שביבי אש קעא

פסק כרבנן שאין מצטרף רביעית דם משני מתים ולא מחלק בין דם הבא מגדול לבא מנפלים ובאמת הכפ"ת הקשה כן על הרמב"ם דפסוק כרבנן דדם לא מצטרף וכן בשדרה וגלגולת הבא מב' מתים, ובכזית בשר משני מתים פסק דמצטרף כקושי' התוס' עיי"ש, ונראה לרבנו נ"י לחלק ע"ד נפלא דבשלמא בדבר שצריך שיעור בכמות שצריך להיות גדול כמו כזית או כביצה אז ודאי מצטרפין משני מתים לכזית דמה לי מת אחד ומה לי שני מתים הרי עכ"פ איכא כזית אבל לענין רביעית דם שהוא מטמא משום שהוא נפשו של אדם או שדרה וגלגולת דרבתה תורה בעצם אדם שניכר בו שהוא אדם בזה פשיטא דאין מצטרפין דהא משני מתים לאו נפש הוי או בשדרה וגלגולת מב' מתים נמי לא הוי בכלל עצם אדם דבטלה חשיבותו וכמו דלא נצרף לענין בריה אם אכל חצי ברי' מזו וחצי מזו ולכן איצטריך לי' לר"ע קרא על זה נפשות מת דמשמע שנים, וזה קושט אמרי אמת, ומן התימא על בעלי התוס' שלא נחתו לחלק בדבר פשוט כזה עד שדחקו את עצמן לאוקמי' ברביעית הבא מב' נפלים וצע"ג

ביו"ד סי' ק"ה בפרמ"ג שפתי דעת אות ב' הקשה על הסוגי' דבכורות דף ו' ע"ב דרצה להוכיח היתר חלב מדאסר רחמנא בב"ח הלא בב"ח אסור דוקא בבישול וחלב שבישלו לא יגרע מדם שבישלו שמותר עיי"ש, שנית הקשה הפלתי ריש סי' פ"ז אות ד' דלפי מה דפסק הרמב"ם דבב"ח אסור גם אפרו משום דהוא מן הנקברין איך אפשר לומר דאם נסחט החלב מן הבשר דמותר דהא בנשרף ונעשה אפר ודאי נסחט הכל ומ"מ אסור, וכן בחמץ בפסח איך מקצת הפוסקים מתירין נטלפ"ג כיון דחמץ מן הנקברין אשר גם אפרו אסור עיי"ש שהניח הדבר בצ"ע, והאחרון הכביד קושי' התוס' פסחים דף כ"ז ע"ב ד"ה חוץ מעצי אשירה הקשו דלמה יאסר האפר של עצי אשירה בנפלה דליקה מאלי' דתיהוי כע"ז שנשתברה מאלי' דשרי' עיי"ש

ואומר רבנו נ"י כדי ליישב כל הני קושי' כלל חדש והוא דדם שנעשה חלב וכן בב"ח או חמץ או עצי אשירה שנשרף ונעשה אפר בכל אלו פנים חדשות בא לכאן וכל איסורים אינו אלא משום דנתהוו מאיסור, וכל הסוגי' דבכורות שם דף ו' נבנית על הכלל דיוצא מן הטמא טמא, ולכן אין הכוונה שם שחלב אסור משום דם דיהי' על החלב איסור דם אלא דהוה יוצא מן הדם וניהו דדם שבישלו מותר אבל יוצא מן הדם שלא בשלו שפיר אסור, וכן הוא בב"ח וחמץ דאפרן אסור משום יוצא מבב"ח וחמץ, וזה שפיר אסור הגם שאם נסחט החלב מן הבשר הי' מותר אבל אם נתהווה אפר מבב"ח דפנים חדשות הוא שפיר אסור מצד יוצא מן הטמא ועיין במגן אברהם ריש סי' תמ"ה שכתב בשם מהרי"ל דאפר חמץ צריך לקברו, והמק"ח שם השיג עליו באמרו דאם נשרף קודם הלילה דלא עבר על ב"י לא יהי' האפר חמור מחמץ עצמו שהי' מותר לאחה"פ לדידן דקיימ"ל כר"ש דחמץ שעעה"פ מותר ולפי הנ"ל זה ליתא דאיך נאמר דאפר יוכשר בעבר הפסח וכי אית באפר איסור חמץ שיהי' איסורו תלוי בפסח אלא אפר אסור לעולם מחמת שנתהווה מחמץ בפסח וזה ברור, וכן הוא בע"ז דשאני נשתברה מאלי' דהשברים בעולם ואחר הביטול הותרו אבל בנשרף הע"ז הוה פנים חדשות ואיכא כאן איסור שנתהווה מע"ז שלמה כי השריפה עצמו שהוא ביעור מן העולם לגמרי לא מקרי ביטול