שביבי אש קעב

ועיין באו"ח סי' תק"א במ"א ס"ק י"ג דהביא בשם ספר יראים דהא דמסיקין בכלים ביו"ט היינו למ"ד דאפילו סתירה גמורה בכלים שרי, אבל לדידן דקיימ"ל יש סתירה גמורה בכלים צ"ל דמיירי בכלי רפוי עיי"ש במ"א שנדחק ליישב זאת באופנים אחרים, אבל לפי הנחתינו דלמעלה אין כאן קושי' כלל דשריפת כלים שהוא מבערן מן העולם אין בו מלאכת סתירה כי סתירה מקרי דוקא אם ישארו השברים בעולם, ומנא אמינא לך דכן הוא, מגמ' ארוכה יבמות דף ל"ג ע"ב דפריך שם זר ששימש בשבת דחייב במאי וכו' אי בהקטרה והא א"ר יוסי העברה ללאו יצאתה עיי"ש ולכאורה קשה הא בהקטרת האימורין הא איכא בישול וצלי' ואיך קאמר דהוא הבערה אלא ודאי כיון דסוף להיות נשרף מכל וכל לאו בישול מקרי, כמו כן הכא בשריפת כלים לאו סתירה מקרי וכן הוא בע"ז דלאו ביטול מקרי, והאפר שנתהווה ממנה הוה אפר של ע"ז שלמה שאסור, ודו"ק היטב כי דבר גדול דיבר רבנו נ"י בזה

. ביו"ד סי' רל"ח סעי' ד' ואם אמר שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטרפות ואכל פחות מכזית חייב וכו' עכ"ל בהגהות אמרי ברוך שם וז"ל משמע דאם אכל כזית אינו חייב משום שבועה וכ"כ רש"י להדי' ביומא ר"פ יוה"כ וכו' אולם רש"י לא כתב כן אלא לר"ל דל"ל איסור כולל באיסור הבא מעצמו אבל לדידן צ"ע דאף באוכל שיעור שלם מנבלה נימא דחלה שבועה בכולל מגו דחלה על ח"ש לבד ובפרט היכא שאינו בולע כל הכזית בב"א רק בתוך כא"פ אף דמצטרף למפרע לענין איסור נבלה מ"מ הא כבר נתחייב שבועה מיד כשאכל מקצת זית ובכהג"וו דמי לדין שבסעי' י"ג בנשבע שלא יאכל עשר ואח"כ נשבע שלא יאכל תשע שחייב ב' עכ"ל, והנה רבנו נ"י יצא לישע דברי המחבר שהוא דעת ולשון הרמב"ם ז"ל, ואמר דהשגות בעל אמרי ברוך ז"ל בטלין ופסק המחבר ז"ל שריר וקים, ותחלה נבאר דמה שכ' בעל אמרי ברוך דרש"י כ' כן אליבא דר"ל אבל לר"י לא כן הוא דזה אינו כי רש"י ז"ל הכריח דבר זה דדוקא באכל ח"ש חייב מר' יוחנן,– דהנה בתוס' שבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה כד"ה כתבו וז"ל וא"ת ולוקמי' במפרש וד"ה וי"ל דאי במפרש לא מיתוקמא מתני' כר"ע דמשמע הא סתם פטור עכ"ל ורבים תמהו דהא גם עתה דמוקי בכולל לאו כר"ע הוא דלדידי' למה לי כולל דהא שפיר חל בלא כולל על ח"ש לר"ע, אבל אם נאמר דניהו דחל בנו"ט אחצי שיעור מ"מ צריך שיאכל דוקא ח"ש אבל באוכל שיעור שלם פטור על השבועה ניחא טובא דגם לר"ע צריך כולל דבלא כולל אינו חייב רק באוכל ח"ש אבל ע"י כולל חייב אפי' באוכל שיעור שלם נו"ט

ועתה נבוא לסלק הקושי' שהקשה בעל א"ז ז"ל איך יפטור באוכל תוך כא"פ למפרע מאחר שכבר חייב כאשר אכל תחלה ח"ש ובפרט שהוא ממש כמו בסעי' י"ג בנשבע על עשר ואח"כ על תשע דחל וחייב שתים והא התם כמי נימא דאם אכל העשירי יפטור על התשע למפרע שהוא שבועה האחרונה, ואומר רבנו נ"י דהא דשבועה חל על ח"ש ולא מקרי מושבע ועומד מהר סיני הוא משום דח"ש נלמד מריבוי דכל חלב ולא הוה אלא איסורא בעלמא דאינו מפורש בקרא והנה שם בריש פ' יוה"כ קאמר ר"י דח"ש אסור גם מטעם חזי לאיצטרופי והקשו שם בתוס' דלמה לי תרתי קרא וסברה עיי"ש והנה אומר