שביבי אש קסז

שליח בחליצה. כי תנאי לא שייך אלא בדבר שמושך אחריו איזה תכלית כגון גט אשה שהוא סיבה שמושך אחריו תכלית שמוציא את האשה מת"י בעלה ומתירה לאחרים ונתינת הגט הוי כמו הכשר לגוף התכלית לכן שייך בו תנאי לומר אם תתן לו מאתים זוז ימשוך גט זה אחריו את עיקר התכלית שתהא מותרת לאחרים ואם לאו לא ימשוך אחריו תכלית זה, אולם בגוף המעשה לא יתכן בו תנאי כגון במצוה מן המצות כשמניח תפלין שהוא המעשה והתכלית ביחד א"א לומר הריני מניח תפלין ע"מ שירדו גשמים היום ואם לאו לא הנחתי זה דבר שא"א דהא מה שעשה עשה בין ירדו בין לא ירדו וכי אפשר לומר הריני אוכל ע"מ שיבא חכם למזרח ואם לאו לא אכלתי הלא כבר אכל ואין להשיב, ועד שאנו מהדרין בעלמא נשדא נרגא בגט עצמו דכשנותן לה את הגט לא מצי אמר אם תתן מאתים זוז נתתי גיטך ואם לאו לא נתתי רק אומר שלא תהי' מגורשת בו שלא ימשוך אחריו את התכלית, אולם בגמר הדבר בתכלית עצמו שאינו מושך אחריו שום דבר איך יתכן בו תנאי וזה אמת וצדק. וענין אחד לזה עם מה דאמרינן דבמצות שבגופו לא מצי משוי שליח, דגם שליחות לא שייך אלא בהכשר הדבר שמושך אחריו התכלית כגון בשליח לקדש אשה שאין הקידושין בעצמן התכלית רק הכשר ואמצעי להיות אשתו לכן מצי השליח לקדש והתכלית עולה להמשלח וכן בכולם אבל במצות שבגופו שהם גוף התכלית כגון נטילת לולב דהנטילה בעצמה הוא התכלית לא שייך בו שליחות ודי למבין

ומעתה נתנה ראש ונחזור לענין ראשון כי הנה גם מצות חליצה הוא מצוה בפ"ע וגמר דבר ואינה הכשר להתירה לשוק רק מפני שיש עלי' מצות חליצה אסורה לשוק עד שתחלוץ מקודם, וכן מוכח מהרמב"ם ז"ל בספר המצות הובא בספרו יד החזקה ריש ה' יבום וחליצה כי ביבמה יש שלשה מצות א. לייבם, ב. לחלוץ, ג. שלא תנשא לשוק עד שתסיר מעליה רשות היבם הרי שמנה מצות יבום למצוה בפ"ע שהתורה אמרה מצוה לייבם ואם לא יחפוץ מצוה לחלוץ ועד שלא יצאה מידי שני מצוות אלו אסורה לשוק ואינה דומה לגט שאינו רק הכשר להתירה לשוק ולא מצוה בעצם שעלי' כתב הרמב"ם בספר המצוות ובריש ה' גירושין וז"ל מ"ע "שיגרש המגרש בספר" דהיינו שאם רוצה לגרשה לשוק צריכה גט שאין מצוה לגרש רק אם תרצה להנשא לאחר אבל בחליצה לא כתב "מ"ע שיחלוץ החולץ" שאף אם לא תרצה להנשא מ"ע לחלוץ, ועיין בנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' ק"נ שם בדברי השואל שנחת לסברה זו כי מצות חליצה לא באה כדי להתירה לשוק רק שאסורה לשוק עד שתקיים מצות חליצה דרבע עלה ומכח זה רצה לחדש דמקום שא"א לחלון מחמת עיכוב שהיבם הוא במדינה אחרת ויש סכנה לילך לשם דאז מצות חליצה בטלה לה א"כ ממילא מותרת לשוק ואף שהנו"ב שם חלק עליו היינו דוקא שאינה מותרת לשוק דמצות חליצה מעכבה מ"מ אבל לזה מודה דהוי מ"ע בפ"ע, ולכן לא מהני בה תנאי דהוי מצוה שבגופו ואינה הכשר להתירה לשוק רק תכלית בפ"ע ולכן נמי לא מצי משוי בה שליח כבכל מצוה שבגופו, וזה כלל גדול בדינים אלו דמצוה שבגופו לא מצי משוי שליח ולא מהני בה תנאי, ומעתה כשביבי אש ינוצצו דברי הגמ' דמלתא דלא אפשר לקיומי' ע"י שליח, היינו משום דהוי דבר שבגופו, לא