שביבי אש קע

החת"ס בתשובותיו לאו"ח סי' קי"ב כתב דביוה"כ הכל מודים דבעינן אכילה במעיו דכתיב ועיניתם כמש"כ הפנים מאירות לענין ברכת המזון דצריך אכילה במעיו דכתיב ושבעת, וזה כבר שאל לרבנו נ"י גדול אחד קושי' עצומה ע"ד הח"ס אלו מתוס' שבת דף י"ג ע"א שהקשו איך מותר לעמוד ברה"ר ולשתות ברה"י אם ראשו ורובו במקום שהוא שותה והא מ"מ איכא הנחה ברשות אחר דנח במעיו, ותי' דבליעתו זו הוא הנחתו כמה דאמרינן בכותב שתי אותיות כשהוא מהלך דכתיבתן זו הוא הנחתן והביא ראי' מכריתות דף י"ג דתנן יש אוכל וכו' ומוסיף ר"מ אף אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב עוד חטאת אחת משום הוצאה ומעתה אם כאמר דלא נח עד במעיו א"כ אין חיובו בא בב"א עם הני איסורי אכילה דחיובן בהנאת גרונן עיי"ש, והקשה הרב הנ"ל הא בין הני איסורי דחשיב במתני' איכא נמי יוה"כ דחיובא נמי ליכא עד דנח במעיו וא"כ שפיר קחשיב שבת דאתא בב"א אם יוה"כ והשיב לו רבנו נ"י דלק"מ דהנה לכאורה בלא דברי הח"ס קשה על ר"ל דס"ל הנאת מעיו בעינן ולענין הוצאה ע"כ גם לדידי' בבליעה הוי הנחה דהא לא יחלוק על משנה שלימה וא"כ איך הוי בב"א, אבל הנראה דדברי התוס' עניים במקום זה ומפרשים יותר ביבמות ל"ד ע"א ד"ה, אם היתה שבת והוציאו שהקשו וז"ל וא"ת והיכי חשיב ר"מ חיובי' הוצאה בהדי חיובי' אכילה ומה ענין זל"ז דכמו כן הי' יכול לומר אם עשה מלאכה אחרת בשבת חייב, ואומר ר"י משום דבשעת בליעה אתי נמי חיוב הוצאה אע"ג דאכתי לא כח משום דבליעתן זו הנחתן כדאמרינן הוציא דיו כדי לכתוב ב' אותיות וכתבן כשהוא מהלך וכו' עכ"ל הרי דקושי' התוס' והוכחתם אינה מכח האי רגע כל דהו דאתי איסור שבת אחר שאר חיובים, אלא משום דאין ענין איסור הוצאה לאיסור אכילה וע"ז חידשו דכיון דמחמת שהוא אוכל בא איסור הוצאה מיד בבליעתו שפיר מחשבו בין איסורי אכילה, וחכמים השיבו דאינו מן השם משום דסוף כ"ס אינו חייב משום אכילה רק משום הוצאה וזה לדעת ר"י דסגי בהנאת גרונו אבל לר"ל דס"ל אכילה במעיו בעינן היה סובר דחכמים באמת מהאי טעמא אמרו אינו מה"ש מפני שצריך אכילה במעיו וכיון דהאכילה אינה נגמרת עד שבא למעיו לא מקרי הנחה בבליעתו ואינו דומה לכותב כשהוא מהלך דהתם הכתובה נגמרת משא"כ בבליעתו עדיין לא נגמרה האכילה, וסובר ר"ל כרבנן דר"מ, אמנם כ"ז באכילה אבל בשתיה כבר הביא הכ"ס או"ח סי' קי"ז בשם אביו זצ"ל דמודה ר"ל דבהנאת גרונו סגי והוא מגמ' סוכה דבשתי' מגרונו שבע וא"כ ממילא דלענין שבת נמי מקרי הנחה בשתיה מיד כשבולע, ולכן שפיר תנן דאם ראשו ורובו במקום שהוא שותה דמותר וממילא מיושבת היטב הקושי' על הח"ס הנ"ל דלא סגי במה שבא שבת עם יוה"כ בהדדי דאם לא יתחייב עד דנח ממש במעיו א"כ מה ענין הוצאת שבת אצל איסורי אכילה כקושי' התוס' יבמות, ודו"ק כי זה נכון מאוד

בתוס' יומא דף פ"א ע"א ד"ה כל ששיעורו כתבו וז"ל שמעתי מקשין ל"ל לר"ע קרא דעל כל נפשות מת לא יבא דדריש מניה בסנהדרין דף ד' לרביעית דם משני מתים דמטמא באוהל ומ"ט דרבנן דפליגי עליה והא קיי"ל כל ששיעורן וטומאתן שוה מצטרפין ומתרצין דמיירי ברביעית דם הבא משני נפלים שאין באחד מהן רביעית מתחלה עכ"ל והנה הרמב"ם בפ' ד' מה' ט"מ