שביבי אש קעג

רבנו נ"י דהאי חזי לאיצטרופי לאו חזי לאיצטרופי ממש קאמר דאם אכל ח"ש חלב ואח"כ נתיישב לאכול תוך כא"פ עוד ח"ש להשלים השיעור עדיין אינו חייב חטאת וכן אם אכל חצי השני במזיד ליכא מלקות וכרת כי כן שנינו בשבת ק"ב ע"א במשנה שם זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה תחלתן שגגה וסופן זדון וכו' פטורין הרי דפטור הן מחטאת והן מסקילה וכן הדין בכל האיסורים, ובחידושיו האריך רבנו בכלל זה, נמצא למדין מי שאכל ח"ש בין במזיד בין בשוגג ולא הי' בדעתי לאכול יותר לא חזי האי ח"ש לאיצטרף לאכילה שני' לא למזיד ולא לשוגג כי צריך להיות מזיד או שוגג על אכילה שלמה ולא על ח"ש ולכן שני מיני ח"ש יש, האחד שרצה לאכול כזית ומחמת איזה סיבה פסק באמצע אכילתו בזה איכא חזי לאיצטרופי ממש ולא צריך קרא דכל חלב דמכח האי סברה דחזי לאיצטרופי ידעינן דאכל איסורא ב' מי שאכל ח"ש ותחלת כוונתו לא הי' רק לאכול ח"ש בזה ליכא חזי לאיצטרופי כנ"ל, אלא דמכל חלב מרבינן גם את זאת, ודבר זה מבואר בירושלמי תרומות פ"ו דאמרו שם מודה ר"ל בדעתו להשלים, הרי שלך לפניך דבדעתו בתחלת אכילה להשלים אבל לא גמר אכילתו מחמת איזה סיבה מודה ר"ל דזה אסור מה"ת בלאו קרא דכל חלב

ולפי"ז סרה מהר תלונות האמרי ברוך על פסק הרמב"ם והש"ע, דשפיר כתבו דדוקא באכל ח"ש חייב על השבועה אבל לא באכל שיעור שלם כי באוכל שיעור שלם הרי דמתחלת אכילה הי' בדעתו לאכול שיעור שלם אפילו אינו אוכל כשיעור בב"א ואפי' לא גמר אכילתו נמי אינו חייב על השבועה כי על ח"ש כזו שדעתו להשלים לא חלה השבועה מעיקרא מפני שעל ח"ש כזו מושבע ועומד הוא מכח הסברה דחזי לאיצטרופי אשר לזה גם ר"ל מודה דאסור מה"ת, אולם בדין דנשבע על עשר ואח"כ על תשע שפיר אמרינן דחייב שתים דהתם אסר על עצמו עשר ותשע סתם ורצה לגדור את עצמו מרעבתנותא שלא לאכול הרבה ביחד אבל בפחות מזה ליכא איסור כלל עיי"ש ביו"ד, וא"כ אפילו אם אכל ובדעתו הי' להשלים אין מחשבתו לחוד גורם איסור על כל חתיכה וחתיכה כי אם הי' פוסק מלאכול ודאי לאו כלום עבד כיון דאין בלחם עצמו שום איסור אלא בריבוי אכילתו ומחשבה לחוד בלי מעשה ודאי לאו כלום הוא וא"כ כיון דהשלים אכילת התשע חייב על השני' כי אם הי' פוסק ולא אכל יותר ליכא כאן אכילת איסור מצד שבועה הראשונה כיון דאין בחפץ הנאסר שום איסור לכן שפיר נשאר חיוב של שבועה שני' אעפ"י שגמר אכילתו וחייב אף הראשונה כיון שכבר נתחייב תחלה על השני' וכסברת האמרי ברוך משא"כ בח"ש נו"ט דאפילו לא גמר אכילתו לא נתחייב על השבועה מפני שח"ש נבלה בדעתו להשלים עצם איסור הוה ומושבע ועומד מקרי, ועתה לא נשאר גבן רק קושי' הראשונה של האמרי ברוך ז"ל הקלישתא טובא והוא דנימא כולל מיגו דחייל אחצי שיעור שאין דעתו להשלים יחול נמי אחצי שיעור שדעתו להשלים ע"ז משיב רבנו דלא מצינן כולל רק על ב' חתיכות כונו נבלה על גיד וכדומה דמיגו דחל על שאר הבשר חל נמי על הגיד אבל על חדא חתיכה כיון דחל עלי' באיזה אופן ל"ל שתחול עלי' גם בכל אנפין שיאכלנה וכזאת לא שמענו ודו"ק היטב כי הדברים ברורים וקילורין לעינים.