שביבי אש קסה

דבריו הקדושים הוא, דודאי בכל מקום דאין הדבר מוכרח להיות כן לא מהני הגילוי למפרע אבל כל זאת אם הענין אשר עליו הנידון יש בו חסרון בעצם טרם שנתהוה אותו הגילוי וכמו בחולץ למעוברת כי כל זמן היותה מעוברת אין בחליצתה כלום מצד עצם הענין וכן הוא בשוחט כל זמן שלא גמרה אין בזה המעשה מעשה שלם שיקרא עליה שם שחיטה, וכן בגביי' דהשיעבוד לחוד לאו קנין שלם מקרי וכן הוא הכא בהפרה דהפרה דחד אין בה כלום כי שניהם מפירין בעינן ולכן לא מהני מה שנתגלה לבסוף שהותר ההקמה כיון דעכ"פ אז לא הי' מצי לחול שוב חלף הלך לו, אבל קידושין באשה נדרנית הוא מעשה שלמה ומצי חייל אבל הוא התנה שלא תחולו אם יש עלי' נדרים ומקרי האי עיכוב עיכוב שחוצה לו ובעיכוב כזה שפיר מהני לסלקו למפרע הגילוי שלאחר מכן משום דאנן הכי אמרינן הני קידושין חלו מיד אבל הנדרים עקרו להו ואם שוב נעקרו הנדרים למפרע הני קידושין במקומם עומדים

ולפי"ז גם בשבועה על שבועה הדין כן דהא דאין שבועה חלה על שבועה לא מקרי עיכוב בעצם רק הראשונה מקרי עיכוב שחוצה לה דאין זה מעיקר דין שבועה שלא תחול זו על זו והראי' דלקברו בין רשעים חלה ולכן גם כאן אמרינן דעקירת הראשונה למפרע מהני שהשני' עלתה בראשונה כנ"ל, והן הן הדברים שנאמרו למשה מסיני בכוונת דברי הר"ן ז"ל ואמיתים בעצמותם, אלא שרבנו נ"י מצא סתירה קצת מהא דאמרו בנדרים דף ס"ט ע"א בעי רבה קיים לכי קיים לכי ונשאל על הקמה ראשונה מהו ת"ש דאמר רבא אם נשאל על הראשונה שכי' חלה עליו, ולפי האמור הלא הדמיון אינו עולה יפה דהא בהקמה לא שייך כלל הקמה שני' על הראשונה ואין לך דבר בטל יותר מזה ואין דומה לשבועה על שבועה דיש מקום לשתיהן אי לאו דידעינן ממ"א דאין איסור חע"א ודבר זה צע"ג. אולם בלא"ה יש לתמוה איך אפשר דיתחרט על הקמה ראשונה ולא על השני' דבשלמא בשבועה אפשר דמתחרט על חומר שתי שבועות דהא לקברו בין רשעים גמורים חל או אפשר עבר בין שבועה לשבועה ואכל כזית מן הככר אשר נשבע עליו ורצה לתקן את זאת בשאלה על הראשונה אבל כאן בהקמה אחר הקמה מה בין זו לזו עד שיש לו פתח או חרטה עכ"פ על הראשונה ולא על השני' וצע"ג ודו"ק

בחידושי הרי"ם ז"ל הקשה קושי' משכלת על הא דכתבו התוס' דף ל"ג ע"א ד"ה אפקעינהו, שהקשו שם דאם נאמר אפקעינהו במבטל גט ששלח ע"י שליח א"כ יכולין ממזרין לטהר ויחפה על ב"א שישלח לה גט ויבטלו שלא בפני השליח, ותי' אי ידעינן שלכך נתכוין לא מפקעינן הקידושין מני' והקשה הרי"ט ז"ל לפי מה דאמרינן בב"ק דף ע' ע"ב דעדי ביאה המעידים שנבעלה לאחר לאו חצי דבר נינהו אע"ג שצריכין לעידי הקידושין שמעידין שנתקדשה מ"מ עידי הקידושין אינן צריכין לעידי ביאה והמה כלו דבר מעידין ה"נ עידי ביאה כלו דבר קרינן בי' א"כ. הכא עדיין יחפה על ב"א דהא כאן עידי קידושין נמי חצי דבר נינהו וצריכין לעידי ביאה דלולא עידי ביאה הוי מפקעינין הקידושין מני' ורק ע"י עידי ביאה הקידושין קיימין וא"כ חצי דבר הוי, וכן מקשין העולם על הא דאמר רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וחייב מפני עדות העדים שאמרו לוה ופרע וקשה הא חצי דבר