שביבי אש קסד

אותה אז לגמרי קנין גמור ובתשלומין א"א לחייבו דהא קלבד"מ. והן הן דברי רב וכן דעת רבא לפי שיטת הבעה"מ ז"ל, דלרבא כשהחפץ בעין חייב בהשבה מדרבנן, ומה שכ' הבעה"מ בסוף דבריו דלרב אינו מחזיר החפץ משום דמחזי כמת ומשלם לאו דוקא מחזי דהא באמת משלם גמור מקרי דהא קנינהו מה"ת, אכן אכן לאו לתרץ כל דבריו נכנסנו רק ע"מ למינקט דרכו, וכן מה דאמר שם בגמ' כי אוקמי' רחמנא ברשותי' לענין אונסין אבל לענין מקנא ברשותי' דמרייהו קיימו צריך לפרש באופן שביארנו דמשום דחייב בהשבה לאו קנינהו והויין ברשות הבעלים עד שיאבדו אבל אז קנאם למפרע וחייב בתשלומין מצד שקנאם ואין חילוק בין גזלן דעלמא לבא במחתרת אלא דבא במחתרת נפטר גם מלשלם דא"א לומר דגזלן אינו קונה והוי כשואל, מכל הני מימרות שהבאנו שמוכח בפי' דגזלן אינו כשואל

ואחר שנכנסנו בעובי הקורה במעמקי הסברה יש שכר לפעולתנו כי עלה בידנו טעם ברור ומלובן כצמר נקי למה הגזלן חייב באונסין, ובחידושי רבנו נ"י האריך בזה ליישב כמה וכמה חומרות חזקות בש"ס ופוסקים וניכרין דברי אמת ברורין וישרים למבין ויש בהם מדעת קונה שמים. לקוטים

בשבועות כ"ו ע"ב והלכתא לכדרבא דאמר רבא שאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' תחתיה, הרי"ף ז"ל לא הביא האי מימרא דרבא והנ"י תמה עליו, ועלה במחשבה לפני רבנו נ"י לומר דדחה הרי"ף האי מימרא מהלכה משום דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע בדבר שאינו מוכרח להיות דהלכתא כר"ל לגבי ר"י בהאי דחולץ למעוברת יבמות דף ל"ו וכמש"כ שם הנמ"י, עיין למעלה באורך מה שכתבנו בזה בחולין ד"ה "דף כ"ט" עיי"ש היטב וצ"ל לפי"ז דהרי"ף הי' גורס רבה במקום רבא כאשר יש גורסין כן דאלו רבא הוא דפסק כר"ל שם וגם סובר כמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף וגם מכאן ולהבא הוא גובה דכל הלין דינים תלויין זב"ז כמו שביארנו הכל למעלה, אבל חזר בו משום דהרי"ף ז"ל מביא הך מימרא להלכתא בנדרים דף י"ח וגם משום דאנן פסקינן אותה וגם פסקינן כל הני דינים דלמעלה וצריכין אנו למצוא פשר הדבר מצד אחר

ואחר העיון מצא רבנו כ"י כי על מדוכה זו כבר ישב הרשב"א ז"ל ולא ידע לחלק בין הנושאים עד שהר"ן ז"ל מצא פתרונם והוא בנדרים ריש פ' נערה המאורסה דאמרינן התם בהפר אחד וקיים אחד וחזר ונשאל על הקמתו מאי דתימא מאי דאוקי הא עקריה קמ"ל דמפירין שניהן בב"א וכתב הר"ן ז"ל דהרשב"א הקשה כיון דחרם עוקר הנדר מעיקרא אמאי בטלה הפרה קמייתא ומ"ש מהא דתנן המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עלי' נדרים אינה מקודשת אבל הלכה אצל חכם והתירה הרי זו מקודשת, הרי דהרשב"א ז"ל התפלא דלמה בקידושין מהני הגילוי מלתא שיחולו למפרע, ובהפרה לא מהני הגילוי וכאשר הדין בהפרה דהכא כן הדין בחולץ למעוברת ובכל הני דלעיל דלא מהני הגילוי, אבל הר"ן ז"ל כתב שם דלדידי' לא קשה מידי ותוכן