שביבי אש קסח

מהני בו תנאי כי הא בהא תלי' ודו"ק בזה כי הוא נכון מאוד ותורתו וסברתו אמת צדקו יחדיו

בקידושין דף ס"ה ע"א מסיק בגמ' דבקידושין אפי' שניהם מודים לא מהני עד דאיכא עדים משום דקא מחייב לאחרינא, והנה הראשונים ז"ל נלאו למצוא פשר דבר מה זה חב לאחרים זה אומר בכה וזה אומר בכה ולא עלה בידם טעם נכון עיין ברשב"א ז"ל איך דחה פי' רש"י ז"ל בשתי ידים ופי' הוא ז"ל פי' אחר דחוק מאוד, אולם טבא פלפלא חדא חריפתא מה שפי' רבנו נ"י דסברת התלמוד פשוטה מאוד דלכן לא מהני מידי בלא עדים משום דהוי חוב גדול לאחרים דהא לבטל מפרי' ורבי' אי אפשר ועולם כמנהגו נוהג כל איש נושא אשה ואיך יהי' ביד אשה אחת להכשיל עולם מלא להנשא היום לזה ולמחר תאמר כי כבר היתה מקודשת לאחר וכה תפיל חללים רבים ואיך ישא איש אשה פנויה לפי תומו והיא תהי' מקודשת לאחר וצדיק נופל ברשת אשה חטאה וסוררת ואין לך חוב גדול מזה הלא דרכי' דרכי נועם כתיב והתורה חסה על כבוד הבריות לכן דין הוא דקידושין לא מהנין כלום אלא עפ"י עדים ודו"ק כי הוא דבר שלא עמדו הראשונים ז"ל על דעתו. בסוגי' דאף אשה אחרת מתקינין לו יומא דף י"ג

גמר' ומי סגי לי' בתקנתא ביתו אמר רחמנא וכו' ומסיק דמקדש וכניס לה ואח"כ מגרש לשתיהן ע"ת לאחת ע"מ שלא תמות חברתה ולאחת ע"מ שאכנס לבהמ"ק, והנה בירושלמי אמרינן בפשיטות דמתקיני לו אשה אחרת ואם תמות אשתו יקדשנה ביוה"כ ואי משום שאין קונין קנין בשבת במקדש התירו שאין שבות במקדש, והנה האחרונים חקרו במה פליגו גמ' דילן עם הירושלמי כי לכאורה עצת הירושלמי פשוטה ולמה לו כל הטורח הזה בקידושין וגירושין, עיין בספר מתא דירושלים ובשאגת ארי' סי' צ"ג, והנה במתא דירושלים כתב שהש"ס דילן חושש שמא לא תרצה להתקדש לו ביוה"כ כמו שכתבו התוס' גיטין דף ס"ד בענין חזקה שליח עושה שליחותו דבקידושין לא הוי חזקה אלימתא דשמא לא תתרצה שום אשה להתקדש לו אמנם הירושלמי סובר כיון דמאתמול התקינו אותה לכך לא חיישינן שתתחרט עכת"ד, אמנם לא יצא ידי חובתו בזה ועוד לא העלה ארוכה דהא עדיין לא נדע באיזה סברה פליגו הש"ס דילן עם הירושלמי, ונראה לרבנו נ"י ליישב בטוב טו"ד, דהנה השאגת ארי' הקשה למה לן הטורח הזה ובפרט לפסול אשה אחת בכל שנה ושנה מכהונה יקדישנה ויכניסנה על תנאי שאם תמות אשתו, ותי' דחכמים חששו על תקנתה דשמא תמית אשתו בין עבודת הפר לעבודת שעיר ותהי' מחוסרת כפרה דהא הפר מכפר על ביתו ואשתו בכלל והשעיר על כל ישראל ואותה אשה בשעת הקרבת הפר עדיין לא היתה אשתו ולא כיפר עלי' הפר ובשעת עבודת השעיר כבר היא בכלל ביתו ואין השעיר מכפר עליה עיי"ש, וכתב הגאון מהר"ם ברבי דלפי דברי השאג"א יש ראי' לשיטת הרמב"ם דכה"ג אסור בקטנה דאל"כ יקדש קטנה ע"ת דלא צריכה כפרה, והנה הרמב"ם פסק דכה"ג לא ישא קטנה ולא שתי נשים וכתב הה"מ בפ' י"ז מה' א"ב דהרמב"ם פסק בשתיהן להחמיר מחמת ספק