שביבי אש קסו

הוי דעדים צריכין הבע"ד דהוי כמאה עדים דלא פרע, ואומר רבנו נ"י כי קשיות אלו וכיוצא באלו לא קשיין מידי כשנבאר הסברה דאמרינן בגמ' כיון דעידי קידושין דבר קרינן בהו ה"נ עידי ביאה וצריך טעם דכלפי לייא, אמנם הענין הוא דמסתמא כל מה שהקפידה התורה בהגדת העדים הוי רק כדי להחזיק עדותם שנוכל לסמוך עליהם ולא איברי סהדי אלא לשיקרא ואם חסר אחד מן התנאים שהקפידה התורה עליהם אנו מסופקים בעדותם אם כנים דבריהם וזה פשוט וברור, וא"כ ה"ה בהא דאמרינן דבר ולא חצי דבר נמי היינו טעמא משום דבחצי דבר אפשר דמשקרי כי חושבים שלא עשו כלום בעדותם כמו שאמרו שני כתי עדים המעידים על שני סימנים אחד בכריסה ואחד בגבה דלכו"ע חצי דבר מקרי דסימן אחד לאו כלום הוא וטעמא דמלתא הוי דחיישינן דגם שניהם שקר ענו דכל כת וכת מורה התירה לעצמה דהיא לא עבדה כלום דרק על סי' אחד קמסהדי ולא מהני מידי והקולר תלוי בצואר השני' שהוא משקרת ג"כ ומשלמת לסהדותא וכמו שאמרו בגיטין ס"ז ע"א דשמא תשכור עדים דדיבורי אמרו וכ' שם התוס' הטעם משום דלא נגמר הדבר ע"י כן עיי"ש אבל אם באמת הי' ברור לכו עכ"פ שכת אחת אמת תגיד אז ממילא גם השני' נאמנת ואין צד לחוש לשיקרא מצד חצי דבר דמה נאמר שבקל העידו שקר על סי' שבגבה דמה בכך זה אינו כיון דבאמת הי' לה סי' בכריסה וע"י עדות שקר שלהם שהוסיפו לה סי' בגבה נגמר הדבר שלא כדין והכל תלוי בצוארם ואין מנוס, וזה שאמרו חמז"ל בעידי קידושין ועידי ביאה כיון דבעידי קידושין דבר קרינן בהו דהם ודאי אמת אמרו שעשאוה א"א א"כ ממילא גם על עידי ביאה יש לסמוך דאם יעידו שקר המה חייבוה שלא כדין, וא"כ לעולם לא מקרי חצי דבר אלא במקום שיש לחוש דכל שני הכתות שקר ענו, ולפי"ז קושיות הנ"ל אזדו להן דבאומר לא לויתי אנן אמרינן הודאת בעה"ד כמאה עדים דמי הכוונה בזה שודאי אמת אומר ואין בו שום ספק כי בהודאת בע"ד ליכא חילוק בין דבר לחצי דבר וכיון דאין נופל ספק בהודאתו תו לא קרינא דבר ולא חצי דבר בעדות העדים שאומרים לוה ופרע, וכן הוא בקושיתו של הרי"ם דהני קידושין ניהו דהשתא חצי דבר נינהו משום דבלא עידי ביאה הוי מפקעינן הקידושין, אבל כל זאת הוא משום דאמת הוא שקידשה דאי לאו קידושין אין כאן לא גירושין ולא ביטול שליח וכיון דרק אם אמת הגידו יוכל להעשות חצי דבר איך יפסל העדות מטעם חצי דבר זאת לא שמענו ולא נתן להאמר הלא כל עצמיות החשש בח"ד הוי לשיקרא וכיון דהכא אלו שקר הי' הוי לי' כלו דבר מה בכך דנעשה ח"ד אם אמת הוא והדברים ברורים צדקו יחדיו ודו"ק

בכתובות דף ע"ד ע"א אמרינן שם בגמ' דאי אפשר לחלוץ על תנאי ש דכל תנאי גמרינן מתנאי בכי גד ובני ראובן ותנאה דאפשר לקיומי' ע"י שליח כי התם הוי תנאה דלא אפשר לקיומי' ע"י שליח לא הוי תנאה, ובתוס' שם ד"ה תנאי נתקשו הרבה וז"ל דמה ענין זה אצל זה דמשום דבחליצה לא מהני שליח כמו התם גם תנאי לא מהני ומה סברה יש כאן לומר דלא גמרינן מהתם אלא במה שהוא דומה להתם והא חזינן דלא גמרינן מהתם דתנאי לא מהני אלא בקרקע כי התם, עיי"ש בדבריהם ואומר רבנו נ"י בסברה נכונה והוא יסוד קבוע בעניני תנאי, ובזה נבין ממילא למה לא מצי משוי