקשה ג"כ בשו"ת בית יהודא כמובא בשערי תשובה שם, ועיין בחידושי חת"ס במס' שבת שכ' דהדבר תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' בנר שיש לו שתי פיות דעולה לשני ב"א דרש"י י ז"ל מפרש שמיירי במהדרין והתוס' בד"ה מצוה חולקין ע"ז וסוברין דמיירי בשני בע"ב והמצוה להדליק בפתח החצר ולא